בתשובה לטל כהן, 29/04/04 23:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני מעדיף את כלל האצבע הזה, למרות (ואולי אף בגלל) חוסר תקפותו המדעית. אבטיח ומלון לפי הגדרה זאת נופלים בתחום הפירות, אבל כבר נפגשתי בתפוח עץ (פרי בהגדרה) בסלט פירות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"כבר נפגשתי בתפוח עץ (פרי בהגדרה) בסלט פירות"...? בטח התכוונת לסלט ירקות, שם אפשר לפגוש בקלות גם אגסים ואולי גם תותים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אכן, למרות שתות (שדה) הוא ירק לפי ההגדרה ה''שמרנית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. אם כך, ההיפך: תותים הם ללא ספק אורחים רצויים בסלטי פירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אורחים, הם בעלי הבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בעצם מה שמכיל אחוז גבוה של סוכר (ובעברית פשוטה: מתוק) הוא פרי, וכל השאר זה ירקות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מנסים להתחמק מהגדרות מדעיות, ואת כופה אותן עלינו? קנה סוכר אינו נחשב (בעיני) פרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כופה ולא קופה... סתם תוהה. קנה סוכר אפשר לאכול סתם ככה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שאפשר. יש לי זיכרון ילדות מתוק של אכילת קנה סוכר, ככה סתם, בסיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר ללעוס את זה כמו מסטיק, ובסוף לירוק את הסיבים העציים. זכור לי משום מה כעסק דביק, מהסוג שילדים מתלהבים ממנו ומבוגרים הרבה פחות. בשביל המתקדמים המציאו את הבילטונג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהיה זה אבשלום קור התייחס לשאלה הזאת פעם: מה הוא פרי ומהו ירק. אאל"ט, התשובה היתה שירק היא הגדרה קולינארית ופרי היא הגדרה בוטנית ואנחנו פשוט עושים כאן סלט פרות (או ירקות) כשאנחנו משחקים מצא את ההבדל/דמיון בין פרות לירקות. נראה שאם נקרא למומחה הוא יוכל לתת הגדרה פורמאלית לפרי (=החלק שמכיל את הזרעים?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבלימון אין הרבה סוכר (אולי אני טועה, אבל הוא בטח לא מתוק), והוא פרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלימון יש המון סוכר. כמו בתפוז. הוא פשוט חמוץ, אז לא מרגישים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל האנשים יש קרחת, אבל אצל חלקם השערות מסתירות אותה :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל האנשים יש שיער על הראש, אבל אצל רבים הוא ממוקם במימד אחר בזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה הצער, אצל לא מעטים הוא צומח באיזור הרבה יותר פרוזאי - על הגב והכתפיים, כאן ועכשיו. והרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אנחנו לא קצת גולשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב נותרו בחוץ האבוקדו והזית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נגד. תותים יכולים ללכת עם פרי אחד נוסף, בננות (כמובן) או תפוזים או מנגו. אבל בסלט פירות מגוון ומאוזן (למשל: פילטים של פומלה, פילטים של תפוז, בננה ו/או מנגו ו/או אננס ו/או אפרסק בשל ומקולף, קיווי, תמרים לחים, דובדבנים טריים או משומרים בלי גרעין, מיץ לימון ותפוז, סוכר, שנאפס או ליקר פירות, נענע; אגוזים אולי; בשום אופן לא תפוחים, אגסים, ותפוזים עם קליפה פנימית) הם נוטים לבדלנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה "מגוון ומאוזן"? אני חייבת לחלוק עליך. תיארת פצצת סוכר מתוקה אפילו יותר מסלט פירות משומר, לטעמי. סלט הפירות האידיאלי מורכב מתפוז, תפוח (אדום), בננה, תותים, אפרסמון, קיוי וחבריהם - בלי שום סוכר, מקסימום קצת מיץ. השילוב המושלם נוצר מצירוף של פירות נימוחים ופירות פריכים (אולי גם אגוזים), מצירוף המתיקות והחמיצות. אגב, כל הוויטמינים נמצאים בקליפה, כפי שוודאי העירה לך אמא לא פעם, ואתה מתעקש להמשיך לצער אותה. לא יפה! :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פצצת סוכר"? אני?? [תראי, עכשיו גרמת לי לקבל לראשונה את הודעת המתלהם! עכשיו, מה אכפת לי - !!] יכולתי לכתוב "סוכר לפי הטעם", אבל מהנסיון שלי הסלט שלי בלי סוכר הוא ממש חמוץ. זה כמובן תלוי כמה שמים מארבעת הפירות שחיברתי ב-ו/או; הם היחידים הבאמת מתוקים. התמר עוד יותר, כמובן; אבל שמים מעט ממנו. לעומתם, גם התפוז, גם הלימון וגם הדובדבן חמצמצים. אצלך, בוודאי שלא צריך סוכר: חוץ מתפוז, הכל מתוק ממש (הקיוי - תלוי בבשלות. עדיף לא בשל עד הסוף, גם כדי שישמור על הצורה). כמובן שצריך ניגוד של מתוקים וחמוצים, וגם של מרקמים חלקים (אפרסק בשל, מנגו) עם פריכים - הפריכות שאני אוהב היא של הפומלה, או האננס, או בלית ברירה, אפרסק קשה. הפריכות צריכה להיות חלקה; תפוח, לא כל שכן אדום, הוא בעייתי בגלל המרקם המחוספס. וגם חשוב שיהיה מגוון צבעים: הרוב מן הסתם יהיה כתום-צהוב, ולכן צריך לנקד אותו באדום (דובדבנים), חום (תמרים) וירוק (קיוי, נענע). כן, אמא אמרה לי שהויטמינים בקליפה. עד שלב מאוחר מדי בחיי, אחרי שהייתי מקלף תפוז - רגע, בימינו הסיפור הזה כבר לא ברור. היום כשמקלפים תפוז, יורדת כל הקליפה העבה, ונשארים פלחים די נקיים. פעם היינו מורידים את הקליפה החיצונית, ואז היתה נשארת הרבה קליפה לבנה. היו שהיו מקלפים גם אותה באדיקות וברוב עמל, והיו שהיו אוכלים את התפוז איתה. אני הייתי מקלף אותה באדיקות וברוב עמל - ואז אוכל אותה, בשביל הויטמינים, וכדי שאני ארגיש שהרווחתי את החלק הטעים של התפוז. אז עד היום יש לי דחף פסיכולוגי, כשאני מקלף את האפרסק לסלט פירות, לאכול מייד את הקליפה. אבל אם לעזוב את הפסיכוזות שלי בצד - מי שאוכל סלט פירות כל יום, שישאיר את הקליפה. מה שאני תיארתי הוא ממילא מפרך מדי להכנה שלא לאירועים חגיגיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יורדת כל הקליפה הלבנה? מה פתאום? הרי נהיר ובהיר שהחלק _הכי מוצלח בתפוז_ זה הלבן שלו! __________ העלמה עפרונית, לא נפרדת מאגוזים בסלט פירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי התפוז והקיווי נותנים חמיצות. אבל נראה לי שההבדל בין שני הסלטים הוא, שאתה רואה את סלט הפירות כקינוח מתוק, ואני רואה אותו כמנה בפני עצמה (בין הארוחות, לא אחרי ארוחה), שכייף ללעוס ולפצפץ, ואין צורך שתהיה נימוחה. אולי לכן גם לא מפריעות לי קליפות התפוח למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך על זנגוויל בסלט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, וואלה: וזנגביל! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שגם התפוחים הכי בדלנים, אם תקצצם קטן-קטן, יהפכו למשתלבים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |