 |
מרי אזרחי יכול להיות מוצדק כצעד אחרון של אין ברירה. בדוגמא ההיפותטית שלך, במקום מרי אזרחי מספיקה היתה מחאה רחבת היקף שהיתה גורמת לבחירות חדשות או ביטול ההחלטה (זוכר את סברה ושתילה?).
בעניין המילואים - ואגב זה היה נכון עוד יותר בזמן מלחמת לבנון, אם כל מילואימניק *לאחר* השחרור היה מתייצב לשביתת שבת מול הכנסת למשך כמה ימים, משהו היה חייב להשתנות. או שהנטל היה מחולק בצורה יותר צודקת (הרי גם הצבא עושה לעצמו חיים קלים בכך שהוא נותן יד להשתמטות, ולא רק של בני הישיבות) או שהמדיניות היתה משתנה כך שהיה פחות צורך במילואים. אחרת הממשלה היתה נופלת כי חברי הכנסת החרדים לכסאותיהם היו נענים לקול ההמון מפחד הפריימריס הבאים.
כל זמן שלא מוצו כל הדרכים הדמוקרטיות להשגת המטרה (הצודקת מאד בעיני) מרי אזרחי פסול בעיני בגלל ההשלכות שלו על המשך החיים כאן. מספיק שעשרה אחוז מהציבור יחליטו על מרי אזרחי כדי לשבש את החיים בצורה כזאת ששלטון הרוב לא יוכל להתקיים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש