 |
ש. עזגד, נ. יניב וא. קלין, שלושתכם צודקים, פחות או יותר (ואם אני לא טועה...), רק צריך לחדד קצת את המסקנה - שרלוונטית גם לדיון בעקבות מאמרו של דובי על חינוך לדמוקרטיה.
המסקנה היא שצריך להבדיל בין מה נראה לכל אחד מאתנו כמוסרי מצד אדם X לעשות, לבין מה שנראה לאדם X עצמו כמוסרי. כאן X הוא, כמובן, כל אחד ואחד מאומני התורה - לפחות אלו שבאמת מאמינים בנחיצות הלימוד שלהם יותר משרות צבאי (וכן, כנראה יש כאלה, ולא (אדם), לא סביר שכולם כאלה). די ברור ששני דברים אלו לא יהיו זהים.
לגיטימי במקרים רבים מצד הציבור הכללי לכפות על X את מה שנראה ל"כלל הציבור" כמוסרי (כפי שהוא מתבטא, יש לקוות, בהכרעות הדמוקרטיות). יש כאן בעיה, והיא שכנראה X לא יאהב את הכפיה הזו, ואפילו יראה בה לא מוסרית. דבר כזה הופך את המוסר לעניין כוחני במובן מסוים. ובכל זאת, לעתים אין מנוס. כלומר, לפעמים המנעות מכפיה כזו תהיה *לא מוסרית* - מהזווית של "הציבור הכללי".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש