בתשובה לאורח לרגע, 29/04/01 17:03
גבול הציות 22078
אסף עמית • בתשובה לאורח לרגע יום א', 29/4/2001, 18:09
לקחתם ויכוח על מינון והפכתם אותו לויכוח עקרוני, אבל ברמה העקרונית לא יהיה בוויכוח הזה צד צודק וצד טועה. אני מניח ששניכם מסכימים שיש נושאים שמצדיקים מרי אזרחי ויש נושאים שלא מצדיקים, ותסכימו גם ודאי שהנושאים המצדיקים *בעליל* מרי אזרחי (נניח, מס חדש שיוטל לשם מימון רכישת יאכטה לכל חבר כנסת) אסור שיהוו עילה למתנגדים להם לעזוב את הארץ. מטרת המרי האזרחי היא לשנות את המערכת מבפנים, ואילו עזיבת המדינה היא אקט המבטא את ההפך הגמור מהרצון לשנות את המערכת מבפנים.

הקריטריון שיכול לשמש כאבן בוחן מינונית לגבי מה יצדיק מרי מסוג זה ומה ייחשב לסתם התפנקות לא מוצדקת של קבוצת שוליים, יכול להיות כמות האנשים שיצליח מארגן המרי האזרחי לגייס מאחוריו. אם הכנסת תגדיל את נטל המיסוי בעקבות (לדוגמא) אישור הגדלת המענק למשפחות מרובות ילדים ובעקבות זה 99.9 אחוז מאזרחי המדינה דווקא ישלמו את מלוא הכסף ברצון ובחפץ לב, כנראה שהדבר אינו מצדיק מרי אזרחי במדינת ישראל. מי שלא מוכן לשלם את המס החדש, שיעזוב. אם, לעומת זאת, יצליח אדם כלשהו לגרור אחריו קבוצה נכבדה של אנשים שכולם יגידו "עד כאן" למיסוי הנוסף, לא יעלה על הדעת לשלוח את כולם אחר-כבוד לחו"ל ויש טעם רב לשקול מחדש את אישור החוק.

לגבי שירות המילואים הולכת ומתחזקת בכל הארץ מגמה של סירוב בדיוק מהטעמים שהועלו פה. לפי דעתי, מרגע שהתופעה חורגת ממימדים שוליים רצוי לאפסן חזרה בבוידעם את הארגומנטציה הדמגוגית של "כל מי שלא רוצה לתרום, שילך מפה" וחובה לשקול את הדברים מנקודת ראות חדשה ועניינית יותר. אחד מהשניים צריך לקרות לאלתר: או שההנהגה הנוכחית תבין שמדיניותה מסתמכת על זמינות משאבים שאינם קיימים בפועל וכמו כל הנהגה אחראית במצב כזה היא תשנה את המדיניות בהתאם, או שהסרבנים יבינו שמשימות השיטור בחברון והשמירה על נצרים דווקא כן מהווים נדבך הכרחי בשמירה על בטחון המדינה, ויחזרו בהם מסרבנותם. אם לא קורה אף אחד מהאירועים הללו, סימן שעדיין אין בנושא הזה מספיק עניין ציבורי שיצדיק מרי אזרחי.
גבול הציות 22100
אורח לרגע • בתשובה לאסף עמית יום ב', 30/4/2001, 0:32
מרי אזרחי יכול להיות מוצדק כצעד אחרון של אין ברירה. בדוגמא ההיפותטית שלך, במקום מרי אזרחי מספיקה היתה מחאה רחבת היקף שהיתה גורמת לבחירות חדשות או ביטול ההחלטה (זוכר את סברה ושתילה?).

בעניין המילואים - ואגב זה היה נכון עוד יותר בזמן מלחמת לבנון, אם כל מילואימניק *לאחר* השחרור היה מתייצב לשביתת שבת מול הכנסת למשך כמה ימים, משהו היה חייב להשתנות. או שהנטל היה מחולק בצורה יותר צודקת (הרי גם הצבא עושה לעצמו חיים קלים בכך שהוא נותן יד להשתמטות, ולא רק של בני הישיבות) או שהמדיניות היתה משתנה כך שהיה פחות צורך במילואים. אחרת הממשלה היתה נופלת כי חברי הכנסת החרדים לכסאותיהם היו נענים לקול ההמון מפחד הפריימריס הבאים.

כל זמן שלא מוצו כל הדרכים הדמוקרטיות להשגת המטרה (הצודקת מאד בעיני) מרי אזרחי פסול בעיני בגלל ההשלכות שלו על המשך החיים כאן. מספיק שעשרה אחוז מהציבור יחליטו על מרי אזרחי כדי לשבש את החיים בצורה כזאת ששלטון הרוב לא יוכל להתקיים.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות