 |
אכן הוא אשר מנסה לבסס את המערכת האתית שלו (כלומר פורמליזם של כללי פעולה) על הבסיס האמפירי (תורת אוולוציה למשל) שוגה באופן לא פחות חמור מזה המנסה לבסס אותה על הכלל הרציונלי (למשל זו של קאנט).
הדיון בנושא מהו ה"מוסר" (אשר הפך בחצי המאה האחרונה לדיון בנושא "למה אני מתכוון כאשר אני טוען כי דבר הוא מוסרי") הוא מורכב ועדין ובוודאי שלא ניתן להציגו באופן הפשטני וההנדסי כפי שנראה לעיל. מטרידות עוד יותר התגובות המחוכמות בסגנון "ספרו של ו' לא עימי כרגע אך..". כפי שמדגישים זאת נכונה הוגים רבים במהלך הדורות, מערכת הכללים להתנהגותו של אדם אל לה להגזר מתוך מערכת חברתית חיצונית אך גם לא ממערכת מושגים מופשטת. תנופתה של ההסטוריה דווקא מניעה את החברה החוצה מתוך סגירותה וחזרה אל האדם הפרטי ובמרכזה של מערכת העקרונות לפעולה מוצבת שאלת ה"ערך" . אחריותו הגדולה ביותר של הפרט היא לחנך עצמו , לתקן את מידותיו, לבקר את פעולותיו ולגלות רגישות לחיים הסובבים אותו ולעצמו. גילוי הרגישות לניואנסים אל סביבתו בכלל ואל החיים בפרט מעדנים את גישתו ומעצבים את מערכת מושגיו וערכיו. מערכת המושגים, הנוצקת בתהליך הדיאלקטי בין ה"קשב" ל"עצם" הופכת עשירה יותר ומעדכנת את מגוון המצבים הרגשיים האפשריים של הסובייקט. מעמדה של ה"כוונה" נקבעת מתוך שאלת ה"ערך" ומכוננת על ידו. מקורה של כל פעולה (ובכלל זה מחשבה) הוא אותה כוונה (לפחות על פי התפיסה הפינומנולוגית) ומכאן שהגברת הקשב היא המהלך המוסרי הראשון, אם תרצה "צו קטיגורי". וברוח דיברי קאנט שאמר כי אין טוב זולת הרצון הטוב אומר: אין הרצון הטוב אלא גילוי הרגישות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש