בתשובה לגילית, 25/04/01 15:15
הכאב הזה 21962
אדם קלין • בתשובה לגילית שבת, 28/4/2001, 11:03
אני לא מתבייש, ולא מכה על חטא. בשבילי יום העצמאות איננו יום של אבל לאומי על הפיספוס הגדול של המדינה הזו, או על הסבל הגדול שהסבנו לעם אחר.
למה לי לשנוא את עצמי? או את עצמנו?

אני באמת אוהב את עם וארץ ישראל יותר מאשר כל עם וארץ אחרת, כי גדלתי פה ופה אני מרגיש בבית. אבל זאת סיבה לגאווה? מאיפה הקפיצה הלוגית מ"זה חשוב לי" ל"זה טוב יותר מכל דבר אחר"? המשפחה שלי היא סתם משפחה - אמא, אבא, ילדים, אהבה. בטח שאני אוהב את אמא שלי יותר מאשר את שלך, אבל זה לא הופך אותה לאמא הטובה בעולם. רק בשבילי.

אז ביום העצמאות אני שמח, כי זה יום ההולדת של המקום בו אני גר. אבל זה סתם מקום, ואני מעדיף לנצל את יום ההולדת שלו לחשוב על איך להביא אותו לגיל 100 מאשר להכות על חזי בגיל ולשבח את עצמי.
וביום הזכרון עצוב לי שמתו אלפי אנשים, אבל לא יותר מאשר אלפי האנשים שמתו בתאונות הדרכים. אני לא מוכן, בשם זכרם, ליפול לקבלה של כל מה שאומרים לי שהם מתו בשבילו -ושלרובם לא היה מושג שהם מתים בשבילו - ולחבק בצהלות גיל איזו ראיה מוזרה וסובייקטיבית של המציאות.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות