בתשובה להקשה המקשה, 20/06/04 16:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למיטב הבנתי, הכלב האמור היה ברשות המשפחה המתועבת במשך שבועות ספורים בלבד. מי שמכניס לביתו אמסטף בוגר ואלים כשיש בבית ילדים קטנים1, זה מי שצריך להכניס לכלא. וכשקראתי היום שבמשטרה לא מתכוונים לתבוע את ההורים על רשלנות כי "הם כבר שילמו את המחיר הנורא מכל", לא יכולתי שלא להתעצבן: מי ששילם את המחיר הנורא מכל היא הילדה המסכנה. ההורים שלה צריכים להכנס לכלא על מה שהם גרמו לו, ואת ילדיהם האחרים, אם יש כאלו, יש לסלק מידיהם ולהעבירם לידי מי שממש ידאג לשלומם. 1 ילדים קטנים, לרוב שלא בכוונה, מכאיבים לבעלי חיים אחרים בסביבתם - בגלל מוטוריקה לא כל כך מוצלחת וניסיון בעייתי עם "חיות" בעיקר בדמות בובות שלא מפריע להן שמטלטלים אותן אנה ואנה, הם מושכים להם בפרווה, הם קופצים עליהם והם עושים כל מיני דברים שכלבים שגדלו במשפחה שנים ארוכות ידעו לסלוח עליהם בחיוך (כלבים מחייכים?), אבל שכלבים חדשים במשפחה יתעצבנו עליהם במהרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להסחף. אני לא רואה איזו תכלית תשרת העמדה לדין של החוליגן. "הם כבר שילמו ..." נשמע הגיוני למדי בנסיבות. עונש הם כבר קיבלו. חינוך מחדש - אם מה שקרה להם לא יעזור, שום דבר לא יעזור. יותר הגיוני להכניס את כל בעלי כלבי המשחית שעדיין לא תקפו לכלא. פה לפחות יש תועלת חברתית ברורה. להרגשתי בחברה שלנו מסתובבים הרבה מאוד אנשים שמקומם בכלא (פורצים, סוחרי סמים, בריונים אלימים שבתקרית הכבישים הבאה ירצחו מישהו) ובתי הכלא עולים על גדותיהם. אני לא מציע בשלב זה להרחיב את מעגלי האסירים. יהא גם צורך להקים ועדה לבדוק איזה הורים מספיק רגועים ואחראים כדי לגדל את ילדיהם לאזרחות טובה ומבלי להרכיב אותם על תנינים או להשקות אותם לשכרה. אני חוזר ומציע את הצעתי לפגוע בכיסם. ראה תגובה 227213 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם מה שקרה להם לא יעזור, שום דבר לא יעזור" - אני לא בטוחה. קשה מאוד לאדם להודות אפילו בפני עצמו, שהפעולות שלו הובילו באורח ישיר למות בתו. בהחלט ייתכן תסריט שבו האב ממשיך לחיות תחת הרושם שהכלב "ירד מהפסים", או ש"הילדה התגרתה בכלב", או ש"הכל בגלל האם שהרגיזה/הרעיבה את הכלב" או כל מיני תירוצי רציונליזציה כאלה, ולא למצוא פגם בכך שהוא הכניס את הכלב לביתם. ובכל מקרה, האם עבריין שהבין שעשה טעות, פטור מעונש? זו שאלה עקרונית, שתקפה לא רק למי שהטעות פגעה בהם קשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוקי לא טען שהם יצאו בלי עונש. אם אני מבין אותך נכון, כאשר מערכת חיצונית מוצאת אותך אחראי, יותר קשה להתחמק באמצעות תירוצים. אני חושב שבעיקרון את צודקת, השאלה היא האם יש טעם במקרה הזה לגזור (נניח) מאסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוקד שלי אחר: מדברי שוקי עולה שהרג הילדה הוא ההוכחה האולטימטיבית לכך שהאב עשה טעויות בגידול ואחזקת הכלב. ואני אומרת, שגם זה לא מספיק כ"הוכחה", כי ברוב המקרים פשוט קשה להודות באמת חמורה כזו (ואם משתמעת מדברי אמפתיה לאב, זו טעות הגהה). [ לאדם יש תכונה, שבמקום להודות שמה שנחת עליו היה סטירת לחי מצלצלת, הוא ימציא לעצמו סיפור שזו היתה תזמורת כלי הקשה שמנגנת במיוחד בשבילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עוקב. האם את מתכוונת למשפט הזה של שוקי: "אם מה שקרה להם לא יעזור, שום דבר לא יעזור" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שונה, כי שוקי כיוון ספציפית ל''חינוך מחדש'' - לא לעונש, אלא לגרום להבנה לחלחל בנפשו של האב המטומטם הספציפי הזה, בצורה שתאפשר לו להימנע משגיאות דומות בעתיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר כאשר מערכת חיצונית מוצאת אותך אחראי, יותר קשה להתחמק באמצעות תירוצים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא! קשה להניח שעונש על מעשיך ישכנע אותך שטעית. אבל עדיין מגיע לך עונש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל שוקי אמר גם (ואני מסכים איתו) ש''עונש הם כבר קיבלו''. השאלה למה אנחנו מרגישים ש''מגיע'' גם עוד עונש פורמלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל הבדיחה עם רוצח הוריו שביקש חנינה כי הוא יתום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה. אתה שואל אותי מדוע יש הצדקה לתת לו עונש פורמלי, ואני שואלת דווקא מדוע יש הצדקה לפטור אותו מעונש. לא השתכנעתי שהסבל שלו פוטר אותו, כיוון שהוא אחראי בצורה כמעט ישירה 1 לסבלו הגדול ונדמה לי שחובת ההוכחה וההנמקה עליך במקרה זה - עונש הוא ברירת המחדל. 1 טוב, אז הוא לא רצח את ביתו במו ידיו וגם לא נשך לה את עורק הצוואר. רק שיכן אותה בבית אחד עם בעל חיים שהוכיח את עצמו כחיית טרף רצחנית. דאאאא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, אז הטענה שלך בסופו של דבר היא "הוא *לא* נענש מספיק". היתה לי כנראה אי הבנה. בתגובה 401835 שאלת (רטוריות) "האם עבריין שהבין שעשה טעות, פטור מעונש?" וחשבתי שאת מוטרדת מכך ששוקי קורא לפטור את ההורה מעונש משום שהוא "למד את הלקח". ניסיתי להעיר שגם אם האב לא למד את הלקח, אי אפשר להכחיש שהוא קיבל "עונש" על מעשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן מוטרדת ממה שציינת (אבל לא מכחישה שהוא קיבל עונש על מעשיו, עם או בלי לקח). זה לא מצדיק פטור מעונש ''רשמי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בבדיחה הזו משהו לא מצחיק: במקום לשמש תשובה, נראה לי שהיא מדגישה את השאלה. נניח שידוע לנו בוודאות שזה שרצח את הוריו הוא עכשיו, בעקבות הרצח, אומלל מאוד ויישאר אומלל עד סוף חייו, יותר מרוב האנשים שיושבים בבית כלא. וידוע לנו בוודאות, מתוך נסיבות המקרה, שאין סכנה שהוא ינסה לרצוח אנשים אחרים. (מאידך, כדי לא לעשות את הדילמה לקלה מדי לצד השני, נציין שהרצח היה מתוכנן ואכזרי). למה אנחנו עדיין רוצים להעניש אותו פורמלית? זה לא ישרת מניעת פשע, ולפחות לכאורה גם לא הרתעה ואפילו לא נקמה (הוא הרי ממילא סובל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא הרתעה? ולמה לא נקמה? אני לא חושב שנקמה פירושה לגרום למישהו סבל רק אם הוא נהנה מהחיים. יש רמות שונות של סבל, ולדעתי גם יש חשיבות לשאלה מי גורם את הסבל הזה. אם רוצח סדרתי נדרס על ידי מכונית, אני לא חושב שההורים השכולים יראו זאת בתור "נקמה". ייתכן שדווקא יצטערו שנמנעה מהם האפשרות "לנקום". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרתעה יש כאן, במידה מסוימת (אם ילד בן 13, נניח, מודע לעונש האפשרי במקרה כזה). ויותר מזה - באיזה אופן נראה לי שלמאסר, בעניין זה, יש אפילו פונקציה של שיקום. של "התנרמלות". כביכול, הוא מסדיר את עונשו של הילד מול החברה, ולא רק מול עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהם אמרו, וגם: העונש הוא מסר. לא ייתכן שנעודד מסר שבו "משתלם" לבצע פשע שמכאיב לך עצמך, או משתלם להעמיד פנים שהוא מכאיב לך. הרי יוצא מכך שכדי לבצע את הפשע המושלם עליך קודם להתחתן עם מי שאתה רוצה להרוג, או להוליד מישהו כזה, ר"ל. 1 רציתי להזכיר כאן כמה בעלים שרצחו לאחרונה את ילדיהם ו/או נשיהן בגלל סכסוך משפחתי, אבל אני באמת לא יודעת איך להתייחס למקרים האלה ומה אפשר לחשוב על המניעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אנחנו צריכים להעניש כדי למנוע "רמאויות" של אומללות. אבל אולי במקרה של האיש שבתו מתה בשיניו של אמסטפו אפשר להניח שלא תיתכן הונאה כזו - שלכל אדם סביר, ואפילו אדם שחוטא בהחזקת אמסטף, מות ביתו הוא טרגדיה גדולה יותר, בסדר גודל, מכמה שנים בכלא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...אבל נקודת המוצא שלי היא שמות ביתו לא רלוונטי לקביעת העונש. אנחנו לא צריכים להעניש "כדי למנוע רמאויות" כאלה, אלא כדי שהמסר החברתי שמתקבל מהעונש יהיה עקבי (וכן, זה בא ישירות על חשבונו של ההוא עם הילדה והאמסטף. כבר אמרתי שאין לי הרבה אמפתיה אליו?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה בעצם אפשר להאשים אותו? אסור להחזיק בארץ כלבי אמסטף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה הערה 1 ב תגובה 402147 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל מבחינה חוקית, האם יש איזה סעיף בחוק שמתאים להרשעה על דבר כזה? בסך הכל יש כל מיני תאונות ביתיות קטלניות שיכולות להתרחש בשנייה גם בלי אמסטף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רשלנות (ובטח יש עוד סעיפים, אבל אלע"ד). אם יש אצלי בבית טלוויזיה גדולה וכבדה שעומדת על שרפרף רעוע, והיא נפלה פעם על הכלב של השכנים והרגה אותו, הדעת נותנת שאסלק אותה משם, או לפחות אדאג להעמיד אותה בצורה יציבה, לפני שגם ילד שגר במקרה בבית יילך בעקבות הכלב. אני מבינה שאתה נחפז להגן על הכלב, אבל אתה נובח על העץ הלא נכון :-P האב הוא האשם מבחינתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אין לי שופ אינטרס להגן על הכלב. למען האמת, לדעתי יש לאסור על החזקת כלבי אמסטף בארץ. אבל הכלב הזה כבר נשך קודם? לא זכור לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשך והרג את הפודל של השכנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לאדם יש תכונה, שבמקום להודות שמה שנחת עליו היה סטירת לחי מצלצלת, הוא ימציא לעצמו סיפור שזו היתה תזמורת כלי הקשה שמנגנת במיוחד בשבילו." נדמה לי שנפוץ לא פחות ואולי יותר, הוא דווקא המקרה ההפוך: אמא פולניה שמתלוננת בטקס קבלת הדוקטורט של הבן שלה: "הוא אף פעם לא קושר את העניבה כמו שצריך! בן שלושים ועוד לא למד כלום!". כלומר, היא בטוחה שהתזמורת המנגנת במיוחד בשבילה היא סטירת לחי מצלצלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא דוגמה נגדית. למצוא פגמים באחרים זה פן אחר של לא למצוא פגמים בעצמך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל זה גם פן של למצוא פגמים בעולם, ביקום, בחיים ובמציאות באופן כללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הייתה סתם טעות בניסוח. האמא המתוארת (הלא פולנייה) אומרת לעצמה "לא דחפתי אותו כמו שצריך/ פינקתי אותו יותר מדי/ השקעתי יותר באחות שלו/..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי "ידיעות אחרונות", הכלב הגיע אל המשפחה בקטנותו, והוחזק אצלה עד לפני כשנה וחצי, כשאבי המשפחה נשלח למאסר. הכלב נמסר למשפחה אחרת, והוחזר לפני שבועות אחדים כשהאב השתחרר. המשפחה עברה למקום מגוריה הנכחי לפני ימים ספורים. מכיוון שאני נמנה על אותם טיפוסים מחורבנים המסוגלים לראות צדק פואטי בכך שמעשן לוקה בסרטן הריאות, או כשהפר מכסח את המטדור, לא היה אכפת לי במיוחד אם קורבנות התקיפה היו אבי המשפחה או האם. אני מסכים לדעתך שיש לבחון אם ההורים כשירים להמשיך ולגדל את ילדיהם הנותרים. מצד שני, נראה לי שעבור בני אדם סבירים, העונש שכבר קיבלו קשה יותר מכל עונש שמערכת המשפט הישראלית יכולה להטיל עליהם. כשמדובר ביצורים חיים, הסברה שתגובותיהם תמיד ניתנות לצפייה, נשמעת לי כיומרה נפוחה. נניח שתינוק דוחף זוית של קוביית לגו לתוך עינו של כלב ידידותי ורגוע ביותר, האין שום סיכוי שהכלב יגיב בנשיכה? האם התרחיש עד כדי כך מופרך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי יותר מדי ניסיון, אבל ממה שיש לי, הכלב יגיב בנביחה, בנהמה, אולי בדחיפה של הילד, ולכל היותר בנשיכה ''רכה'' - כלומר, כזאת שלא פוצעת את העור כלל. לא שאני לא חושב שכלבים ידידותיים לא עשויים להפוך אלימים לפתע - בעיקר אם יש כלבים אחרים בסביבה, דבר שבהחלט נוטה לשגע כלבים מסויימים. אבל בתוך הבית, כלב שמורגל בבני הבית וזוכה ליחס טוב ואוהב לא יתקוף אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכלבה שהייתה להורי, שנאוצרית ענקית עם נשמה של פודל, הייתה הופכת, ברגע שנתנו לה בשר חי או עצם, למפלצת נוהמת ומאיימת שאין לי ספק קל שבקלים שהייתה נושכת למוות את מי שהיה מנסה לקחת ממנה את השלל. עד שלא ראיתי את זה חשבתי שהסיפורים על כלבים ובשר חי הם אגדות אורבניות, אבל הם לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכלב של אחותי (שם מתחיל ונגמר הניסיון האישי שלי) יכול לעיתים לנהום ולחשוף שיניים בצורה מאוד מאיימת. זה לא אומר שכשתנסי לקחת ממנו את מה שזה לא יהיה שהוא שומר עליו, הוא ינשוך אותך (או לפחות אותי - אותי הוא מכיר מאז שהוא גור). למעשה, הוא כן ינשוך: אותה נשיכה רכה. זה תמיד מפתיע אותי איזו שליטה עצמית יש לו, גם כשאנחנו משחקים בצורה "אלימה" והזרוע שלי בתוך הפה שלו, הוא לעולם לא יסגור את המלתעות שלו חזק מספיק כדי לפצוע אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיון פרטי של כלב זאב ענק שגידל (כך!) שלושה תינוקות, אני מסכים לתאור שלך. יותר מזה, אפילו "נשיכה רכה" לא היתה, אלא גייב זצ"ל היה קם ועובר לפינה אחרת של החדר או אפילו לחדר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הבוקסרית שלי ככה. בהתחלה היא היתה שולחת אלי מבטים אומללים כדי שאני אוריד ממנה ילדים ותינוקות שנטפלו אליה (היא מגנט לילדים, עם פרצוף-הדובי שלה), אבל לאחרונה היא למדה טכניקה חדשה - לקום ולהתחמק. גם אוכל אפשר להוציא לה מהפה בלי שהיא תגיד כלום (ואפילו לא מעירה לחתול שניגש לאוכל שלה). אולי זה עניין של גזע+חינוך. אמא שלה גם היתה כלבה רכה ועדינה. לעומת זאת, היא לא מרשה לכלבים אחרים להתקרב אלי (אבל מסתפקת בנהימות חד-משמעיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאקי 1, שתמיד היה ידידותי עד כדי הצעת קפה ועוגה לגנבים פוטנציאלים, הפגין במלחמת המפרץ הראשונה אורך רוח מדהים כשהנכדודה שלי, בת השנה שנחשפה לראשונה לכלב חי ונושם מקרוב, התיישבה עליו, והתחילה לבדוק מקרוב איזה-חלק-עושה-מה. כשכבר ממש נמאס לו לשמש כבובת ניסויים, הוא גרגר קצת, התנער קלות, וכשהיא הייתה בידיים של האמא הלחוצה שלה ("הוא ינשוך את הילדה! צריך להרחיק אותה ממנו!") - הלך בשלוות נפש לא מפתיעה בכ-לל. 1תשמור עליו השכינה אי שם במרומי גן העדן לכלבים. ________ העלמה עפרונית, פתאום מתגעגעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו, ''נכדוד'' זאת מילה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתפעם מהיכולת שלך למצוא היבטים אסתטיים בחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי את בינגו ! מה לא עשיתי לבינגו שלנו... אח אח אח... ואני בקושי זוכר מה עשיתי לו, כי הייתי כ"כ קטן. את רוב הדברים שעשיתי לו אני יודע שעשיתי רק כי סיפרו לי את הסיפורים בבגרותי. רכבתי עליו, קשרתי לו את האזניים עם אטב כביסה, משכתי לו בזנב, ישנתי עליו... מה לא. והוא... נשמה שכמותו, לא זז אפילו סנטימטר. רק פעם אחת, רציתי לבדוק מה יקרה אם אני אתקע לבינגו אצבע בעין. עשיתי את זה נורא לאט... ככה אצבע זקורה נעה לה לאיטה לכיון עינו הפקוחה של בינגו, שלא זז ולא השמיע קול, ורק שכב מתבונן באצבע בריכוז, ומבט נרגן על פניו. בערך חצי סנטימטר מהשלמת הניסוי, עשה בינגו בלי שום אזהרה תנועה מהירה עם הראש, ותוך כדי נהמה קולנית תפס את היד שלי בפה שלו ! מיותר לציין שפרצתי בבכי וברחתי משם. אמא שלי מיד באה בריצה, וגם אבא שלי. אחרי חקירה זריזה שגילתה שאין עלי אפילו שריטה, ושניסיתי להכניס לבינגו אצבע לעין (נשברתי. הודיתי.) נשמעו על רקע הבכיות שלי משפטים כמו "מגיע לו", "שילמד את הלקח" ו "תפסיק לבכות לא קרה לך שום דבר". סתם אנטי-תזה לאמסטף/רוטווילר ליד הילדים. יש גם עוד גזעים של כלבים בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש למישהו מושג *למה* האמסטף התנפל על הילדה? כתבו משהו בסגנון באיזה שהוא מקום? האם הוא קפץ עליה לפתע פתאום, ללא התרעה מוקדמת? איכשהו אני חושד שאם הילדה עשתה לו משהו (ללא כוונת זדון, מן הסתם), לעולם לא נשמע על זה, ונישאר עם הרושם שאמסטף הוא פצצה שיכולה להתפוצץ כל שנייה. אשמח לשמוע שהתבדיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמח לשמוע שהילדה עצבנה את הכלב לפני שהוא תקף אותה? אני מנחש שלא תשמע מה בדיוק קרה שם כי שני העדים היחידים כבר מנועים מלהעיד, ואני מנחש גם שהיה איזה טריגר שהטריף קצת את הכלב. לפי הרושם שעולה הילדה היתה חלק ממשפחה די אלימה, וכידוע החלשים מחפשים ומוצאים את הנמוכים מהם בהיררכיה כדי להפנות אליהם את האגרסיות. אני חושב שכל העניין היה ויכוח בין הכלב לילדה בשאלה מי נמוך ממי במידרג המשפחתי. אפשר להגיד שזה הסתיים בתיקו. לא בטוח ששימחתי אותך, אבל אל תגיד שלא ניסיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הייתי שמח לשמוע שהתבדיתי, ואם הילדה כן עשתה לכלב משהו, נשמע על זה. אם איני טועה, יש עדות - של האמא, לא? זה כזה משחק, לנסות לפרש מה שאנשים אומרים בצורה שתוציא אותם רע? מה הפרס הראשון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדותה של האם לא בדיוק אובייקטיבית (אין לצפות ממנה שתודה ''לא ידענו לחנך אותו כראוי'' או ''התעללנו בו''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק הבעיה, וזו אחת הסיבות למה בכל הפרשה הזו מטפלים בצורה מאוד לא אובייקטיבית ודמגוגית למדי. אם זה היה רק בתקשורת, מילא, זו העבודה שלהם, אבל נראה לי שמקבלי ההחלטות פועלים גם כן על סמך הדברים הללו. מצד אחד, מתעללים בכלבים. מצד שני, כשהם תוקפים, מאשימים אותם בתוקפנות ללא התגרות, מרדימים אותם ומחליטים להדביר אותם מהארץ. חיי כלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, פשוט רציתי להדגים את מה שאמרתי על החלשים שמוצאים חלשים מהם... איכשלאיהיה, באמת יצאתי תוקפני קצת, ואני מתנצל בטרם אורדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלמהרשת1 האמא אומרת שהם "השתוללו ביחד"- לא אופתע אם הילדה עשתה משהו (ללא כוונת זדון כמובן) שגרם לו לנהום לפני הנשיכה, והילדה (ושאר האנשים מסביב) התעלמו מאזהרת הכלב או לא היו מודעים למשמעותה- ראיתי יותר מידי ילדים שחושבים שזה מגניב לגרום לכלב לנהום. 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש של הזקן שלי זה מאבק כוח. כלומר הכלב מצדו פשוט התחיל לבסס היררכיה עם החבר החדש בלהקה. אני מניח שהוא היה מאוד מופתע מרגישות היתר של הגור החדש. כמובן זה ניחוש שלא מבוסס על הכרות עם פרטי המקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי מוגזם למדי להתייחס לכל כלב כאל אוטומט (במובן המתמטי) שעובר בין מצבים קבועים מראש רק לפי טיב הקלט 1. אחרי הכל מדובר בבעלי חיים שמסוגלים לפעמים לרדוף אחרי הזנב של עצמם במשך שעות (חוץ מההוא ששיחק שחמט). 1 אם בני אדם יכולים להתחרפן לפעמים ללא הודעה מוקדמת וללא סיבות חיצוניות נראות לעין, מאיפה הרעיון שאצל כלבים זה אף פעם לא יכול לקרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כשיש לך איש שמתחרפן פתאום, ברוב המקרים אפשר יהיה לגלות מה גרם לזה, אם כי אולי תצטרך פסיכולוג טוב. וגם בלי להתייחס לחתול שלי כמו אוטומט, אני יודע פחות או יותר איך הוא יתנהג כשאני אעשה דבר זה או אחר. השאלה היא אם אמסטפים, ברובם, הם חיות שעשויות להיות חברות שלך משך שנים ארוכות ולפתע לזנק אל הצוואר, או שצריך מסכת התעללות/להכניס להם אצבע לעין כדי לעורר אותם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |