|
||||
|
||||
מרשים מאוד. אני רק חושב שצריך לותר על התואר של "השיטתיות והדיוק המצמררים בביצוע הפתרון הסופי". הכשל של אידיאולוגיות נחשף לעתים כאשר המציאות חודרת אליהן (המרקסיזם בבריה"מ וכו'). אפשר להניח שהפיתרון הסופי היה מאורגן כמו שאר הדברים ברייך. בניגוד למה שנוטות מורות בתיכון לתאר בהערצה סמוייה כדיוק ושיטתיות טבטונית, הרי המשטר הנאצי התנהל בכאוס של רשויות, פרקציות מפלגתיות ושליטים מקומיים המתנגשים זה בזה. די להזכיר כי החל מ-1941 היטלר הכריז על עצמו כמצביא במלחמה ולא עסק יותר בעניינים אזרחיים (הותיר אותם בצורה אקראית ולא הרארכית למזכירים, שרים ובוסים מפלגתיים מקומיים). דוקא שלושת יריביו היו אנשים שהמנהל היה בראש מעיניהם (הכאוס הרוסי היה למעשה הכשל של המוח הבירוקרטי הסטליניסטי). די לדפדף בספר של צ'רציל כדי להבין מה היתה החשיבות שהלה ייחס למנהל ולקביעת סדרי עדיפות ניהוליים. אחת הסיבות המועלות לתבוסת הגרמנים היא התוהו ובוהו המנהלי שם שגרם לפיגור בתפוקה. (בריה"מ ייצרה הרבה יותר טנקים מאשר גרמניה הטכנולוגית). אפשר להתיחס בהערכה לתאוריה הנאצית כחשובה ומסוכנת, אבל אין לקשור לה כתרים מזוייפים. |
|
||||
|
||||
נוטים לכנות את שיטת המשטר הנאצי 'אנרכיה דיקטטורית' ולא בכדי. אולם, דווקא מי שמצביע על חוסר האירגון של מערכות השלטון הנאצי, מתקשה להסביר את "יעילותה" )ראה לעניין ה'יעילות' את המאמר שבכותרת( של מערכת ההשמדה. ההשמדה והזוועה הנאצית לא הייתה "פקודה" מוכנה וערוכה שהתגלגלה מפסגת שלטון טוטאלי. לא היה זה דאוס-אקס-מכינה אשר הניע את גלגלי המערכת )טיעון של 'בנאליות של רוע'(. הם הסתובבו מעצמם, מכח רצונם הפנימי הנובע משיכנוע עמוק וראיית עולם דוגמטית שנבעה בין היתר. כאשר הסתמנה סכנה בה יחדלו הגלגלים להסתובב הופנה מוקד תשומת הלב והיצירתיות כדי להשיב את פעולתם על תיקונה. תכליתה של המערכת וצורתה נגזרו, על כן, מתוך סה"כ התנופה של חלקיה ולא מתוך צו עליון שרירותי. תנופה שכזאת, יכול היה שנבעה מתפיסת עולם מוסרית יחסית. תפיסת עולם ששמה את החברה, במוקד הדיון המוסרי ולא את היחיד. שבשרירות הוציאה מקרבה קבוצות שלמות על מנת לאפשר "למוכשרים ביותר\ראויים ביותר" חיים בסביבה "בריאה יותר". |
|
||||
|
||||
תיאור יפה לכוונה שהובילה לשש מיליון תוצאות לא כ''כ יפות. עד כאן למוסריות של ''להוציא מקרבה קבוצות שלמות ע''מ לאפשר וגו'''. |
|
||||
|
||||
אין לי מה לתרום בויכוח על הקונסיסטנטיות וההגיון הפנימי של ההשקפה הנאצית. אני חולק על אחת העובדות שהצגת והיא היעילות המפליגה של מכונת ההשמדה. עובדתית פול פוט והחמרים בקמבודיה, ההוטו ברואנדה הצליחו ''יפה למדי'' בתקופת זמן קצרה יותר, ללא הצטיינות יתרה ביעילות וארגון. להערכתי את הסדר והארגון בחיי הציבור ירשו הנאצים מגרמניה של ביסמרק (אם לא לפני כן בית הבסבורג וההוהנשטופן, ערי ההאנזה) ולא מן האידיאולוגיה ה''הגיונית'' שלהם. |
|
||||
|
||||
אכן הוא אשר מנסה לבסס את המערכת האתית שלו (כלומר פורמליזם של כללי פעולה) על הבסיס האמפירי (תורת אוולוציה למשל) שוגה באופן לא פחות חמור מזה המנסה לבסס אותה על הכלל הרציונלי (למשל זו של קאנט). הדיון בנושא מהו ה"מוסר" (אשר הפך בחצי המאה האחרונה לדיון בנושא "למה אני מתכוון כאשר אני טוען כי דבר הוא מוסרי") הוא מורכב ועדין ובוודאי שלא ניתן להציגו באופן הפשטני וההנדסי כפי שנראה לעיל. מטרידות עוד יותר התגובות המחוכמות בסגנון "ספרו של ו' לא עימי כרגע אך..". כפי שמדגישים זאת נכונה הוגים רבים במהלך הדורות, מערכת הכללים להתנהגותו של אדם אל לה להגזר מתוך מערכת חברתית חיצונית אך גם לא ממערכת מושגים מופשטת. תנופתה של ההסטוריה דווקא מניעה את החברה החוצה מתוך סגירותה וחזרה אל האדם הפרטי ובמרכזה של מערכת העקרונות לפעולה מוצבת שאלת ה"ערך" . אחריותו הגדולה ביותר של הפרט היא לחנך עצמו , לתקן את מידותיו, לבקר את פעולותיו ולגלות רגישות לחיים הסובבים אותו ולעצמו. גילוי הרגישות לניואנסים אל סביבתו בכלל ואל החיים בפרט מעדנים את גישתו ומעצבים את מערכת מושגיו וערכיו. מערכת המושגים, הנוצקת בתהליך הדיאלקטי בין ה"קשב" ל"עצם" הופכת עשירה יותר ומעדכנת את מגוון המצבים הרגשיים האפשריים של הסובייקט. מעמדה של ה"כוונה" נקבעת מתוך שאלת ה"ערך" ומכוננת על ידו. מקורה של כל פעולה (ובכלל זה מחשבה) הוא אותה כוונה (לפחות על פי התפיסה הפינומנולוגית) ומכאן שהגברת הקשב היא המהלך המוסרי הראשון, אם תרצה "צו קטיגורי". וברוח דיברי קאנט שאמר כי אין טוב זולת הרצון הטוב אומר: אין הרצון הטוב אלא גילוי הרגישות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |