 |
|
 |
||
|
||||
 |
התגובה הזו פורסמה כבר ב"במה חדשה", אבל כנראה שזה המקום הראוי לה: קראתי בעיון רב ( חמש פעמים בערך) את מאמרך וברצוני לשלול את שני טיעוניך העיקריים. א. לדעתי הנסיון להבין מתוך פרשת ניצבים שהתורה נכתבה ברובד אחד בלבד של פשטות ואין בה עומק, או דברים שצריך ללמוד ולחקור כדי להבינם הוא מוטעה לחלוטין. התורה בנויה מרבדים רבדים או בלשון חז"ל "פשט, דרש, רמז וסוד". הרובד אותו מבין ילד בגן אינו הרובד אותו מבין תלמיד חכם, וגם הוא אינו הרובד אותו מבינים אנשי הקבלה. כך גם לגבי פרשת בראשית, היא כולה סוד אחד גדול שאיננו מבינים, סוד הבריאה. פרשת בראשית היא מעין משל, קוד שצריך ללמוד הרבה מאוד כדי להגיע לרמה שבכלל תהיה לנו היכולת להבין אותו - אבל חשוב להדגיש שיש לאדם בסופו של דבר היכולת להתקרב אליו וללמוד אותו, לקלף את הקליפות בהבנתו ולהתקרב לגרעין. משמעות הקטע שצטטת מפרשת ניצבים הוא שההלכה נקבעת לפי איך שבני האדם, הלומדים את התורה מבינים אותה, לפי הכללים הברורים מאוד שהתקבלו במשך הדורות בפסיקה על פי התורה (אחרי רבים להטות וכו'), ולא לפי בת קול ונבואה. ב. באשר לטיעון השני, שאי אפשר לנסות "להתאים את התורה" לגילויי המדע העכשויים מכיון שהדבר פוגם בנצחיותה של התורה, יש להבין שאנחנו לא מנסים להתאים את התורה למדע. התורה היא נצחית. אנו מנסים להבין את החלקים בתורה שלכאורה קשורים למדע, ע"י המדע בזמננו. פרשת בראשית היתה ותישאר אותה פרשת בראשית לעולם. מה שאולי יישתנה זה רק איך שננסה להבין את השתלשלות הבריאה מבחינה מדעית. לדוגמא: נניח שהמדע אומר שהאדם נוצר מהקוף במשך כך וכך מליוני שנים. דבר זה יכול להסביר לי בפירוט איך בעצם נוצר האדם (בבריאה), וצורתו החיצונית השתלשלה והלכה עד לאדם שאנו מכירים (האבולוציה). אם עוד מאה שנה יוכח שתורת האבולוציה אינה נכונה, דבר זה לא יפגע בנצחיות התורה ובמושלמות של פרשת בראשית, אלא רק בדרך בה הבנתי, על פי המדע בזמננו, את השתלשלות האדם, שאינה מפורטת בתורה, ואולי תהיה תורה מדעית אחרת שתנסה להסביר זאת טוב יותר. ממילא מובן למה עדכון המדע אינו פוגע בנצחיות התורה. למען האמת, אתה בעצמך הזכרת במאמר שהפוסקים בעבר הזכירו תיאוריות מדעיות שהיו בזמנן, ואין זה פוגע בהלכה וכד' מפני שהפוסקים לא קבעו את המדע, אלא השתמשו במה שידוע אז. (אגב, זה לא העמיד באור נלעג שום פוסק זה או אחר - הוא לא פסק שהתיאוריה המדעית היא האמת). ג. באשר לניסיונות להוכיח את קיומו של הקב"ה מתוך הבריאה, צריך להבין שהקשר בין הקב"ה לעולם הוא (באחד המובנים) קשר של בורא ונברא. מכיוון שכך, הסתכלות בבריאה, הבנת המושלמות שבכל דבר ודבר בטבע, החל מהנמלה וכלה במוח האנושי, מובילה למסקנה שהקב"ה כל יכול, מושלם וכד', מונחים אותם אנו מייחסים לקב"ה בהשאלה מכיוון שאין לנו מילים לתאר את האינסוף. אין אנו מסיקים מסקנות באשר לטיבו, אלא באשר למה שהוא לא - הוא לא סופי. ד. באשר למטרת הספרים שהזכרת, מטרתם היא להשיב תשובות לשאלות שעולות בדורנו לאור התפתחויות המדע. זאת ותו לא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(תשובה נשנית לטובת הציבור [העדר? הלהקה?]) תופתע אולי לשמוע אך אין בינינו ויכוח, למעט אולי על המשפט הפותח את תשובתך. לפחות באופן בו אני מבין את דבריך, ואת דברי שלי. בהמשך ההתקשרות בינינו (איסיקיו) הדגשת כי הגישה בה אני מצדד, אותה הצגתי במאמר, אינה אלא גישה אחת, והצעת לי להיפתח לגישה השניה. על כך השבתי כי אמנם זוהי רק גישה אחת, וחזרתי על תהייתי לגבי יכולתה של היהדות להכיל את שתי הגישות המנוגדות. אמנם, כדבריך, היהדות בהחלט מסוגלות להכיל כמה וכמה גישות *סותרות* בתוכה. ובלבד, ציינתי, שיהיה מדובר במחלוקת בעניינים שבאמונה הטהורה, כפי שהצגתי בדיון לעיל. שוחרי ההיסטוריה יזכרו ודאי בפרשת 'מאה הפרחים' בסין, בתחילתה ובסופה. בזכות אסף נקל עלי להביא עתה עוד דבר-מה מדברי הרמב"ם, הלכות דעות פרק ו' ח'-יב', ספר המדע, כאשר אכוון בפרט ליב'. למותר לציין שלא ברוח זו פורסם המאמר, אחרת ודאי הייתי פונה תחילה לאדונים הנזכרים (לפחות אלה הנזכרים בשמם), ולא הייתי מציינם מבלי להתחייב אם אמנם יש ביניהם מי שהדברים אמורים בו בצדק, או שפני כולם מולבנים לריק. יום טוב. ח הרואה חברו שחטא, או שהוא הולך בדרך לא טובה--מצוה להחזירו למוטב, ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים: שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט,יז). ט המוכיח את חברו--בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו לבין המקום--צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה, ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו, ולהביאו לחיי העולם הבא. אם קיבל ממנו, מוטב; ואם לאו, יוכיחנו פעם שנייה ושלישית. וכן תמיד חייב להוכיח, עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע; וכל שאפשר בידו למחות ואינו ממחה, הוא נתפס בעוון אלו כולם שאפשר לו למחות בהם. י [ח] המוכיח את חברו תחילה--לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו, שנאמר "ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט,יז). כך אמרו חכמים, יכול את מוכיחו, ופניו משתנות--תלמוד לומר, "ולא תישא עליו חטא"; מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל, וכל שכן ברבים. יא אף על פי שהמכלים את חברו אינו לוקה, עוון גדול הוא: כך אמרו חכמים, המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא. לפיכך צריך אדם להיזהר בדבר זה, שלא יבייש חברו ברבים, בין קטן בין גדול; ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו. יב במה דברים אמורים, בדברים שבין אדם לחברו; אבל בדברי שמיים--אם לא חזר בו בסתר--מכלימין אותו ברבים ומפרסמין חטאו ומחרפים אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב: כמו שעשו כל הנביאים בישראל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |