בתשובה לניצה, 07/05/04 0:54
ההפרש היה 20000 216958
דובי קננגיסר • בתשובה לניצה יום ו', 7/5/2004, 11:24
אני מהיום הראשון של הכרזת המשאל אמרתי שני דברים: (א) זו זכותו של הליכוד לשאול את מי שהוא רוצה איך לנהוג, (ב) זו בחירה אידיוטית לשאול דווקא את המתפקדים, שאינם מהווים שום גורם קוהרנטי - הם לא באמת "אנשי השטח" של הליכוד מצד אחד, והם לא באמת מצביעי הליכוד מצד שני. הם סתם אספסוף שנאסף במקרה על ידי קבוצות של בעלי אינטרסים פרסונליים או אחרים. כך שאני לא צריך לעשות שום התעמלות מתמטית - אני טענתי מראש שהמשאל בצורתו הנוכחית הוא מטופש להפליא, וכל תוצאה שהוא לא יביא אינה אמינה או מייצגת שום דבר בעל משמעות..

הגניזה של הסיסמא הזאת (ואני מניח כאן לצורך הדיון שהיא באמת הועלתה כאפשרות, למרות שאני מטיל בכך ספק) היא דבר כל כך אלמנטרי שכל סטודנט שנה ראשונה לתקשורת יוכל להגיד לך את זה. בדיוק כשם שמפלגה גדולה לא צריכה לצאת כנגד מפלגות קטנות בבחירות, כך ראש הממשלה לא צריך להציג את המשאל כאילו הוא בינו (החשוב והאהוב) לבין איזה פיצקעלאך שאפילו לא השיג מקום ריאלי ברשימת המפלגה לכנסת. זה לא עניין של רוח גבית - זה עניין של שיווק בסיסי. RC קולה מציגה את המתחרים שלה כל הזמן בפרסומות, כי היא הקטנה וחסרת החשיבות שמנסה לגרד קצת לקוחות מהגדולים. פפסי עוד מדברת על "המתחרים" בפרסומות שלה, כי היא עדיין נאבקת על פלח שוק בארץ. מבחינת קוקה קולה, אין מתחרים (לפחות בפרסומות), ושכולם ילכו לחפש. אותו דבר אריאל "קוקה" שרון ומה-שמו "RC" פייגלין.

חירות לא הייתה אלטרנטיבה שלטונית. היא נעשתה משהו דומה לזה רק אחרי שהתאחדה עם הליברלים (=נדידה למרכז), וגם אז לקח להם קצת זמן לממש את הפוטנציאל (גח"ל התחילה את דרכה עם 21 אחוז מהקולות ב-‏65'). נכון, היא הייתה המפלגה השנייה בגודלה בד"כ, אבל היא הייתה בלתי-רלוונטית בכל מובן שהוא. להפך - הגודל שלה בשילוב עם הקיצוניות שלה מנעו מהימין לצבור כוח אמיתי. הדבר דומה למצב שהיה באיטליה במשך שנים רבות - המפלגה הקומוניסטית הייתה השנייה בגודלה בפרלמנט, אבל לא היה לה סיכוי להקים אף פעם קואליציה, ולכן השמאל התקשה להרכיב ממשלות.

לשיטתך אין שום שיטה רב-מפלגתית בעולם? זה לא מפתיע אותי לשמוע את זה ממי שגדל על ברכי השיטה האמריקאית, אבל חשבתי שאת קצת יותר מצאותית מזה.
זה לא משנה מי עומד בראש מה. מה שחשוב זה החסמים על הקמת מפלגות חדשות (נמוכים מאוד) והעדיפות להצבעה אסטרטגית (לא משמעותית).
המממ... יהיה מעניין לבחון כמה מבין אנשי "מנהיגות יהודית" שבאמת הצביעו לליכוד בבחירות הם אמריקאים.

בכל שיטה רב-מפלגתית יש שתי מפלגות גדולות (או רק אחת, דומיננטית - שזה היה המצב בישראל בעשורים הראשונים), ועוד כמה מפלגות קטנות (או בינוניות). מי שמצביע לקטנות יודע טוב מאוד מי ראש הממשלה המועדף עליו מבין שתי הגדולות, אבל הוא רוצה גם לדאוג שיהיה לחץ על ראש הממשלה מצד המפלגה הקטנה שהוא תומך בה, לאמץ כמה שיותר מהמצע שלה.
בקנדה היא פרק זמן מסויים, בשנות ה-‏60, אאז"נ, שלשתי המפלגות הגדולות לא היה רוב בפרלמנט, והמפלגה הליברלית נאלצה לעשות מעין קואליציה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הקטנה. בתקופה הזו, הצליחה המס"ד לדחוף די הרבה מהאידיאולוגיה שלה לתוך פעילות הממשלה. לאחר פרק זמן לא ארוך, נמאס לרבים ממצביעי הליברלים מהמדיניות הסוציאל-דמוקרטית שלה, והם עברו לשמרנים, שזכו לרוב בפרלמנט. ושם זאת באמת שיטה דו מפלגתית...

אם תצלח דרכם של הפייגלינים בתוך הליכוד, הליכוד יהפוך ל"איחוד הלאומי ב"', והאגף המרכז-ימני של המפלגה יהפוך להיות מפלגה נפרדת - אחת משתי המפלגות הגדולות.
ההפרש היה 20000 217069
רודי וגנר • בתשובה לדובי קננגיסר שבת, 8/5/2004, 10:10
"מי שמצביע לקטנות יודע טוב מאוד מי ראש הממשלה המועדף עליו מבין שתי הגדולות"

תמיד? אני בטוח שיש מצביעי "שינוי" ומצביעי "עם אחד" שהייתה להם התלבטות קשה לגבי מי הם מעדיפים בראשות הממשלה. ולבטח לא לכולם הייתה אותה העדפה.
ההפרש היה 20000 217191
דובי קננגיסר • בתשובה לרודי וגנר יום א', 9/5/2004, 10:00
אני חושב שרוב מצביעי שינוי הם כאלו שחשבו שלא ממש משנה מי ראש הממשלה, או לפחות כאלו שלא חשבו שהצבעה שלהם לכאן או לכאן עשויה לשנות את המצב.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות