בתשובה לחגי, 23/04/01 1:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(תשובה נשנית לטובת הציבור [העדר? הלהקה?]) תופתע אולי לשמוע אך אין בינינו ויכוח, למעט אולי על המשפט הפותח את תשובתך. לפחות באופן בו אני מבין את דבריך, ואת דברי שלי. בהמשך ההתקשרות בינינו (איסיקיו) הדגשת כי הגישה בה אני מצדד, אותה הצגתי במאמר, אינה אלא גישה אחת, והצעת לי להיפתח לגישה השניה. על כך השבתי כי אמנם זוהי רק גישה אחת, וחזרתי על תהייתי לגבי יכולתה של היהדות להכיל את שתי הגישות המנוגדות. אמנם, כדבריך, היהדות בהחלט מסוגלות להכיל כמה וכמה גישות *סותרות* בתוכה. ובלבד, ציינתי, שיהיה מדובר במחלוקת בעניינים שבאמונה הטהורה, כפי שהצגתי בדיון לעיל. שוחרי ההיסטוריה יזכרו ודאי בפרשת 'מאה הפרחים' בסין, בתחילתה ובסופה. בזכות אסף נקל עלי להביא עתה עוד דבר-מה מדברי הרמב"ם, הלכות דעות פרק ו' ח'-יב', ספר המדע, כאשר אכוון בפרט ליב'. למותר לציין שלא ברוח זו פורסם המאמר, אחרת ודאי הייתי פונה תחילה לאדונים הנזכרים (לפחות אלה הנזכרים בשמם), ולא הייתי מציינם מבלי להתחייב אם אמנם יש ביניהם מי שהדברים אמורים בו בצדק, או שפני כולם מולבנים לריק. יום טוב. ח הרואה חברו שחטא, או שהוא הולך בדרך לא טובה--מצוה להחזירו למוטב, ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים: שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט,יז). ט המוכיח את חברו--בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו לבין המקום--צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה, ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו, ולהביאו לחיי העולם הבא. אם קיבל ממנו, מוטב; ואם לאו, יוכיחנו פעם שנייה ושלישית. וכן תמיד חייב להוכיח, עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע; וכל שאפשר בידו למחות ואינו ממחה, הוא נתפס בעוון אלו כולם שאפשר לו למחות בהם. י [ח] המוכיח את חברו תחילה--לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו, שנאמר "ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט,יז). כך אמרו חכמים, יכול את מוכיחו, ופניו משתנות--תלמוד לומר, "ולא תישא עליו חטא"; מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל, וכל שכן ברבים. יא אף על פי שהמכלים את חברו אינו לוקה, עוון גדול הוא: כך אמרו חכמים, המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא. לפיכך צריך אדם להיזהר בדבר זה, שלא יבייש חברו ברבים, בין קטן בין גדול; ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו. יב במה דברים אמורים, בדברים שבין אדם לחברו; אבל בדברי שמיים--אם לא חזר בו בסתר--מכלימין אותו ברבים ומפרסמין חטאו ומחרפים אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב: כמו שעשו כל הנביאים בישראל. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |