בתשובה להדר אבירם, 22/04/04 18:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"בוגרים": ציינת את כובד המשקל של ההחלטה, ההשקעה הנדרשת, והאחריות הכרוכה בגידול ילדים. לכל אלה, כך נדמה לי, יש משמעות גם בנישואין מרובי-משתתפים. אב שנשוי לשמונה נשים ויש לו מהן עשרים וחמישה ילדים יוכל להשקיע את המשאבים הכלכליים, החינוכיים והרגשיים הדרושים? אישה שמתחתנת עם הבעל החמישי שלה במקביל מרגישה אותה תחושת מחוייבות ארוכת-טווח כלפי מספר שתיים? אצל אותו אדם הנשוי לשמונה נשים, ייתכן שחלק מהן נשואות גם הן לעוד גברים. מה אז? אם אין מגבלות, אפשר בקלות להגיע למצב שבו יש קהילה שלמה של אנשים1 הקשורים בקשרי נישואין סבוכים. איפה יגורו כולם? בבתים נפרדים, מן הסתם, ואז אנו דנים ילדים מראש לגדול כמו אצל הורים גרושים. כדאי? 1 רכיב קשירות בגרף, אם אתם מתעקשים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הגזמת קצת? אצל הורים גרושים יש את התוספת הבלתי מורגשת הזו, אתה יודע, שההורים לרוב ביחסים רעים אחד עם השני? מה גם שאם בגרף הקשיר שלך יש מספר זהה של גברים ונשים, אין הרבה מניעה ממצב שבו בכל בית יש לפחות אב אחד ואם אחת (ולמעשה, כל מספר הגברים קרוב למספר הנשים, אין מניעה ש*בכל* בית יהיה לפחות אב אחד ואם אחת). אלא שאולי אני מדבר יותר על "נישואי קהילה", ואתה מתכוון למצב שבו איש הישר בעיניו יעשה. זה די מתקשר לשאלה של easy: כשהנישואים הם יחס טרנזיטיבי, יש כאן מעין "נישואי קהילה" - קל לראות שזה יחס שקילות אם מניחים שכל אדם נמצא באותה "קהילה" עם עצמו, ויחסים כאלו נראים די יציבים, כי כל אחד מחוייב לכל מי שבמחלקת השקילות שלו. ייתכן גם שכולם יקנו בית גדול אחד, יגורו בשכנות או משהו בסגנון. שאלה מתבקשת, אבל האם קראת את היינלין? אני כן מסכים איתך שבנישואים "מפוזרים" (גבר שנשוי לשמונה נשים שונות בשמונה בתים שונים, גבר שנשוי לשמונה נשים שמצידן נשואות כל אחת לשמונה גברים שמצידם נשואים לשמונה נשים וכן הלאה בקצב אקספוננציאלי) הבעיות שאתה מתאר יכולות לעלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חושב שהגזמתי (אבל אין לי באמת מושג), וכן, קראתי את היינלין. נחמד, אבל לא הייתי מזדרז לבנות על זה חברה אנושית. למה שבגרף הקשיר יהיה מספר דומה של גברים ונשים? ומה זה משנה אם בכל בית יש אב אחד ואם אחת, אם הם לא בהכרח האב והאם של ילד שחי שם? ומי מבטיח שכולם יהיו ביחסים טובים עם כולם? מה שלא תחשוב על טרנזיטיביות יחס הנישואין, אתה ודאי יודע שיחס החיבה אינו טרנזיטיבי. הנישואין יהיו בהכרח מפוזרים אם החזון הפוליאמורי יתממש ברצינות. אבל כל זה כמובן רק דיון חצי-רציני שנועד להראות להדר שהכללים שהיא מפעילה כבר עכשיו, יכול להיות שיש בהם תמרור אזהרה נגד אורגיית הנישואין הקהילתית המוצעת כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מצער שיחס החיבה אינו טרניזטיבי. עוד יותר מצער שהוא לא סימטרי, והטרגי מכל הוא שהוא אפילו לא רפלקסיבי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה *באמת* עצוב. בכיוון משעשע יותר, בפעם הבאה שמישהו מנטפק לך ניטפוק מנוטפק להרגיז, שאל אותו את שאלת הניטפיקינג הבאה: יחס שקילות מוגדר כיחס רפלקסיבי, סימטרי וטרנזיטיבי. אבל אם A~B אז גם B~A (סימטריה) ולכן (טרנזיטיביות) A~A, אז למה טורחים לדרוש רפלקסיביות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי קשה מאוד לאהוב את עצמך, כשאף אחד אחר לא אוהב אותך ואתה לא אוהב אף אחד אחר? (מי אמר שלמתמטיקה אין קשר למציאות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה אמרת :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם A~B אז גם B~A (סימטריה) ולכן (טרנזיטיביות) A~A" כמובן שהתנאי הזה מתחיל ב"אם". ומה במקרים שלא? נניח ש-A אינו ברלציה עם אף איבר אחר. אולי אפילו A אבר יחיד. חייבים להגדיר שגם במקרה כזה A~A . נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. (זה מה שכתוב בתגובה 214178). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמטאפורה המתוחכמת הזאת היתה קצת מעבר ליכולתי בשעה כזו של הבוקר :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם לא פונקציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שאתה אומר הוא נכון, אבל אני לא מתנגד לך במיוחד, רק בא לציין שלפעמים המבנה שאתה מתאר יכול להיות יציב. גם במשפחות מורחבות שחיות באותו הבית (דודים שגרים בייחד וכו') שום דבר לא מבטיח שכולם יהיו ביחסים טובים עם כולם, והשמיים לא נופלים. משפט אחד שהוא כן מעניין במה שאמרת הוא "ומה זה משנה אם בכל בית יש אב אחד ואם אחת, אם הם לא בהכרח האב והאם של ילד שחי שם?" האם כוונתך האב והאם הביולוגיים? הרי ברור שזה ממש לא הדבר ההכרחי. חשבתי שהכוונה שלך על "הורים גרושים" הייתה בית שבו אין אב ואם (או, לכל הפחות, שני הורים, אם אנחנו מכניסים לעניין גם נישואים חד מיניים), והטענה הייתה שזה לא בהכרח מה שיקרה. אגב, גם במצב של "אורגיית הנישואים" אני לא מתקשה לראות מצב שבו כל אישה נשואה לגבר אחד שהוא הגבר "מספר 1" שלה, וגרה יחד איתו לכל הפחות, וכך עדיין יש לנו זוגות שמגדלים את הילדים של לפחות אחד מבני הזוג. או שאתה מניח שנישואים פוליאמורים שכאלו מובילים לכך שלא יהיו יותר זוגות שחיים בבתים משותפים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנייה, שנייה. לא אמרתי שהשמיים נופלים, ולא טענתי ששום דבר *בהכרח* יקרה. תראה, הדר קבעה קריטריון: נישואין בין בוגרים. האם החברה תתמוטט אם יותרו נישואין בגיל 15? האם כל קשר כזה בהכרח ייגמר באסון? לא ולא, וגם ניסו את זה לא מעט פעמים. אבל הדר הסיקה מהקריטריונים שלה שיהיה זה מן התבונה לקבוע גיל מינימום שאינו נמוך משמעותית מ-18. אני - שוב - רק מנסה לבחון אם אותם קריטריונים לא צריכים להחשיד גם פוליגמיה חסרת-רסן, וכדי לבדוק זאת צריך לבחון קשיים אפשריים, לא להתאמץ לראות מצבים תקינים אפשריים (וודאי שיש כאלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זה אני מסכים, אני אחכה לראות מה הסנגוריה אומרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השאלה היא למה יש להניח שכל פוליגמיה היא שלוחת-רסן? מה יקרה אם נניח נתיר נישואין רק בקבוצות של עד 4 אנשים, שאיש מהם אינו נשוי למישהו אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הנחתי את זה. אם צריך לרסן פוליגמיה, אז (אולי) הדר רוצה להוסיף סייגים לתנאיה, זה כל נושא הדיון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |