לאיש אין זכות לסרב

יום ו', 23/4/2004, 11:55

וואו, דובי. קונבנציונליזם מוסרי; תשומת לב לבעייתיות הלשונית במונחים פילוסופיים טעונים, לולא הייתי יודע אחרת, הייתי אומר שאני כתבתי את המאמר. וזו כמובן המחמאה הכי גדולה שאוכל לתת. :) סתם, נהנתי מאוד לקרוא זה הכל.

אבל לא הבנתי למה התכוונת ב "אי-ציות אזרחי, מטבע הגדרתו, אינו יכול להיות חלק מעולם המושגים הזה."? האם אתה טוען שאי ציות אזרחי זהו מושג מבולבל?

"מכיוון שאין לאזרח זכות, חובה, לגיטימציה או הצדקה (חוקית או נורמטיבית) לאי-ציות, הרי שעל המדינה לנהוג בסרבן כשם שתנהג בכל עבריין, בלי קשר למניעיו"
האם אתה מניח כאן שהחוק והנורמה ההתנהגותית חופפים? אם כן תוכל לזנוח את הדיון על מוסר לחלוטין ולהתמקד רק בחוק. אם לא אז תצטרך להסביר מדוע אין לגיטימציה לסרבן העובר על חוק מדיני אך לא על נורמה מוסרית (ואולי אפילו הוא פועל לפי הנורמה המוסרית רק ע"י זה שהוא עובר על אותו החוק).

"... אך מוסר אינו מספיק כדי להצדיק פעולה."
לא שאני לא מסכים איתך בנקודה זו, אבל חשוב לציין שזהו ניגוד מוחלט של ההגדרה הפילוסופית המסורתית למוסר כ"מדריך לחיים", או כ"תבונה מעשית" - מילולית ממש "איך לנהוג".

לגבי ענישת הסרבנים. אני חושב שהענישה שמונהגת כיום היא הולמת. סרבנים רבים הולכים לכלא באופן שיטתי למשך שבועות או חודשים כל שנה, ואני לא בטוח שאם המדינה תאריך את פרקי הזמן הללו היא תמצא את עצמה בעמדה טובה יותר. אחרי הכל אלו אנשים טובים.

לגבי סרבנות, קל מאוד ליישר קו עם החוק, במיוחד כאשר אתה בצד השני של המתרס מבחינה פוליטית. אבל יש במוסר יותר מאשר רק הצדקה אישית לפעולה. זוהי תופעה חברתית אשר משקפת לא רק את ההחלטות האישיות שלנו לגבי פעולותינו אלא גם את ההחלטות הקולקטיביות שלנו לגבי אופי החברה שלנו. כלומר מן הראוי שבמעשינו נשקול תמיד באיזה מין חברה נחיה עם כולם ינהגו כמונו (קצת כמו קאנט, אבל לא ממש. זה לא איזה קריטריון חד משמעי בשבילי אבל זה נכנס לתמונה כחלק מהשיקולים). פקידים מסודרים בגרמניה הנאצית תרמו לשואה וזאת רק ע"י עבודתם הסדירה והמשעממת - יכול להיות שביום יום הם היו נורא נחמדים אפילו ליהודים. לפעמים כשאתה פועל בהתאם לחוק ו_גם_ בהתאם לנורמה החברתית אתה עדיין יכול להיות בלתי מוסרי, כמו אייכמן למשל או אם תרצה "אובריין" ב1984. וזאת מתוקף האחריות האישית שלך לאופי החברה בה אתה חי.
וגם, אם יש מקום בכלל לדבר על סגולות טובות כגון אומץ, אזי בתקופתנו המודרנית הסרבנות היא אחד המופעים הבודדים שלה.

214043

דובי קננגיסר • בתשובה לNik the Greek

יום ו', 23/4/2004, 12:07

א. רק טענתי שאי-ציות אזרחי לא יכול להיות באותו המשפט עם המושגים ''זכות'' או ''לגיטימציה'', מכיוון שהוא מנוגד להם מעצם טבעו.

ב.יש שם ''או'' בין החוקית לנורמטיבית. אדם שעובר מעבר חצייה באור אדום פועל על פי הנורמה, למרות שהוא עובר על החוק. לא לחינם אנשים זועמים אם איזה שוטר מחליט לתת להם דו''ח על פעולה שכזו. הפעולה היא לגיטימית מבחינה נורמטיבית, גם אם לא מבחינה חוקית. דברים דומים קיימים גם בצבא. כמובן שיש נורמות שיש לעקור אותן מן השורש - זה קורה כשיש קונפליקט בין נורמה מקומית (למשל, זובור שמקובל ביחידה כלשהי) לבין נורמה ברמה של כל החברה (שלילת האלימות הקיימת בזובורים).

ג-ד. אוקיי.

ה. אבינרי כתב מאמר (שצוטט בגרסא הראשונית של המאמר שלעיל) שבו הוא מסביר מדוע, על פי קאנט, אסור לסרב. החלטתי שמוטב לא להכנס לזה במסגרת מאמר באייל.

ו. מלכתחילה הגבלתי את הדיון בסוגיה למדינות דמוקרטיות. כשלפרט אין השפעה על התנהלות המדינה, אין לו שום מחוייבות לקיום חוקיה בין כה וכה. להפך, אפילו.

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות