 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. יש להזהר מאוד מלייחס משמעות כל כך אינהרנטית להקשר החברתי של מוסר. ראשית, מכיוון שתורות מוסר "מתקדמות" מנסות לייחס ערך לכשעצמו לחייו וזכויותיו של אדם, באופן בלתי תלוי בהקשר החברתי (קרי, גם בחברה שמנותקת מחהברה שלנו לחלוטין, וגם אם אלו עומדים בסתירה לאינטרס הכלל חברתי). ובדומה לחייהם של בעלי-חיים. שנית, מכיוון שתפיסה כזו מניחה במובלע שיש משמעות מוסרית לפעולות רק לפי תוצאותיהן (ראה האי-הבודד). מן המפורסמות הוא שיש תורות מוסר המייחסות משמעות גם (ולפעמים רק) לרצון של הפועל. שלישית, מכיוון שתפיסה כזו מעודדת רלטביזם מוסרי. ב. המודל המוסרי שאתה מציג הוא ואריציה קלה מאוד על התורה התועלתנית: למקסם את האושר בחברה נתונה. אומנם אתה משתמש במילה שגשוג במקום אושר, ואתה מרשה פונקציות מקסום אושר שונות, אבל העיקר הוא זהה: מוסר זה טובת ה*כלל*. תורות מוסר אחרות (למשל זו שאתה מכנה מוסר נוצרי אידאלי) מייחסות לאדם ולזכויותיו ערך לכשעצמו, במנותק מהכלל שלטובתו אין שום ערך. לכן רדוקציה למודל שלך היא דחוקה ביותר. יתר על-כן, המודל שלך עולה במוקש המשותף לכל תורה תועלתנית: המטרה של טובת הכלל, מצדיקה את האמצעי של פגיעה במיעוט. שוב, קל לראות שזה נובע בדיוק מהעובדה שאין ערך לכשעצמו לאדם מסויים. הטענה שלך ש*מוסר התפתח היסטורית כדי לקדם את טובת החברה* היא אכן סבירה מאוד. אולם יש פער בין זה לבין לטעון ש*מוסר הוא טובת החברה*. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא רואה שום משמעות לא חברתית למוסר, אתה כן? נענה לנקודות שלך אחת לאחת: 1. אין בכלל בעייה, גם תחת המודל שלי, להסכים שכדאי לחברה להסכים שלא להרוג בני אדם סתם, בלי קשר לשיוכם החברתי. הרי ההגנה על חיי הפרט בחברה כדאית מאד לכל חברה, ודרך טובה מאד לממש את זה זה להגיד "בוא נשתדל לא להרוג ככלל". that said, אני בהחלט חושב שכמעט כל תורת מוסר כן יוצרת מדרג מוסרי בין אנשים לפי מידת קרבתם לחברה. אפשר לראות את זה מצויין בתורות מוסר "פחות מתקדמות", כמו הדת היהודית והיחס שלה לגוי, או המוסר שהיה נהוג בחברת הגברים היווניים והיחס שלו לאישה ולעבד, וגם במוסר הרגיל של היום, באפלייה בין אזרח ולא אזרח. 2. לא ברור לי למה אתה חושב שאני מניח כך. מה הבעייה שלי לומר "חברה הגורמת לחבריה להתכוון לעזור אחד לשני היא עדיפה מחברה שלא", בהנתן שהכוונה הזו מתממשת לעיתים? 3. כן ולא. קודם כל, מבחינה מסויימת המודל שלי רלטוויסטי במוצהר - אין כזה דבר טוב אבסלוטי, אלא רק נורמות של טוב בחברה. מצד שני, אני כן מסוגל לשפוט (אם אני יודע לומר מהו שגשוג) בין כללי מוסר טובים ולא טובים, לפי המידה בה הם משרתים את השגשוג שהגדרתי. ב. נכון, אני באמת בא ממתועלתנות, מלכתחילה. על קלות הוריאציה אין לי עניין להתווכח. אבל הנקודה שלך עם המוסר הנוצרי יפה, ועוזרת לי לחדד משהו בקשר למודל שלי. המודל הזה הוא לא רק מוסרי, אלא יותר מטא-מוסרי - הוא שופט מערכות של מוסר. הצורה בה המערכות הללו מתממשות לא קשורה לזה. זה שהמוסר הנוצרי אומר "חיים הם קדושים בפני עצמם", ולמעשה עצם זה שהוא טוען לערכי טוב אבסלוטי לא מפריע למודל שלי - אני מסתכל איך מתנהגת חברה המאמצת לעצמה ערכים אבסלוטיים שכאלה. בקשר לנקודה השנייה שלך, של הפגיעה במיעוט, זה שוב תלוי איך אתה מגדיר שגשוג. אני דווקא חושב שגיוון בחברה, ומתן אפשרות למיעוטים (ובכלל לכל אדם) למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם תורם לחברה משגשגת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שיש בעיה במודל שלך להסכים שלחברה אסור להרוג בני אדם באשר הם. זה אך ורק בכפוף לכך שזה יביא בסופו של דבר לשגשוג. אם נהרוג את 1000 הפושעים המסוכנים ביותר ונסתיר את הראיות לכך, ברור שהחברה תשגשג יותר. לא ברורה לי ההתחכמות לגבי "תלוי איך אתה מגדיר שגשוג". אם אני מגדיר שגשוג של החברה איך שבא לי (נניח, כעזרה הדדית או כערך לאדם באשר הוא אדם), מה בדיוק המשמעות של לקרוא לזה שגשוג החברה? ובקשר לשיפוט של מערכות מוסר. עובדה מוצקה היא שתורות המוסר ההומניסטיות נותנות ערך לחייו וזכויות של אדם באשר הוא אדם, גם (ובמיוחד) במחיר של פגיעה בשגשוג של הכלל. יש בעיני ערך נמוך מאוד לשיפוט התנהגות של אנשים בתור שאיפה לדבר מה, שאין לו קשר ולעיתים הוא אף נוגד את מה שהאנשים תופסים כשאיפתם בפועל. ובכלל, כל ההיקש הלוגי שבמאמר עומד על כרעי תרנגולת. ברור שמוסר תורם לשגשוג החברה. אבל שגשוג החברה אינה תוצאה הכרחית ומיידית של התנהגות מוסרית, ולעיתים להפך. ובכלל יש עוד הרבה מאוד גורמים המביאים לשגשוג החברה, ובטח שלא ניתן לקרוא להם מוסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שויתרת על הסיעוף, היינו יכולים להיות ממוקדים יותר. העניין עם הגדרת השגשוג הוא בכלל לא התחמקות כמו שאתה רואה אותו. ראה תגובה 226867 . שנית, בקשר להקש הלוגי הרעוע שלי, אני חושש שהגיע הזמן לבדק בית קצר. זה שטענתי שמוסר תורם לשגשוג, ממש לא גורר שכל מה שתורם לשגשוג הוא מוסר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |