בתשובה לדובי קננגיסר, 06/05/04 10:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל פילפולי המספרים האלה לא יעזרו לשנות את התוצאות החד משמעיות של המשאל. (האם היית עושה את ההתעמלות הזאת אם התוצאה היתה הפוכה?). מליון האנשים שהצביעו ליכוד, תמכו בשרון ש*התנגד* לתכנית מצנע, אותה הוא מנסה להעביר עכשיו. אחת הסיסמאות שנגנזו בקמפיין של שרון היתה "או שרון או פייגלין". הם תפשו שם כנראה איזה רוח גבית זה יתן למנהיגות יהודית, והחליטו שזה מסוכן מידי. אבל באמת, זו הייתה השאלה. מתפקדי הליכוד ענו "פייגלין". כיון שלא רבים מהם מכירים את פייגלין האיש, ברור שההכרעה לא היתה פרסונלית, אלא ערכית. כלומר הדרך של פייגלין זכתה ברוב מוחץ. הליכוד היה אלטרנטיבה שלטונית כמעט מאז הקמת המדינה. ב77 הוא גם הפך למפלגה השלטת. לא זכור לי שהוא נדד למרכז לפני הבחירות ההן... אם מנהיגי הליכוד יתפצלו ממנו, גורלם יהיה כמו גורלו של דן מרידור ושאר חבריו למפלגת המרכז, שהיה בה המון מרכז, והמון שמות נוצצים, ומעט מאוד מנדטים. השיטה המפלגתית בישראל היא מאוד דו מפלגתית. (מלבד הדתיים וקצת מתוסכלים שפורקים את זעמם ביצירת מפלגות בלון כמו שינוי או ד"ש ז"ל). שים לב שראשי שתי המפלגות המצוית ימינה ושמאלה ממפלגות השלטון מצויים אנשים שהם פליטי מפלגות השלטון. בראשות מרץ *תמיד* עמד פליט של מפלגת העבודה. גם אביגדור ליברמן עדיין נחשב בעיני הליכודניקים כחלק אינטגרלי מהליכוד (גם הוא חושב כך, לפי הבחישות הפוליטיות שלו בתוך הליכוד...). כך שהרב- מפלגתיות היא פיקציה. מי שמצביע מרץ מצביע על כך שיושב ראש מפלגת העבודה יהיה ראש הממשלה, ומי שמצביע האיחוד הלאומי או המפדל מצביע לכך שיושב ראש הליכוד יהיה ראש הממשלה. גם בקשת הדעות הפוליטיות-מדיניות או הכלכליות לא תצליח למצוא הבדל משמעותי ומבחין, בין מרץ לבין העבודה, ובין האיחוד הלאומי והמפדל לבין הליכוד. אם תצלח דרכם של הפייגלינים בתוך הליכוד הרי הם יצליחו להפוך את הליכוד למפלגה המציגה אלטרנטיבה אמיתית לדרך של השמאל. אלטרנטיבה שמביאה לידי ביטוי פוליטי את התחושות היסודיות, הגורמות למצביע הליכוד להשאר שם, ולא לעבור למפלגה אחרת. המצב היום, בו מנהיגי מפלגת השלטון הימנית מציגים אותה כקריקטורה נלעגת של מיחזור ססמאות השמאל הישנות, יהפוך אותה ללא רלבנטית תוך שלוש ארבע מערכות בחירות. רק חזרה של הליכוד לערכיו המקוריים, יתן לו זכות קיום עצמאית כאלטרנטיבה שלטונית. האהבה והחיבור שיש בין ה"פייגלינים" ובין ותיקי הליכוד ממחישה את זה יותר מכל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מהיום הראשון של הכרזת המשאל אמרתי שני דברים: (א) זו זכותו של הליכוד לשאול את מי שהוא רוצה איך לנהוג, (ב) זו בחירה אידיוטית לשאול דווקא את המתפקדים, שאינם מהווים שום גורם קוהרנטי - הם לא באמת "אנשי השטח" של הליכוד מצד אחד, והם לא באמת מצביעי הליכוד מצד שני. הם סתם אספסוף שנאסף במקרה על ידי קבוצות של בעלי אינטרסים פרסונליים או אחרים. כך שאני לא צריך לעשות שום התעמלות מתמטית - אני טענתי מראש שהמשאל בצורתו הנוכחית הוא מטופש להפליא, וכל תוצאה שהוא לא יביא אינה אמינה או מייצגת שום דבר בעל משמעות.. הגניזה של הסיסמא הזאת (ואני מניח כאן לצורך הדיון שהיא באמת הועלתה כאפשרות, למרות שאני מטיל בכך ספק) היא דבר כל כך אלמנטרי שכל סטודנט שנה ראשונה לתקשורת יוכל להגיד לך את זה. בדיוק כשם שמפלגה גדולה לא צריכה לצאת כנגד מפלגות קטנות בבחירות, כך ראש הממשלה לא צריך להציג את המשאל כאילו הוא בינו (החשוב והאהוב) לבין איזה פיצקעלאך שאפילו לא השיג מקום ריאלי ברשימת המפלגה לכנסת. זה לא עניין של רוח גבית - זה עניין של שיווק בסיסי. RC קולה מציגה את המתחרים שלה כל הזמן בפרסומות, כי היא הקטנה וחסרת החשיבות שמנסה לגרד קצת לקוחות מהגדולים. פפסי עוד מדברת על "המתחרים" בפרסומות שלה, כי היא עדיין נאבקת על פלח שוק בארץ. מבחינת קוקה קולה, אין מתחרים (לפחות בפרסומות), ושכולם ילכו לחפש. אותו דבר אריאל "קוקה" שרון ומה-שמו "RC" פייגלין. חירות לא הייתה אלטרנטיבה שלטונית. היא נעשתה משהו דומה לזה רק אחרי שהתאחדה עם הליברלים (=נדידה למרכז), וגם אז לקח להם קצת זמן לממש את הפוטנציאל (גח"ל התחילה את דרכה עם 21 אחוז מהקולות ב-65'). נכון, היא הייתה המפלגה השנייה בגודלה בד"כ, אבל היא הייתה בלתי-רלוונטית בכל מובן שהוא. להפך - הגודל שלה בשילוב עם הקיצוניות שלה מנעו מהימין לצבור כוח אמיתי. הדבר דומה למצב שהיה באיטליה במשך שנים רבות - המפלגה הקומוניסטית הייתה השנייה בגודלה בפרלמנט, אבל לא היה לה סיכוי להקים אף פעם קואליציה, ולכן השמאל התקשה להרכיב ממשלות. לשיטתך אין שום שיטה רב-מפלגתית בעולם? זה לא מפתיע אותי לשמוע את זה ממי שגדל על ברכי השיטה האמריקאית, אבל חשבתי שאת קצת יותר מצאותית מזה. זה לא משנה מי עומד בראש מה. מה שחשוב זה החסמים על הקמת מפלגות חדשות (נמוכים מאוד) והעדיפות להצבעה אסטרטגית (לא משמעותית). המממ... יהיה מעניין לבחון כמה מבין אנשי "מנהיגות יהודית" שבאמת הצביעו לליכוד בבחירות הם אמריקאים. בכל שיטה רב-מפלגתית יש שתי מפלגות גדולות (או רק אחת, דומיננטית - שזה היה המצב בישראל בעשורים הראשונים), ועוד כמה מפלגות קטנות (או בינוניות). מי שמצביע לקטנות יודע טוב מאוד מי ראש הממשלה המועדף עליו מבין שתי הגדולות, אבל הוא רוצה גם לדאוג שיהיה לחץ על ראש הממשלה מצד המפלגה הקטנה שהוא תומך בה, לאמץ כמה שיותר מהמצע שלה. בקנדה היא פרק זמן מסויים, בשנות ה-60, אאז"נ, שלשתי המפלגות הגדולות לא היה רוב בפרלמנט, והמפלגה הליברלית נאלצה לעשות מעין קואליציה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הקטנה. בתקופה הזו, הצליחה המס"ד לדחוף די הרבה מהאידיאולוגיה שלה לתוך פעילות הממשלה. לאחר פרק זמן לא ארוך, נמאס לרבים ממצביעי הליברלים מהמדיניות הסוציאל-דמוקרטית שלה, והם עברו לשמרנים, שזכו לרוב בפרלמנט. ושם זאת באמת שיטה דו מפלגתית... אם תצלח דרכם של הפייגלינים בתוך הליכוד, הליכוד יהפוך ל"איחוד הלאומי ב"', והאגף המרכז-ימני של המפלגה יהפוך להיות מפלגה נפרדת - אחת משתי המפלגות הגדולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי שמצביע לקטנות יודע טוב מאוד מי ראש הממשלה המועדף עליו מבין שתי הגדולות" תמיד? אני בטוח שיש מצביעי "שינוי" ומצביעי "עם אחד" שהייתה להם התלבטות קשה לגבי מי הם מעדיפים בראשות הממשלה. ולבטח לא לכולם הייתה אותה העדפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שרוב מצביעי שינוי הם כאלו שחשבו שלא ממש משנה מי ראש הממשלה, או לפחות כאלו שלא חשבו שהצבעה שלהם לכאן או לכאן עשויה לשנות את המצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו לא רק הסמול שכח מה זה להיות יהודי, אפילו נתניהו עצמו כבר לא כשר. איזה יופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אם תצלח דרכם של הפייגלינים בתוך הליכוד...'' בתוך חמש שניות ופעם אחת בחירות הם יהפכו אותו ל''הליכוד הלאומי'' או ''הביטוח הליכודי'' או איך שלא קוראים להם, והתנועה תהפוך לאותה ''קריקטורה נלעגת'' שבשמאל ותהפוך ללא רלוונטית תוך שלוש-ארבע מערכות בחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, יותר מאשר מצביע מרצ מצביע לכך שיושב ראש מפלגת העבודה יהיה ראש הממשלה, ומצביע האיחוד הלאומי מצביע לכך שיושב ראש הליכוד יהיה ראש הממשלה, הם מצביעים לכך שראש המפלגה הגדולה שבצד שלהם של המתרס לא יקים ממשלת אחדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ובשביל זה הם מוותרים על הזכות לקבוע מי באמת יהיה ראש הממשלה. זה לא שווה בעיני. לכן אני *בתוך* המפלגה שבה אני יכולה למצוא את מקומי בטווח הסופרמרקט הרעיוני שלה, ושקובעת מי יהיה ראש הממשלה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |