בתשובה להאייל האלמוני, 11/04/04 1:29
ביזארי ומפחיד במקצת 211559
הדר אבירם • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 13/4/2004, 2:38
מעניין - החוויה שלי היתה מאוד שונה. אני אף פעם לא אהבתי את ''קרובים קרובים''. המלאכותיות, ההגזמה והסטריאוטיפיזציה הציקו לי גם כילדה, הגם שלא ידעתי להצביע בדיוק על הבעיה. אולי חלק מזה היה שחיפשתי גיבורים גדולים (והיו כאלה למכביר בספרי הילדות שלי) ומה שמצאתי בסדרה היה אוסף אנשים פרובינציאליים, חומרניים וקטנוניים. אולי עכשיו, עם ביקורת, ועם הבנה לתקופה שבה הופקה הסדרה ולסגנון שהכתיבה התקופה, הייתי סלחנית יותר כלפי שידורים חוזרים.

נקודת האור בסדרה, לטעמי, היתה חנה מרון הנפלאה. בין היתר כיוון שהדמות שלה היתה די פנטסטית ומעולם לא התיימרה לייצג את המציאות, ולכן הדרמטיות לא הפריעה לי.
ביזארי ומפחיד במקצת 211560
תמרא • בתשובה להדר אבירם יום ג', 13/4/2004, 2:53
גם אני לא אהבתי את הסדרה בדיוק מאותה סיבה - "המלאכותיות וההגזמה" כפי שציינת. בעיני זה נתפס יותר כחוסר גמישות של השחקנים לבצע את המעבר ממשחק תיאטרון למדיום הטלויזיוני, והמשיכו, במסורת התיאטרון, להגזים בתגובות והעוויות הפנים על מנת שגם בשורות האחרונות בקהל 'ירגישו' את המסר. האם הסדרה 'חברים' הייתה עוברת את הפיילוט אם היו משחקים בצורה כזו מול מצלמה?
ביזארי ומפחיד במקצת 211569
האייל האלמוני • בתשובה לתמרא יום ג', 13/4/2004, 9:00
ואני מסכים איתך בדיוק, אבל טוען שדווקא מרון היתה זו שמשחקה סבל מתיאטרליות יתר.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות