|
||||
|
||||
חביב. באותה הרוח, אבל לא באותה הרמה. |
|
||||
|
||||
הגיע הזמן לצאת מהארון: מי עוד חושב שהנסיך הקטן הוא Overrated ביותר? ____________ שכ"ג, חגור שכפ"ץ קרמי. |
|
||||
|
||||
יפה אמרת! נמאס לקרוא סדרות ספרים בלתי נגמרות של 450 עמודים באנגלית! האחרון בסדרה, "הנסיך הקטן מוכר את הפרארי שלו", היה מחפיר ממש! |
|
||||
|
||||
אני. עוד ספר פילוסופיה בגרוש שטוען שרוב בני האדם הם טפשים או לא מבינים מהחיים שלהם. |
|
||||
|
||||
הייתי מצטרף אליך, אבל זה לא יהיה פייר כי אני לא ממש מכיר אותו. לא הצלחתי לסיים לקרוא את הספר מרוב שיעמום. |
|
||||
|
||||
זה בסדר, אני לא בררן. התקבלת. אגב, משותפת לנו גם ההרגשה שמר עזרא הוא לא ממש גאון הדור. חשבתי שאולי המבטא1 המשונה שלו תורם לזה משהו, אבל עד כמה שאני מסוגל לנתח את הטקסטים שלו, הם עומדים בזכות עצמם. עומדים, אמרתי? הם נופלים בזכות עצמם. ___________ 1- הוא לא ממש מדבר ולא ממש יורק אלא עושה משהו באמצע. מדַברק? |
|
||||
|
||||
Speating?
|
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
קנו לי אותו מתנה (למעשה, שני עותקים- אחד אנגלי ואחד עברי), קראתי כשהיה לי משעמם (זה היה תחליף טוב לספר הטלפונים), ולא הצלחתי להבין על מה הרעש. עד היום אני לא מבינה מה אנשים מוצאים בו, אבל אולי זו רק אני. |
|
||||
|
||||
ובכן, כפי שעולה מהפתילון הזה זו לא רק את. אולי אנחנו בכלל הרוב הדומם. טוב דיקטטור גדול אחד מעשרה נסיכים קטנים. |
|
||||
|
||||
הממ, מפתה ככל שיהיה אני נאלצת להיות חלק מהקונצזוס הרחב יותר הפעם. מה לעשות? אוהבת. מצד שני, יכול מאד להיות שזה קשור קשר ישיר בעובדה שקראתי אותו בת שמונה, לפני שבכלל ידעתי שלא מדובר ב"סתם עוד ספר". פשוט מצאתי אותו בבית, ומשם הדרך הייתה קצרה. __________ העלמה עפרונית, וסלוגנים ורודים. |
|
||||
|
||||
לי יצא לקרוא בפעם הראשונה לפני מספר שבועות. לא הייתי מגזים למחוזות האוהב, אבל בהחלט מחבב. לא, זה בוודאי לא ספר פילוסופיה (מעמיק או לא מעמיק), אבל הוא בהחלט חיובי ונבון. ספר חמוד למדי, אבל רק אם קוראים אותו בהלך רוח מאוד מסוים (רצוי תוך כדי נפנפוף רגליים קדימה אחורה, החזקת חטיף שוקולד וחריצת לשון חצופה כלפי מי שמעז להפריע). מי שמחפש פילוסופיה מעמיקה, פתרונות מוצלחים לשאלות קשות שעלו באייל או תובנות בלתי ניתנות לערעור על החיים, שיחפש במקום אחר (זה ספר ילדים פור גודסייקס). |
|
||||
|
||||
אז זהו, שאין לי כלום נגד ספרי ילדים אבל בנסיך הקטן אני מרגיש איזו תחושה מעושה ומאוסה של ''תראו כמה אני יודע להשמע תמים ולדבר אל ילדים בשפה שהם מבינים'' כאילו המחבר מדבר אל מבוגרים דוקא. גם בתור ילד לא אהבתי את הספר, וכשגדלתי הבנתי למה. פו הדב שולת. |
|
||||
|
||||
אני נאלץ להסכים אתך שוב - אין כמו פו הדב. |
|
||||
|
||||
שיט! ורק אני(1) נשארתי עם תום סוייר? ___ (1) היה עוד מישהו כאן באתר שניסה לנכס לעצמו את קרובי שמואל קלמן, אבל מסיבות מובנות אני מכחיש כל קשר אליו. |
|
||||
|
||||
תום סוייר בכלל לא באותה קטגוריה. הוא יותר ספר לתחילת גיל ההתבגרות. |
|
||||
|
||||
מסכים שהם לא באותה קטגוריה. מה שלא ברור לי זה לאיזה קטגוריה (או לאיזה גיל) לשייך את הנסיך הקטן. |
|
||||
|
||||
למה לשייך? כפי שאמר אביב (תגובה 211109) (נו, אולי בכ"ז מישהו יסביר לי איך עושים את הקישורים הכחולים האלו?) קוראים ("רצוי תוך כדי נפנפוף רגליים קדימה אחורה") ואו שנהנים או שלא. |
|
||||
|
||||
כותבים < ואז "תגובה 211109" ואז >. יוצא תגובה 211109. |
|
||||
|
||||
אם משייכים את האחד (וטוענים כי אינו שייך לאותה קטגוריה של האחר) אזי רצוי לשייך גם את האחר, שלא יישאר יתום. (כי אז עוד ישייכו אותו לאותה קטגוריה של הקלברי פין, או פוליאנה ר''ל) |
|
||||
|
||||
את תום סויר נניח, מעולם לא חיבבתי יותר מדי. או אם לדייק, בכלל לא. העדפתי את פוליאנה1, נשים קטנות, האסופית וז'ול ורן.2 1זכותי! 2 הממ. זו ממש רשימת ספרי בנות. לא ייאמן. שאציל את כבודי ואציין שבאופן כללי קראתי הכל? לא? טוב, לא חשוב. |
|
||||
|
||||
אם כבר הולכים לסטריאוטיפים, מה יש באי המסתורין (פרט למחסור המוחלט בנשים) שהופך אותו ל"ספר בנות"? |
|
||||
|
||||
(שהוא לחלוטין _לא_ סופר של ספרי בנות. או של ספרי בנים. סתם סופר מוצלח) |
|
||||
|
||||
נשים קטנות והאסופית הם הספרים הכי-הכי אהובים עלי. וגם פוליאנה (ופוליאנה וג'יימי) מקסימים. אבל אף פעם לא קראתי שום ספר של ז'ול ורן. אה, ולפני כמה חודשים קיבלתי מתנה נפלאה (שחיפשתי המון זמן ולא מצאתי) - את גברים קטנים, ההמשך הלא מי יודע מה מפורסם של נשים קטנות. רק חבל שזה באנגלית, אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים. |
|
||||
|
||||
גברים קטנים? יש בעברית. אבל פרט להיותו ההמשך הלא מי יודע מה מפורסם, הוא גם,בגדול,פשוט המשך לא מי יודע מה. |
|
||||
|
||||
אני יודעת שיש בעברית- אבל אף פעם לא מצאתי אותו בעברית מחוץ לספריה. דווקא מאוד אהבתי אותו (לא כמו את נשים קטנות, ובכל זאת). |
|
||||
|
||||
דווקא העדפתי אותו על פני ''נשים קטנות'' (שממנו לא התלהבתי). את פוליאנה שנאתי, אבל מצד שני, קראתי כל ז'ול וורן שהצלחתי לשים עליו את היד. |
|
||||
|
||||
כן, אני מבין על מה אתה מדבר, אם כי לי זה הפריע פחות. מגיל מאוד צעיר קראתי הרבה מד''ב ופנטזיה (אסימוב, סוויפט, היינלין, אורוול, טולקין וכאלה) ולא זכור לי שבכלל התקרבתי לספרי ילדים (זכור לי איזה קופיקו ודני דין שהתחלתי וזרקתי מהר מאוד בחוסר עניין), אז כנראה שבמקרה שלי מדובר בסתם חסכים באינפנטיליות. עם המשפט האחרון אני בהחלט מסכים. |
|
||||
|
||||
אם כך, הרשה לי להמליץ על אן מק'קפרי, בריאן ז'ק,אורסון סקוט קארד |
|
||||
|
||||
אותי הספר הקסים כשהייתי ילד, ולא שמעתי את הנימה המעושה הזו (אם כי אני יכול להבין). אבל פו הדב באמת נפלא, כנראה שסתם לא הייתי בררן. נדמה לי שויכוח לוהט אף יותר יכול לצאת מ"ג'ונתן ליווינגסטון: השחף". |
|
||||
|
||||
כמה שלא יהיה נורא הוא עדיף על "האחד" (או משהו כזה) של אותו מחבר. פילוסופיה בגרוש משולבת עם אווירת דץ ודצה. שומר נפשו ירחק! |
|
||||
|
||||
ספר ילדים? פור גוד סייקס, הגיבור מתאבד בסוף! אגב, גם עליסה די קשה לילדים, ולדעתי גם מפחיד. כל הספר עטוף באווירת סיוט של יצורים שנוזפים בה כל הזמן ואומרים דברי איגיון. ואל תתחילו עם "מטאפורה לעולם כפי שהוא נראה בעיני ילד" ועם "חידות לוגיות ומתמטיות1". אני מדבר על ההתרשמות של ילדים מהספר. 1 גם לי יש את הנוסח המוער. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני לא חושב שאליס קשה במיוחד או מפחיד. הדמויות הן בסה''כ קריקטוריות - חתול מחייך, כובען מטורף, זחל מעשן נרגילה, דודו - וגם אם הם נוזפים באליס, זה לא כאילו שהיא לוקחת אותם יותר מדי ברצינות ולרוב מעמידה אותם על מקומם (ראה במיוחד את הסצינה עם ''החוק הכי עתיק בספר'' במשפט שבסוף). למרות אי אלו קטעים שיכולים להפחיד ממבט ראשון (ולהצחיק בהמשך) כמו התינוק שהופך לחזיר, בסופו של דבר על כל הספר יש אווירה של קלילות, שבאה לידי ביטוי, למשל, בכך שמישהו (לא זוכר מי) אומר לאליס שלמרות כל הצהרות המלכה, מעולם לא נערף ראשו של אף אחד. מאוד נהניתי מהספר בתור ילד, אם כי כשגדלתי קצת נהניתי עוד יותר. על הנסיך הקטן אני מסכים. הסוף השאיר אותי תמה בתור ילד. |
|
||||
|
||||
אליס, כמו גם פו הדוב מכילה שני ספרים שונים לחלוטין. הראשון הוא ספר לילדים ולמבוגרים - כל אחד ימצא בו משהו מהנה ומשעשע. השני (מעבר למראה והבית בקרן פו) הוא סיפור למבוגרים. ההומור בהם פחות מובן לילדים והעלילה יותר אפלה ומאיימת. |
|
||||
|
||||
אה, אם אתה כולל גם את מעבר למראה במשוואה (ודי בצדק, קשה להפריד אותו מארץ הפלאות) יש כבר מעט יותר צדק בדבריך, אבל אני זוכר שאותי אישית כילד מעבר למראה הרבה יותר סקרן (אולי כי לא היה לנו אותו בבית) ובסופו של דבר, יש בו גם הרבה דברים שקורצים לילדים, כמו העובדה שאליס היא בעצם חלק ממשחק שחמט גדול, ודמויות כמו טווידלדי וטווידלדם, והמפטי דמפטי, שאם אני לא טועה הן כה קורצות לילדים שמצאו את מקומן בסרט של דיסני, למרות שבכלל לא הופיעו בארץ הפלאות. אגב, לרשימה שלך אפשר להוסיף גם את תום סויר והקלברי פין. הראשון ספר לילדים ולמבוגרים, השני יותר מיועד למבוגרים (או לפחות למתבגרים) והעלילה הרבה יותר קודרת ופסימית (לא יודע אם יותר ''אפלה ומאיימת'', אינדיאן ג'ו הוא לא בחור חביב, והוא דווקא נפקד משום מה מהקלברי פין). |
|
||||
|
||||
הוא מת בתום סויר. |
|
||||
|
||||
ואני דווקא התאמצתי לא לגלות מה קרה לו... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |