|
||||
|
||||
אבל אני איני טוען "עברית היא שפתם של דוברי העברית", אחרת הייתי חי בשלום עם הכותרת של ההודעה, ועם "לא הֶספקתי" וגם "עשר שקל" לא היה גורם לי לאותה חמיצות בקיבה שכן אם שתי הסעיפים הוא עברית תקנית, אזי עלינו להכשיר את כל השרצים מסוגו או לקבוע יוצא-מן-הכלל מיוחד עבורו, ואוסף גדול של יוצאים-מן-הכלל הוא לא דבר חיובי בעיני. אני טוען שיש מקרים בהם מוטב להכריז שחל שיבוש בלשון הקדמונים, ולא לאמץ כל פליטת קולמוס/שגיאת הקלדה שלהם ככשרה. ברור שמי שמאמין שהכל דברי אלוהים חיים חושב אחרת, וכאשר מר פז ייעור מתרדמת המצות שלו בטח אחטוף מנה אחת אפיים. או מנה אחד אפיות. |
|
||||
|
||||
יתכן שהכוונה של אליהו הייתה לומר: עד מתי אתם פוסחים על שתי המחשבות. (מחשבת הבעל מול מחשבת ישראל). סעיפים=שעיפים=שרעפים=מחשבות. "בשעיפים מחזיונות לילה" (איוב ד יג) |
|
||||
|
||||
המסלול הזה ארוך יותר מ"שני" -> "שתי". אוקהם אומר להעדיף אותו. מצד שני, אוקהם לא היה יהודי (אבל בטח אמר משהו טוב על יהודים פעם). |
|
||||
|
||||
זה לא פותר את הבעיה, אלא מסביר איך השיבוש הזה אולי השתרבב לתנ"ך בדרך אסוציאטיבית. אם אני אומר "שתי אריחים" אף אחד לא יעביר אותי בגרות בלשון בזכות הטענה שהתכוונתי ל"שתי מרצפות". אבל אולי היתה פעם צורת יחיד "סעיפה" (סעִפּה?) שלא השתמרה. יודעי האכדית מתבקשים לחוות דעתם. |
|
||||
|
||||
זה מה שקורה כששוכרים קלדנית בשתי שקל שעה. |
|
||||
|
||||
(רק אתמול קראת וכבר שכחת?) צורת היחיד היא "סעף", ופירושה "דרך המסתעפת ממפגש דרכים". (אני האלמוני מתגובה 210490) |
|
||||
|
||||
עפ"י רב-מילים גם סעֵף הוא זכר. |
|
||||
|
||||
יש שם דוגמה? אגב, אשתי טוענת ש"סָעֵף" פירושו "מחשבה", בדומה ל"שרעפים". הלא קראת הבוקר: "ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי". |
|
||||
|
||||
(כמו שאמר צביקה בתגובה 210590) |
|
||||
|
||||
לא, אין דוגמא, והם מציינים שהמילה בשמוש רק בצירוף "פסח על שתי הסעיפים" (אגב, ברור ש"סעִפּים" אינו צורת רבים של "סעיף"). ועלי להודות שלא, לא קראתי הבוקר :-) |
|
||||
|
||||
אם כך, אני חושב שעדיפה גישת אבן שושן לגבי הזהות המינית של הסעף. אשר לכותרת: ראשית, טעיתי כשכתבתי בתגובה 210621 שקראת אותה אתמול; קראת לפני קצת יותר משבוע, בשבת החודש 1. שנית, ביקשתי לציין בכותרת זו שצירה במקום חיריק הוא חילוף רווח במקורותינו, ונראה לי שאין זו טעות גסה ביותר. אם רצונך ב"קויתי", דווקא, תמצא אותה בפסוק "וחכיתי לה'... וקויתי לו" שבישעיהו, אשר התפרסם בשל העלבון שהוטח בר' חייא ההונגרי: "כשאתה מגיע לפסוק זה נמצאת מחרף ומגדף". ___ 1 החלפתי בין הזרקא שבפסוק הזה ובין הזרקאות בפסוק "וה' הכה כל בכור". |
|
||||
|
||||
מצחיק חשבתי ש''קויתי לעשות ענבים'' היתה וריאציה שלך. מסתבר שישעיהו פשוט רגיל לומר כך. |
|
||||
|
||||
אני רק רוצה להגיד שאותי הצירה הזה מעצבן עד כדי כך שאני מזדהה עם מה שנאמר לר' חייא ההונגרי. אני מודה שזה לא מחייב את מקורותינו בכלל, את ישעיהו בפרט, ואפילו לא את אביב "לא הֶספקתי" גפן. |
|
||||
|
||||
ייתכן שהיו שני (או יותר) ר' חייא, אבל אם אותו ר' חייא ששמעו הגיע עד לאזני הוא זה מהגולש, הרי שפירסומו של הלה לא היה דווקא על נוקדנותו ושליטתו במכמני ובהגיית השפה העברית. עד כדי כך שכינוהו בזילזול ''רבי עייא'', וזאת ללא קשר לחמורו של משיח, אלא כלעג על מבטאו המשובש. |
|
||||
|
||||
ואבן שושן טוען ש''סעף'' הוא לשון נקבה. |
|
||||
|
||||
זכרון עמום מודיע לי שהכוונה בפסוק הזה הוא ל''סיפים'', כלומר לשון רבים של ''סף''. וזה גם יותר הגיונ, כי על סף אפשר ממש לפסוח פיזית. נכון שזה לא פותר את בעיית ה''שתי'', שהרי גם סף הוא ל.ז. אבל חשבתי שאודיע בכל זאת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |