בתשובה לאורי פז, 02/04/04 16:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ענית על שאלתי: אתה מודד את העולם במחוגה יהודית. קירקגור הוא דוגמה טובה למה שציינתי בתגובה 190641: הוגה דעות שממש לא התעניין במיוחד בחשיבותו המרשימה של העם היהודי, אך אתה שם אותו באמתחתך בתרועת ניצחון יחד עם מרק טוויין, אהרון מגד, היטלר ואחרים אצלם אתה מוצא תימוכין לדעתך לפיה ליהודים יש "ניצוץ" אלוהי מיוחד בעטיו הם נורא גאונים בממוצע ומופקדים על המוסר בעולם. לגבי הפסקה השנייה בתגובתך, שוב בלבלת אותי, שכן כבר שתקת כהודאה בתגובה 190660 וחשבתי שגמרנו עם זה. אתה עוד פעם עושה סלט: יש אבחנה אמפירית שיהודים רבים השיגו הישגים אינטלקטואליים מרשימים, ויש שלל פרשנויות אפשריות לאבחנה זו. אתה מצטט ושב ומצטט ושוב שב ומצטט יהודים וגויים שהתייחסו לעניין זה - *אבל*: על העניין התצפיתי אין ויכוח, וזה כל מה שיוסטינוב ציין (בבדיחות), וקירקגור אפילו על זה לא דיבר. אז מה הם קשורים? ולעניין הפרשני, אני שוב שואל אותך: אתה באמת חושב שיש תמימות דעים בקרב פילוסופים שיש כאן ניצוץ מיוחד? ושכל מי שנתן דעתו לשאלה (הירודה) הזו הסיק מסקנות נכונות וראויות לאימוץ? ומדוע שהוד חכמתו מרק טויין יבין משהו בעניין הזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני צופה ציון שלילי בהבנת הנקרא שיוענק לך ע"י המורה והמחנך היהודי המפורסם ממוצא רוסי שעלה לארץ בגיל 12. ההודאה שם מיוחסת *לך*, לא לתלמיד החכם מישיבת "עטרת ישראל", שכן לדעתו אתה הוא זה שלא השבת לו לעניין (במלים אחרות: לא אמרת שהוא צודק). תמים שכמותך, אתה חשבת לרגע שנאלמו מילותיו ושהוא קיבל משהו ממה שאמרת? חה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממממ... נראה לך סימן שאלה סימן שאלה? אני מקווה מאוד שאתה טועה. בכל אופן זה לא משנה: גם אם הודה אז, נראה שחזר בו. רק לא ברור איך ולמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "שאלה ירודה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתי, ידעתי, ידעתי שירדו עלי על הירודה הזו. ניסוח מקוצר מדי שלי: כיוונתי לומר שאילו שאלו לקירקגור במה הוא מעדיף להשקיע את מאמצי מוחו בשנה הקרובה, בביקורת על הגל או בדיון על "הגניוס היהודי: מציאות או דמיון?", אני מנחש (ואני מודה: זה רק אני) שהיה בוחר בראשון. *אני*, בכל אופן, סבור שהתמקדותו של אורי בפן זה של יצירתם של שלל ההוגים אותם הזכיר בתגובותיו מקלפת מהם את כל התוכן המעניין ומשאירה פיסה מהקליפה המיותרת. ושוב: זו דעתי האישית, הפרטית, הלא מנומקת (עד כה), ואין קיום אוניברסלי או אחר ל"שאלות ירודות". סליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני? *שאני* ארד עליך? טיפוס ירוד שכמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסקת ושמע: מותר לי למדוד את העולם במחוגה היהודית, ואתה הוא האדם האחרון עלי אדמות שיגיד לי לנהוג אחרת! סלח לי עמית, אבל אני ממש מתפלא על היושר האינטלקטואלי שלך. אתה יודע למה? כי את קירקגור הבאתי בתור ראיה להתייחסותו אל עקידת יצחק ולא כהתייחסותו אל העם היהודי. כשקירקגור מתייחס אל "העקידה" הוא מהלל את אברהם בדרכו שלו. והוא מתייחס אל העקידה מצד התייחסותו ל"כתבי הקודש" וכלל לא משום היותם יהודיים במקור. כך שכלל לא טענתי שקירקגור מהלל יהודים, הוא רק מהלל את אברהם אבי המאמינים. (כעת תועיל נא בטובך לחזור לתגובתי בה מוזכר שמו של קירקגור תגובה 209974 ותגיד אם משמע משם אחרת). וכעת תשאל: "אז למה בכלל הבאת את קירקגור לנושא הדיון? מה הוא קשור לכאן?". כל מה שהבאתי אותו היה בבחינת משל ליחסי אל ההוגה בעקבות השגותיו השכליות הראויות לשבח. או במילים אחרות, נניח שאתה מעריך את עמנואל קאנט בגלל תורת המוסר האוטונומי שלו. האם זוהי זכותך המלאה? בוודאי שכן. אז אני מעריך את קירקגור בשל עמדתו על עקידת יצחק, באותה מידה אעריך את יוסטינוב בשל עמדתו (בבדיחות, כמובן, וזהו היופי שבדבריו) או יחסו אל היהודים. את היחס הזה אגב, היטלתי בספק אחד גדול כאן: ואפרופו קאנט האגדי מבחינה מוסרית, אתה יודע למה אני לא מעריך בכלל את קאנט הגרמני? אבל בכלל לא? כי קאנט קרא להמית את היהדות בהמתת חסד, לימים באו הנאצים ועוזריהם וקיימו את ציוויו למהדרין מן המהדרין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אברהם אבי המאמינים''. צ''ל, אני מניחה, ''אברהם אבי המאמינים בקב''ה''. הרבה לפני אברהם אנשים האמינו. אבל באלוהים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אברהם אבינו, "אבי המאמינים", טבע את יסוד האמונה המוחלטת מאז ומעולם; זהו כתר דמותו משך כל הדורות, בתרבות המונותאיסטית, היהודית והכללית. הוא נקרא "אברהם העברי" - שכל העולם מן העבר האחד ואברהם מן העבר האחר של נהר הדעות האליליות השוטפות של תקופתו. זרעו של אברהם (היהודים מרבקה, והישמעאלים מהגר) ממשיכים את דרכו בדתות המונותאיסטיות מול אלילות הנצרות ושאר אלילי המאה שהמערב הפוסט-מודרני סוגד להן. איפה סוגד? בעיקר במזרח הרחוק, כי "במערב - אין כל חדש"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא הגדר עבורי את המונח "אמונה מוחלטת" שבו אתה משתמש. מה ההבדל בין אמונה מוחלטת לבין אמונה בלתי מוחלטת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ומקודם הזדהיתי בתור "האייל האלמוני", בכוונה או שלא בכוונה תחילה, אענה לך כפי שאני מבין (ואני בהחלט לא מבין כזה גדול, כמו אלה שאוחזים מעצמם על לא עוול בכפם ב*אני* הגרוני של עצמם למעלה). אמונתו של אברהם היא אמונה מוחלטת בניגוד לאמונות הטפלות (לדעתו) של עובדי האלילים והפסלים למיניהם בתקופתו. את בוודאי שמעת את הסיפור על ניפוץ אלילי אביו תרח, בטוענה שאלה לא יכולים להגן על אי-ניפוצם קל וחומר שלא על המאמין ביכולתם להגן עליו או להושיעו מצרה צרורה. לדעתי, אמונה מוחלטת באה לידי ביטוי במוכנות להקרבה עצמית על ערכי האמונה. כך למשל, ההקרבה של היהודים לכל אורך ההיסטוריה על "קידוש השם", אשר מקורה באברהם אבינו שמסר את נפשו על אמונתו בבורא העולם בקפיצה אל תוך כבשן האש של נמרוד מלך אור כשדים. אל תשאלי אותי על המוסלמים של "אל-קאעידה" ושל הג'יהאד, כי כמו שכבר אמרתי, כולנו בנים של אותו אב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא יכול להשאיר אותנו עם ה"בכוונה או שלא בכוונה תחילה", שמא במקום לספר ביציאת מצריים בזמן הסדר נהגה בשאלה כבדת המשקל הזאת עד שיבואו תלמידינו. קדימה: בכוונה או שלא בכוונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בעצם האמונה שאתה מדבר עליה צריכה לעמוד במבחן חיצוני של מוות ועינויים כדי שהיא תיחשב לאבסולוטית? איך מודדים אמונה של מישהו שהתמזל מזלו ולא הצטרך למסור את חייו על קידוש אלוהיו או אמונותו? האם האמונה שלו אינה "אבסולוטית" לשיטתך? ומדוע לא למדוד אמונה על פי מאפייניה, על הרגשות שהיא משפיעה על האדם, וחשוב מכך - על פי הדרך שבה היא משליכה על התנהגותו? התרפים שאברהם ניפץ, אגב, הם פסלוני בית (אם אכן יש אמת בסיפור ההיסטורי על הניפוץ). הם לא היו אלים פר סה (כמו למשל מרודך, אנו, סין ושאר אלי בבל), אלא סמלים משפחתיים של חוסן בית האב, כבוד השבט ושלמות משק הבית. מעשה הניפוץ של אברהם הוא בעיניי יותר מרד באביו ונטישה של ערכי משפחתו הכשדית. בכל מקרה, אני נאלצת לחלוק עליך בעניין האמונה. אני חושבת שבכל דור ודור, וגם לפני אברהם, התקיימה ומתקיימת "אמונה אבסולוטית", ואני חושבת על המונח בצורה שונה ממך. בעיניי אמונה אמיתית היא כזאת שפקפוקים בנכונותה מובילים להתפתחות ולצמיחה, ולא לנטישת ערכים או לפריקת עול מוסרי. כל אדם דתי הרי חווה פקפוקים ברמה זו או אחרת. אני חושבת שמי שאמונתו אמיתית, ידע לבנות משהו חדש מן הלבטים והספקות, ומי שאמונתו רופפת - יאבד אותה. אני גם לא בטוחה שמבחן "קידוש השם" או מוות בשם הדת מדגים חוזק אמונתי. הוא מדגים פונדמטליזם, האויב מספר אחת של האמונה, לדעתי. זאת מפני שהאמונה צריכה מקום לגדול בלב האדם ולהכיל את השינויים והתמורות בסביבתו. התגובה הראשונית שלי לעניין היא, שאוי ואבוי לה לאמונה שמעדיפה את ההולכים אחריה מתים ולא חיים. חוץ מזה, שהמתים, נו, הם מתים. הם לא יכולים עוד לדבר בשבח האלוהות ולמען המוסר, לעשות מעשים טובים, וכולי. ואז נשאלת השאלה: אמונתו של מי גדולה יותר, של זה שקפץ לכבשן האש של נמרוד או של זה שהקריב את האגו הפרטי שלו, נשאר בחיים, והמשיך לפעול למען האמונה בדרכים קצת פחות מלחמתיות אבל יותר חכמות? (מה שנקרא, לשנות את המערכת מבפנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי כמה ימים על תוכן התגובה המעניינת והמאתגרת שלך, ואני מציע מספר הבהרות עקרוניות לדיון: 1. הנכונות למות על קידוש השם אינה מנותקת מתפיסת עולמו ומדרך חייו של האדם עד לרגע קבלת ההכרעה הגורלית לקדש שם שמים. אדרבה, ניתן לראות בנכונות האדם להקרבת החיים על קידוש השם תוצאה של אורח חייו עוד טרם שנדרש להכריע הכרעה קשה זו. רעיון זה, המבקש לקשור בין שני השלבים האפשריים בחייו של מי שמבקש לקדש שם שמים, נתנסח בדור האחרון על ידי מי שעמדו בדיוק בחוליה מקשרת זו שבין קדושת החיים לקידוש השם, והדברים אף הגיעו לידינו בצורה מופלאה. עם פינוי ההריסות של גֵטו ורשה לאחר שואת יהודי אירופה, מצא אחד הפועלים באקראי כד ובתוכו כתב היד של דברי תורה שנשא אדמו"ר חסידי בפני שומעיו בגטו ורשה מדי שבת ומועד בשנים ת"ש-תש"ב. (הדפים נקברו באדמה כדי שהנאצים לא ישרפו אותם.) והנה בשבת פרשת עקב אנו מוצאים את הרבי קלונימוס שפירא מן העיר פִיַסֶצְנֶה יושב לפני שומעיו ומבקש להסביר להם את פשר הדו-שיח שבין רבי עקיבא לתלמידיו סמוך להוצאתו להורג, כפי שנמסר במסכת ברכות: "בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: 'רבינו, עד כאן?' אמר להם: 'כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה – 'ואהבת את השם אלוקיך ... ובכל נפשך' – אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו..."' (ברכות סא, ע"ב). ומסביר הרבי מפִיַסֶצְנֶה: "צריך להבין מה שאלו אותו תלמידיו 'רבינו עד כאן'? האם היה הדבר תלוי בו? ומה היה לו לעשות בשעה זו שלא יהרגוהו? כי אם בשביל מכירת יוסף נהרג [כפי שיש מבארים כי היה גלגולו של דבר], כל שכן שלא היה בידו מה לעשות, ואם בשביל שלמד תורה גם כן לא היה לו לעשות בשעה זו, כיוון שבשביל העבר הרגוהו, על שלימד בעבר עם תלמידיו? לכן צריך לומר שלא על ההריגה שאלוהו, רק על שקיבל עליו עול מלכות שמים והיה מאריך ב'אחד' כמו שכתוב בגמרא. ולא שהקשו לו, רק שאלה שאלוהו: איך אפשר לו לכוון דעתו בקריאת שמע וקבלת עול מלכות שמים ולכוון ב'אחד' בצרות כאלה, שהיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. והשיב להם: כל ימי הייתי מצטער וכו' אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנה, לא רצון לבד היה לי, רק גם הייתי מצטער, והרצון עם הצער פעלו שממרום ימשך עלי כל כך אור עד שגם בשעת הייסורים לא אתבלבל ואוכל לקבל עלי עול מלכות שמים ולכוון מה שצריכים לכוון".1 דומה שבתשובתו של הרבי מפִיַסֶצְנֶה היתה טמונה הרבה יותר מפרשנות גרידא לאפיזודה תלמודית; היתה זו הדרכה-הכשרה לְמה שעתיד להתרחש לאותם השומעים עצמם. שהרי הרבי מפִיַסֶצְנֶה אומר להם: הסוד בקידוש השם איננו במעשיו של האדם סמוך לשעת מותו בלבד, אלא בכל אורח חייו עד לאותו רגע, כדברי רבי עקיבא: אם הצליח לכוון ב'אחד' למרות הייסורים, הרי זה מכיוון שכל ימיו התכונן לאפשרות שיצטרך לעמוד בייסורים ולקדש את השם. גם זמננו למות על קידוש השם הולך וקרֵב, ואם בשעת האמת נרצה להכריע ולנהוג כפי שנדרש מאתנו, עלינו להתכונן לאפשרות זו כדי שנוכל לקדש שם שמים כראוי. רבי עקיבא הוצא להורג בהשמיעו מלים מן הספר שנאסר ללימוד על ידי הרומאים, ספר התורה: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". משמעות רבה לעובדה כי מאז הריגתו של רבי עקיבא על קידוש השם נהרגו יהודים לאין ספור מיתות משונות ועל שפתותיהם אותן המלים. לאחר מרד גטו ורשה הועבר הרבי מפִיַסֶצְנֶה למחנה ריכוז בקרבת לובלין, והוצא להורג ביום ד' במרחשוון תש"ד. גם הרב אלחנן ואסרמן, מהדמויות הבולטות ביותר בעולם הישיבות שבמזרח אירופה, חי באמונתו ונהרג עליה. כשעצרוהו נאצים בגטו קובנה בשנת 1941, אמר לשניים-עשר תלמידי החכמים שנורו עִמו למוות: "כנראה שבשמים רואים בנו צדיקים, שהרי רוצים שנכפר בגופנו על כלל ישראל. עלינו לעשות תשובה כעת, מיד במקום, כי הזמן קצר... עלינו לזכור, שבאמת נהיה מקדשי השם. נלך בראש זקוף, ולא תעלה חלילה מחשבה פסולה, שהיא בבחינת פיגול, הפוסל את הקורבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הגדולה ביותר: קידוש השם. האש שיבער בעצמותינו היא האש אשר תקים מחדש את העם היהודי".2 יש מי שמקדש את השם באורח חייו ובהליכותיו עם הבריות, יש מי שעומד במשימה הנעלה בשעת מותו, ויש מעטים הזוכים לאותה השלמות של קידוש השם גם בחייהם וגם במותם. וראי עוד בנידון: תגובה 191060. 2. בשפה המדוברת משמש המושג 'אמונה' כהגדרה לאיזו הרגשת לב מסוימת. לאור זה ברור אפוא כי המושג 'ידיעה' מבטא ודאות גבוהה לאין שיעור יותר מהמושג של ה'אמונה'. עם זאת, ביהדות, בניגוד גמור לנצרות ואִסלאם, ישנו קשר של קיימא בין הרציונלי לבין האמוני. למעשה, 'האמונה היהודית' טומנת בחובה את שניהם. 'אמונה' משמעותה בהירות וודאות גבוהות לאין שיעור יותר ממה שניתן להשיג בכל דרך שהיא (כולל דרך הידיעה). אשר על כן, מקומה אחר 'הידיעה' ובעקבותיה. כמאמר הנביא ישעיהו (מג: י): "למען תדעו ותאמינו לי ותבינו...". לאמור, האמונה ביהדות באה בעקבות הידיעה ולא לפניה. אחר 'הידיעה' עוד יש מקום למה שמכונה 'אמונה'. למאמין ברורה האמת לאין שיעור יותר מאשר לזה שרק יודע, וטרם הגיע לאמונה הפנימית המוחלטת. ------------------ 1 הרבי קלונימוס שפירא מפִיַסֶצְנֶה, "אש קודש", ירושלים תש"ך, עמ' קי"א. 2 נמסר מפי הרב אפרים אושרי, מובא בתוך: "אני מאמין", ליקט: מרדכי אליאב, ירושלים תש"ן, עמ' 26-27. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהיה אברהם בן שלש שנים עמד וחשב בליבו: מי ברא שמים וארץ ואותי? התפלל על היום כולו לשמש. לערב שקע השמשוזרח הירח. כשראה את הירח, וכוכבים מסביב לירח אמר: זהו שברא השמים והארץ ואותי. עמד כל הלילה בתפילה לירח. לבוקר שקע הירח וזרח השמש. אמר אין ביד אלו כח. אדון יש עליהם, אליו אתפלל. צאי וראי: 1) באיזו תקופה נכתב הסיפור הזה? לא ב"תקופת אברהם" אלא בתקופה הרבה יותר מאוחרת, בה הדוגמה הלכה והתהדקה והולבשו על דמויות בדיוניות (ברמה כזו או אחרת) כל מני סיפורי הגיוגרפים להאדיר את שמם. 2) הרבה אנשים אחרים רואים את הטבע מסביב אבל לא מגיעים למסקנה שה"יש" הזה גורר "צריך" להתפלל. אבל אף אחד לא מערר מדוע אברהם החזל"י בכלל חשב שצריך להתפלל. מה, הוא הרמב"ם שלפחות ניסה להעמיק בנושא באופן לוגי (עוד סתירה תאולוגית, אבל לומשנה)? 3) הסיפור הזה אולי מראה את השכלולו הפטישיסטי היהודי, שעובר כביכול מחפץ כזה לחפץ אחר בנשיון נואש למצוא מוקד יציב אליו אפשר להתפלל, עד אשר חיפצן את היאוש. חוסר היכולת למצוא אובייקט מוחשי ומוסכם, הביאה את אותו אברהם להניח שיש אובייקט אותו לא יוכל לראות אף פעם, וחוסר ידיעתו (של אברהם) מתחפצנת בידיעה מוחשת ביותר. לשיטתו, הרי הוא עובד האלילים המובהק ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש מתפלא כיצד מרשה לעצמו להתבטא חסידם הגדול באייל והשותה בצמא את דבריהם של הרמב"ם וליבוביץ'. שכן, שני ענקים אלה ראו באברהם דמות למופת והיללוהו באופן הבא, המפריך לחלוטין את העמדות הקונסרבטיביות של רון בן-יעקב. וכך כתב ישעיהו ליבוביץ' המנוח: "כל ההיסטוריה הגדולה מבריאת העולם עד רדת אבותינו למצרים, אינה אלא הרקע והמסגרת להצגת דמותו של אברהם-אבינו, שהוא האדם המאמין הראשון עליו מעידה התורה במפורש: 'והאמין בַּהשם' (טו, ו), ואשר ממנו מתחילה הכרת א-לוהים על ידי האדם. "דבר זה כבר הבחינו וחשו בו רבותינו בעלי המדרש, הלוקחים את הפסוק האמור על אדם-הראשון: 'ויברא א-לוהים את האדם' (א, כז) ודורשים עליו: 'בזכות אברהם שהוא האדם הגדול בענקים'. "כינוי זה 'האדם הגדול בענקים' (יהושע יד, טו), אמור במקרא על אבי משפחת הענקים שהיו ממייסדי חברון הקדמונים, ונקראו כך משום היותם רמי קומה ובעלי מידות גוף גדולות מן המקובל, והמדרש מיסב ביטוי זה על אברהם-אבינו משום מידות הרוח שלו, ומשום היותנו גם הוא מתושבי חברון הקדמונים... "...ולפי שאין עניינה של התורה אלא האמונה, כלומר הכרת האדם את מעמדו לפני ה'. במובן זה ניתן לומר על חומש 'בראשית' שהוא *ספר אברהם*. "עוד מעידה התורה על אברהם בחוזרו ממעשה העקידה, ובמפורש מפי הגבורה: 'כי עתה ידעתי כי-יְרֵא א-לוהים אתה' (כב, יב), וכאלף שנים מאוחר יותר מעיד עליו ישעיהו הנביא בשם-ה' - 'אברהם אוהבי' (מא, ח). "ראוי לציין כי תואר נכבד זה של *אוהב-ה'*, לא נאמר על שום אישיות אחרת במקרא".1 ועל התפילה כבר עניתי לך כאן: תגובה 209287 ומעולם לא קיבלתי הסתייגות רציונלית. ומאחר ואין לי כוח לצטט בשעת לילה מאוחרת מדברי הרמב"ם על אברהם אבינו, אבקש שתעיין בכתבים הבאים, שבוודאי נגישים למי שכתב באייל על תורתו של הרמב"ם: "מורה נבוכים", החלק השלישי, פרק כ"ט. "ספר המדע", הלכות עבודה זרה, פרק א'. מדרשי חז"ל: בראשית רבה, פרשיות ס"א: צ"ה, ל"ח, ל"ט (סימן כ"ד), מ"ג, מ"ט; שוחר טוב, א. ויש עוד, אבל די בכך. ------------- 1 פרופ' ישעיהו ליבוביץ', "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע", ירושלים תש"ס, עמ' 53, פתיחה לפרשת "לך לך". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את היבבות המיתחסדות וכינויי שמות הגנאי ערלי הלבב ומרוקני התוכן, רחמנא ליצלן, אתה יכול לשמור לעצמך. מיהו האברהם הזה? מהו עשה? מה הוא כתב? איזו הגות הוא הגה? לפחות על ישוע יכולה להיות מחלוקת לגיטימית באם האיש עצמו היה או לא היה. ועל אברהם איש הבדיון כתב ממש ביום שישי האחרון המשורר סמיח אל-קאסם בן השאר: ... לא נבון היית כאשר גמלת לבני ביתך הנבונים בשגעונך החיתי וביצרך הנבער ... לא היית גבר כאשר שלחת ידך בילד רך בשנים ושחטת את מצפונך. ... היית, אדני, נבל עלוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש לשמור על תרבות הדיון כאן. ציטוטים מדבריהם של לא יהודים מותר להביא רק אם הם מדברים בשבח היהודים, אחרת מדובר באנטישמיות פשוטה. בעצם, זה נכון גם ליהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה המקור: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... יש בשירו של אל-קאסם ביקורת נוספת, על זניחת הגר וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי רון, אבל אתה שואל שאלות ששואלים בגן ילדים: מיהו אברהם? מה היו מעשיו בחייו? איזו הגות הוא הגה? כאילו שמימיך לא פתחת את התנ"ך וכה מהר שכחת את מה ששינתת לבגרות בתנ"ך. דמותו של אברהם, כפי שהיא משתקפת במקרא בכלל ובעקידת יצחק בפרט, נודעת דווקא בשל מידותיו האנושיות הנעלות. הוא אדם בעל רמה מוסרית גבוהה, איש חסד, מלא רחמים ורגשות חמלה, שהצטיין בדאגה לשלומו ולרווחתו של כל אדם באשר הוא אדם. שאלת הבנת התנהגותו של אברהם בעקידה נידונה כבר על די רבים ממבארי המקרא, חכמי התורה שבעל פה והוגי דעות יהודים ולא יהודים למן ימי הביניים ועד ימינו. אחד ההסברים המקובלים כפי שהובא על ידי נחמה ליבוביץ' ("עיונים לספר בראשית", עמ' 137-140) הוא כי ברור שדרישת העקידה העלתה אצל אברהם הרבה שאלות ותהיות. סביר להניח שהצטער מאוד בצאתו לעקוד את היקר לו מכל. הסיבה שהתורה לא חשפה את עולמו הרגשי של אברהם היא שלא מצאה את המלים המתאימות שיוכלו לתאר את עולמו הפנימי המורכב. דווקא בשל החשש כי העלאה על הכתב רק תמעט ותוזיל את עוצמת רגשותיו של אברהם, העדיפה התורה לא לתאר את מחשבותיו, תחושותיו ורצונותיו. הרמב"ם ב"מורה נבוכים" מספר כי "ידוע שאברהם אבינו גדל בעדת הצאביה. שיטתם שאין אלוה זולת הכוכבים. כאשר אביא לידיעתך את ספריהם המצויים עתה בידינו", הוא כותב לתלמידו, "ואת ספרי ההיסטוריה הקדומים שלהם ואגלה לך על-פיהם את שיטתם ותולדותיהם, ...מוצא אתה שהזכירו בספריהם אלה ובספרי ההיסטוריה שלהם את המעשה באברהם אבינו. הם אמרו בזה הלשון: כאשר אברהם, שהתחנך בכות'א1, חלק על הציבור וטען שיש פועֵל זולת השמש, טענו נגדו (טענות) על סמך כך וכך. הם ציינו בטענותיהם את הפעולות הגלויות-לעין של השמש במציאות. אזי הוא, כלומר, אברהם, אמר להם: צדקתם. הוא כגרזן ביד הנגר. אחרי-כן הזכירו משהו מטענותיו עליו השלום נגדם. בסופה של אותה פרשה הו הזכירו שהמלך כלא את אברהם אבינו, עליו השלום, ושבבית הסוהר המשיך להביא ראיות נגדם במשך ימים. אז פחד המלך שהוא ישבש את שלטונו וירחיק את האנשים מדתותיהם. לכן הגלה אותו לארץ ישראל, אחרי שהחרים את כל רכושו. כך סיפרו. אתה תמצא פרשה זאת מוסברת כך ב'החקלאות הנבטית'. "הם לא הזכירו את מה שמביאות מסורתינו האמיתיות, ולא את ההתגלות שקיבל, מפני שהם רואים בו שקרן מכיוון שחלק על דעתם הפסולה. אין לי ספק שכאשר הוא, עליו השלום, חלק על שיטתם של האנשים כולם, גידפו אותו התועים הללו, גינו אותו וזלזלו בו. ומכיוון שסבל זאת למען הא-ל יתעלה, והעדיף את האמת על כבודו, נאמר לו: 'ואברה מברכיך ומקללך אאור, וניברכו בך כל משפחות האדמה (בראשית י"ב, ג). סופו היה מה שאנו רואים היום, שרוב תושבי כדור הארץ מסכימים להעריצו ולהתברך בזכרו, עד כדי שמתייחסים אליו מי שאינם מצאצאיו" (החלק השלישי, פרק כ"ט; בתרגומו של פרופ' מיכאל שוורץ). האדם הישראלי צריך להיזהר שבעתיים כאשר הוא מתייחס בקלות ראש אל דמותו של אחד מאבות האומה היהודית. ------------- 1 כות'א רבא, עיר שהיתה דרומית לבגדאד, על גדתו של נהר כות'א, תעלה המחברת את הפרת והחידקל. היו שזיהו אותה עם כותה הנזכרת במלכים ב', י"ז, כ"ד. היא נקראה גם תל-אבראהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנאמר, ''וילך אברהם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שהבנתי את העוקץ שלך, האומר כאילו: אין קשר בין השאלה לתשובה. אתעלם מהעוקץ ואענה על שאלת הכותרת: מנהג כיסוי הראש לא החל מימי אברהם העברי. חבישת כיפה היא נוהג מקובל (אתה רשאי לקרוא לזה אופנה) בעולמם של יהודים שומרי תורה ומצוות, ו"אינני רוצה להפגין פרישה מציבור זה", טען הפרופ' ישעיהו ליבוביץ' למשמע השאלה: "מדוע אתה חובש כיפה?". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא יש קשר בין השאלה לתשובה: כתוב "וילך אברהם". ממה נפשך, אברהם הלך ד' אמות בלי כיפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שלא ענית בדיוק על מה ששאלתי. שים לב שכדי לתאר את אותו האברהם ציטטת מה שפירשנו עליו אחרים, לא דברים מפיו או בשמו. נדמה לי שגם המשפט האחרון שלך הוא מעט סתום ודורש הבהרות: "האדם הישראלי" - האם הכוונה לישראלי מבחינת אזרחותו או ישראלי ככפל דיבור ליהודי (על לשון בנ"י)? "להיזהר שבעתיים" - האם ישנם דברים/דמויות עליהם אפשר לדבר ללא חשש כזה (הכוונה היא במסגרת היהדות כמובן)? "אחד מאבות האומה" - אני יודע שהנטיה היא לקבל את אברהם כדמות בשר ודם, אלא שעל זה בדיוק היתה השאלה/הערה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר בראשית שב*ספר הספרים* מלא וגדוש בדברים מפיו של אברהם אבינו. ואני ממש לא מתכוון לצטט כאן את כל הספר או חלקו. אני רק תוהה ביני לבין עצמי, איזה ציון קיבלת בתנ"ך בתעודת הבגרות שלך. אל תתחמק מן האמת: אם יש בידך טיעונים להפריך את ההוכחות של הרמב"ם לקיומו של אברהם כאבי האומה - הצג אותם כאן ועכשיו וציבור הקוראים ישפוט כבר למי להאמין. ובכלל, אנו מאמינים במסורת שהועברה ברציפות היסטורית בלתי-פוסקת שהתנ"ך הוא הספר שנמסר למשה במעמד הר סיני. מאחר ומדובר בספר אלוקי, הרי שהוא ספר שדובר אמת, כי חותמו של אלוקי ישראל היא האמת. ומאחר והמקרא מספר לנו על קיומו של האיש כאבי האומה היהודית-העברית יש להניח היגיונית שאינו משקר עלינו. בוודאי שלא כמו מגוון השקרים הנלוזים של "מחקרים השוואתיים", הבאים תחת איצטלה של "אמת מדעית", ששטפו לאנשים כמוך את המוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אני חוצפן? כי אני לא מקבל בהכנעה את מסקנות המחקרים ההשוואתיים שמתיימרים לרקוד תחת מטריית "האמת המחקרית המדעית", בשעה שיש להטיל ספק בהיותם מדעיים, רק על מנת לנפץ את העובדות ההיסטוריות שנמסרו לאבותינו במעמד הר סיני והועברו ברציפות היסטורית בלתי פוסקת עד ימינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הקנקן (''אני רק תוהה ביני לבין עצמי, איזה ציון קיבלת בתנ''ך בתעודת הבגרות שלך''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אני יוצא מנקודת הנחה שמי ששואל שאלות גן ילדים שכאלה, ולא שאין זו זכותו המלאה, אינו מכיר את ספר הספרים. על כן, תהיתי בקול על הציון. אני בהחלט מסכים שלא הייתי צריך לתהות בקול, כי הנה ירדנו ממסילת הדיון. ואולי ירדנו ממנה כי כלו טיעוני הנגד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי לך להניח פחות הנחות ולהפסיק לעטוף את מה שיש לך לומר בחלוקת ציונים והערכות פדגוגיות. דוגמא: "ואולי ירדנו ממנה כי כלו טיעוני הנגד?" - לא, ירדנו ממסילת הדיון כי אתה מפזר מטענים על הפסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אתה שואל למה וממשיך באותה דרך. שים לב לאופן שבו פנית לרב"י: בתגובה 210297 אתה טוען שהוא שואל שאלות ששואלים בגן הילדים, ואע"פ שהוא עונה לך בצורה מכובדת, אתה ממשיך ותוהה מה ציון הבגרות שלו בתנ"ך. והנה, בתגובה אליה אני מגיבה כרגע, אתה *מסכים* שלא היית צריך לתהות בקול, ובאותה נשימה ממשיך לכנות את שאלותיו "שאלות גן ילדים". אז באמת, אתה חושב שמה שהפסיק את הדיון זה מחסור בטיעוני נגד, או אולי פשוט רצון להימנע מכל ההערות המיותרות האלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט מוכן ומעוניין להימנע מכל הערות הביניים המיותרות האלה, על מנת לשוב לשולחן הדיונים. ואני מבקש סליחה מרב''י על ''הערותיי החצופות''. רון, סליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תנסה פעם נוספת, בלי המרכאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שהמרכאות הן בבחינת - במרכאות כפולות ומכופלות, ויש שהן בבחינת - ציטוט מתוך, כפי שהיה הפעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לדעתי, הגיע הזמן לעשות את זה ו"סליחה" מראש). שלב א': אורי פז - אתה אידיוט לא קטן, דוגמט, חוצפן וחוטא שוב ושוב בזילות שואה מעצבנת. שלב ההתנצלות: אני "מתנצל" על "פנייתי" ש"אולי אינה במקומה" ו"כנראה" תמחק ע"י ה"עורכים" של ה"אייל" ה"קורא". גם "ממך" אני מבקש "סליחה" ומקווה שה"דיון" יחזור אל "מסלולו" בשלום. העיקר שיצאתי מכל זה "מזה פ'סדר" בעיני עצמי (אני מזה סקסי כשאני "מתנצל"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הוא היה אומר: כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו." "הסר כעס מליבך..." ידידי היקר, ויישר כח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים ששאלו: מהם החיים? מה ההבדל בין חי לאבן? מה יש בסוף העולם? מה קורה אחרי שמתים? יש אלוהים? מי ברא אותו? וראה זה פלא: אותן שאלות עצמן מעסיקות גם את גדולי הפילוסופים... ומאחר וגדולי הפילוסופים הם טמבלים ילדותיים שאינם מבינים מימינם ומשמאלם - אין להם תשובות אינסטנט מן השרוול, כמו למר פז! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום תשובות איטנסטנט מהשרוול, ואני יודע להודות כאשר אינני יודע. לבינתיים זה רק המתדיין שולף כאן הפרכות אינסטנט מהשרוול, ואולי גרוע מכך, שולף מהמותן. מהן תהיות ליבו המר אודות אברהם העברי אם לא שליפות מהמותן?! ומה שנוגע לשאלות ילדותיות הנשאלות ברמת-גן ובאותה נשימה על ידי גדולי הפילוסופים, נו טוב, ראה את הספר החדש "פילוסופיה וילדים", מאת פרופ' גארת מאתיוס (בהוצ' ידיעות אחרונות, ספרי עליית הגג, בעריכת ד"ר יהודה מלצר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, רעיון מעניין ביותר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי מילונו של השטן, אורתודוקס הוא שור הנושא את עול הדת הפופולרית. מכיוון שהאורתודוקסיה כשמה כן היא - האמת הנכונה - הרי מהגדרה היא כובלת ומחשקת את עצמה בקשיחות דוגמטית בלתי מתפשרת. אם האמת שלה היא האמת הנכונה הרי שמכך נובע ישירות שיש למצוא פרושים שיתאימו לאמת הקבועה. לכן, להבנתי הקטנה, האורתודוכסיה נידונה לדישדוש מתמיד (ועקר?) במקום, משום שמבחינה אידאולוגית היא חייבה את עצמה לשמר את הקשר הקבוע לעבר בלתי משתנה ולאמיתות אותן היא קבעה לעצמה. לעומתה, לפחות מבחינה תאורטית, ה"מדע" (ואני מתכוון למושג כללי מאד) לא מחויב לשמר שום דבר. אמנם הוא נבנה על תובנות שנצברו לאורך הזמן, אבל התאוריות הללו לא נושאות בקירבן את הגרעין *שמחייב* אותן לקשר אידאולוגי לתאוריות או רעיונות קודמים, אד אינפיניטום או לפחות אד ג'נסיסום (אפשר לכתוב את זה?). המדע מוכן בכל רגע ורגע לזנוח כל דעה בה הוא מחזיק. למעשה, אם אני מבין נכון, הדוגמה (ו' חלומה) המדעית *מחייבת* אותו לעבוד במסגרת זמנית או טנטטיבית. הרמב"ם למשל, ניסה להוכיח את קיומו של אל יחיד, תוך הסתמכות רבתית על אריסטו ושות', אבל בסופו של דבר הוא נאלץ להודות שלא ניתן להוכיח את זה באופן קטגורי, אבל יש לקבל את עובדת קיומו של אל כזה משום שאסור לסתור את האמונה בקיומו של אל כזה. נכון שאפשר להגיד שזה דומה להסתמכות המדעית (שוב, כמושג כללי מאד) על אקסיומות היא זהה, אבל אני חושב שמעמדן של אקסיומות הוא בעיקרון זמני, שלא כמו המושכלות הראשוניים, האקסיומות הדתיות. אז מה היה לנו בעניין אברהם? האם הוא היה הוגה שהוציא תחת ידיו משנה מסוימת? האם הוא דמות פיקטיבית במשל היסטורי-דתי? האם הוא בכלל היה הוא? אני יכול אולי להציע שמבחינה מסוימת על כל שלושת השאלות הללו (ואחרות שדומות להן) צריך לענות בשלילה מוחלטת. השאלות הללו מראות עד כמה המושג "אברהם" מגשים את הפרדוקס והכשל הפנימי שבתורה. האמונה היהודית טוענת שהתורה נכתבה על ידי אל שנתן אותה למשה בסיני. יותר מזה, ישנם מדרשים - שניכתבו בתקופות הרבה יותר מאוחרות - שטוענים שהתורה קדמה בכלל לבריאת העולם. אותו אל הביט בתורה ועל פיה ברא את העולם. התורה היתה התוכנית לפיה עבד האל שבעת ימים (גם מנוחה היא עבודה לצורך חישובי שכר, לא?). אם כך, כל סיפורי אברהם היו כתובים בתורה עוד לפני שהעולם בכלל נברא. אם כן, מה ערך יש להגותו (אם בכלל ישנה כזו). או שהוא דמות פיקטיבית, כמו דון קיחוטה למשל, ברומן מאד משוכלל שנכתב מראש אבל אחר כך דמויותיו חיות את מה שנכתב עליהן. אפשרות אחרת היא שהוא אולי דמות אמיתית אבל הוא בובה על חוט של מילים, חסר עצמאיות, חסר יכולת יצירה, הבנה, מעשה וכו'. כי הרי כתוב מראש בתורה שניתנה לאחר מעשה (כן, זוהי סתירה נוספת). הסתירה הפנימית הדתית הולכת ומתגברת כשאנחנו רואים פעם אחר פעם את הנסיון "להוכיח". עד כמה שאני מבין, הוכחות הן מתחום התענינותו של המדע. הרי דת טוענת כל הזמן שיש אלמנט של אמונה שנמצאת מחוץ לתחום ההוכחה, אבל באותו זמן הדת מתאמצת להביא הוכחות. הוכחה לקיומה של דמות אברהם, הוכחה לקיום מעמד הר סיני, הוכחה לקיום הגות מעמיקה אותה כתב אברהם, הוכחה למעמד השונה של גבר ואישה ועוד הוכחות שונות. אם כך, האם אין ההוכחה צריכה לעמוד במבחן "ההוכחה"? ניקח למשל את עניין מוסר אותה האורתודוכסיה מנכסת לעמצה כמתנת אל. אילו לא היה האל נותן מוסר לאדם, היינו כחיות. למעשה, היהדות טוענת שהיה שלב בחיי אדם הראשון בו הוא היה חסר מוסר ורק עקב חטאה של חוה (שעירה, לעזאזל) הוטל על האדם המוסר *כעונש*. האדם החילוני, טען פה נציגה של הדעה האורתודוכסית, לוקה ברלטיביזם מוסרי שמשמעותו חוסר מוסר. אבל, הפלא ופלא, דווקא האדם האורתודוכסי נתון תחת סכנה ברורה ומוחשית של חוסר מוסר משום שהאל ברצונו יתן וברצונו יקח. מה שהאורתודוכס מסרב להבין הוא שלא ניתן להפריד בין אדם למוסר. האדם (והחיה לצורך זה) איננו כלי נפרד לתוכו ניתן לצקת תוכן מוסר על פי גחמתו של אל תמהוני. ההבדלה הזו, הטכניקה הזו של "הפרד ומשול" היא מאושיות הדת אבל לא ניראה לי שהיא עומדת במבחן המציאות, מבחן ההוכחה. הנסיון לבודד פרטים ולהסתכל על אדם הראשון כאילו הוא היה חיידק בודד במבחנה, חיידק טאפרוור מפלסטיק שאפשר לעשות בו ניסויים - פעם לאכסן בו מוסר, פעם חומוס ופעם ידיעת אמת ושקר, פעם לשים לידו חיידקת נוספת - אני לא משוכנע שכך זה עובד. אדם לא נולד בודד אלא הוא חלק ממסגרת שבטית. המוסר (כל מוסר?) איננו דבר שקונים בחנות ומשתמשים מתי שרוצים אלא הוא חלק מההוויה הקיומית של יצורים ביולוגיים, אבל אני לא חושב שכדאי להרחיב כרגע בנושא הזה. מה שרציתי לומר הוא שיש דבר מה תמוה בפחד האורתודוכסי להתמודד עם כל השאלות כולל שאלות היסוד. אולי פחד זה לא בדיוק המילה הנכונה, ומישהו כתב פה באייל פעם שזה מעיד על עצלות מחשבתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבין, הצורך ''להוכיח'' (את קיומו ההיסטורי של אברהם, מעמד הר-סיני, בריאת העולם כלשונה) נמצא רק אצל חלק מהיהודים המאמינים, אולי לא אצל רובם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, הרמב''ם כבר עשה את זה בשביל כולם. נכון, לא כל האנשים מטרידים את עצמם כל היום בשאלות גדולות אבל כשמתיישבים לדון בזה, אני חושב שהצורך להוכיח יעלה מאליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה עניין של "שאלות גדולות". פשוט, אפשר להיות יהודי מאמין מצליח מאוד בלי להיזקק להוכחות מהסוג הזה. למה שהצורך להוכיח יעלה מאליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שיעלה מאליו? כי כך החליט מוחו הקודח מחום אימים של האפיקורס, נציג הקונסרוואטיבים: רון בן-יעקב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי, שוב אתה מתחבא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה אורי? מי זה בכלל? קוראים לי אריסטו ד'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו בסגנון הנעים שלך מזכיר את האדון פז, וגם הנטיה לזהות מחלות זיהומיות אצל הסובבים התגלתה אצלו פעמיים, כך שניתן להבין את מקור החשד: "דמיונם הקודח" ב תגובה 190150 "מוחו הקודח" ב תגובה 193826 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר את אדון פז שאתה מפנה אותי אליו. כנראה שגם אצלך קודח חום... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו -זה- לא אמין, אלא אם מדובר במישהו שזה עתה הגיע לדיון, ואז משונה שזו הדרך שבה הוא בוחר להתערב בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החום לא קודח. הנגר קודח, המקדח קודח, המוח קודח, הדמיון קודח (?), וכמו שאומר אנשלוביץ: תפסיק לבלבל את המוח! (זה רק בשביל החרוז) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(האמת, גם אם זה טרול, אורי הרוויח את החשדות נגדו ''ביושר'') | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמרתי לך לנהוג אחרת? תעשה מה שאתה רוצה. בעיני זו צרות-אופקים, אבל מה אכפת לך איך זה נראה בעיני? ודקדוקים: שמי אלון, ויש לכתוב "הסכת" (כפי שציינתי כבר פעם, אין בתיקון כוונה לביישך, רק שתדע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאד מדגדג לי להשתרבב כאן לדיון שלכם, אבל אני מתגבר. רק הערה קטנה בעניין היושר האינטלקטואלי: למי שמודד את העולם בסרגלו של האדון פז, בין כל שתי נקודות מחברים המון קוים ישרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"צרות-אופקים"?! תגובה 210157 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי את סימן השאלה; את סימן הקריאה לא כל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואותי לימדו שכאשר משתמשים בצירוף של סימן שאלה וסימן קריאה (?!) - המשמעות היא: שאלה ריטורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואותי לימדו שהמשמעות של שאלה ריטורית היא שאלה שהתשובה עליה ברורה הן לשואל והן לנשאל. מה הקשר לתגובה שקישרת אליה? מה ריטורי בשאלתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אהבת בן הלאום היהודי (שלך) יותר מבן לאום אחר הינה צרות אופקים בעיניך, הרי שבפתיל המופנה, בעצמך טענת שאין זהו היגיון בריא של יהודים גרידא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבלבל דיונים. צרות האופקים שאני מייחס לך נוגעת לבחינתו של כל דבר מההיבט היהודי, כפי שברור מתוכן הפתיל בו אנו נמצאים. מה הקשר לאהבת בן-הלאום שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר? אם יש נוכרי המשבח את ישראל, זהו גם היבט של אהבת בן הלאום שלנו היהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק אני שלא מבין מה הולך כאן? שוב פעם: אני חש שאתה נוטה למדוד אישים עפ"י השקפתם על יהודים ויהדות, גם במקרים בהם אין להשקפה זו כל קשר ליצירתם והגותם הכללית. ציינתי שזו בעיני צרות אופקים. אתה יכול להתווכח, למחות, לטעון שגם אני צר אופקים, להתעלם, כל מיני דברים. אבל את תגובת "צרות אופקים?!" שלך עוד לא הבנתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, לאנשי הגות ורוח ויוצרים למיניהם, גדולים ונחשבים ככל שיהיו בתחומם - יש להשקפתם על היהודים בכדי לתרום למעמדו הלאומי של העם היהודי, הנבזה בעיני רוב רובם של העמים של היוצרים עצמם. למשל? כשקירקגור מהלל את אברהם כאדם מאמין ומוסרי - הדבר מוציא לאנטישמים שבקרב הדֵנים את כל הרוח מהמפרשים ומרפה את ידיהם. כנ"ל לגבי יוסטינוב וחסידי אומות העולם* האחרים. ^^^^^^^^^^^^^^ * תרתי משמע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא בזה מדובר, אורי! לא מדובר בשאלה אם קירקגור טוב ליהודים, אלא באופן בו אתה שופט את קירקגור, ויוסטינוב, וטוויין, ואחרים רק על פי יחסם ליהודים ויהדות - דיברתי, שוב פעם ואני מקווה בפעם האחרונה, על התחושה שלי לפיה זו הזווית העיקרית בה אתה מתעניין. זה נכון? אז זו צרות אופקים בעיני. זה לא נכון? אז תגיד, בסדר. אני יכול לשפוט אותך רק על-פי כתביך באייל, וכך זה נראה. (ולעניין מה שכתבת - התפיסה לפיה "העם היהודי נבזה בעיני רוב רובם של העמים של היוצרים עצמם" היא, בעיני, הפרזה רצינית. ואני לא בטוח שיוסטינוב וקירקגור הצליחו להוציא אפילו לאנטישמי אחד את כל הרוח מהמפרשים ולרפות את ידיו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כלל לא שופט את קירקגור *רק* בשל יחסו אל היהודים, כפי שתוכל בוודאי לקרוא בתגובה 210338. אכן, יש לי הערכה גם לפניו האחרות האוניברסליות של קירקגור. למען האמת, את יוסטינוב אני לא מכיר כל כך, כי לשמחתי הרבה בשנים האחרונות אני מתנזר מתרבות הקולנוע. כך שאני מנוע מלחשוב עליו אחרת ממה שכבר הבעתי פה: את מארק טוויין אני מעריך גם בשל יחסו הראוי לשבח על היהודים, אבל גם בשל הקלאסיקות הספרותיות שהעניק לאנושות, ובעיקר בשל ספרו החשוב בעיני "מסע תענוגות לארץ הקודש". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, עכשיו הסברת שאני מגזים ואתה לא מביט בעולם מהזווית היהודית בלבד - מצויין. אם זה חשוב לך, דע שכך זה נראה מקריאת כתביך באייל, אבל זה הכל. יכולת פשוט לומר זאת מזמן, במקום "הסכת ושמע: מותר לי למדוד את העולם במחוגה היהודית, ואתה הוא האדם האחרון עלי אדמות שיגיד לי לנהוג אחרת!". מסקרנות: מה הופך את "מסע תענוגות" לחשוב בעיניך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט שאתה מצטט בשמי, נאמר רק בבחינת "מותר לי מה שבא לי [כל עוד אין הדבר פוגע בך]", ותו לא. בעיקר מה שמצא חן בעיני, זה צורת המבט הייחודית של טוויין על הנעשה באותה עת בארץ הקודש, ארץ ישראל. האם יצא לך לקרוא את "מסע התענוגות לארץ הקודש" של טוויין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגיל: 1. "הסכת ושמע: מותר לי למדוד את העולם במחוגה היהודית, ואתה הוא האדם האחרון עלי אדמות שיגיד לי לנהוג אחרת!" 2. "מותר לי מה שבא לי [כל עוד אין הדבר פוגע בך]" א. דון בהבדלים בין שני היגדים אלה, מההיבט התוכני ומההיבט הצורני. ב. האם ניתן להסיק מאחד משני ההיגדים הללו כי הכותב סבור שהוא אינו מודד את העולם במחוגה יהודית? האם ניתן להסיק את ההיפך? -- לא קראתי את "מסע התענוגות". אתה ממליץ? הסיבה ששאלתי עליו הוא שציינת שזהו ספר חשוב בעיניך, לא סתם ספר שנושא חן, ותהיתי מדוע (אני מניח שאתה קראת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר חביב מאד, למרות שמרק טויין לוקה בהתנשאות הטיפוסית לתקופתו על הילידים שמתוארים שם באופן שהיום לא היה עובר בשלום. מעניין, כשזה בא מפיו של מי שהצליח לראות בעבדים השחורים אנשים לכל דבר בניגוד להלך הרוח של סביבתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן ספר נחמד, אך לא מה שמזנק לראש באופן מיידי למשמע השם ''מרק טוויין''. אין, אין על האקלברי פין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או - את זה אני כבר כן מכיר :-) תודה לשניכם בכל אופן, אני אקרא בהזדמנות. (ואני לא אצא פרייר, הנה קציר הטיסות האחרונות: Youth של קוטזי מומלץ מאוד, Life of Pi מומלץ מאוד, Digital Fortress של דן בראון (מחבר Da Vinci Code) הספר הכי מעליב שאני מסוגל לזכור שקראתי, להתרחק כמו מאש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מעליב בו? וLife of Pi זה כמו "חיתוך הזהב", רק עם ה-3.14 האהוב עלינו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ל-Life of Pi קשר לקבוע המתמטי (הוא מוזכר כבדרך אגב, אבל Pi הוא פשוט שם הגיבור). מה מעליב ב-Digital Fortress (בלי ספוילרים של ממש, ואני ממילא בינתיים רק בעמוד 150): אז יש לנו את קבוצת העילית של שוברי הצפנים ב-NSA ובראש הקבוצה בחורה חתיכה, כמובן, שהיא גם גאון, כמובן, ומאוהבת בפרופסור חכם ויפה וירוק-עיניים, כמובן, והיא לא אהבה אף אחד אחר לפניו כי היא ביישנית ותמימה, כמובן. והפרופסור אפילו לא עובד ב-NSA אבל כשצריך לשלוח מישהו למשימה חשאית וקריטית לעתיד העולם אז הבוס הגדול שולח דווקא אותו, כמובן. והשוטר הספרדי הוא צהוב שיניים ומרושל, כמובן. והתייר הגרמני שמן ומטומטם, כמובן. ואף יותר: יש איש רשע בשם Tankado, ויש לו שותף מסתורי בשם North Dakota המקוצר ל-NDAKOTA, ושוברת הצפנים המעולה והגאונית בהחלט מקדישה זמן לשאלה מה יכול להיות שורש הכינוי המשונה הזה ונכשלת. אולי אתם, ילדים יקרים, תצליחו למצוא את השורש? (אפילו Tom Marvolo Riddle היה קצת יותר מסובך). והגאונה גם לא יודעת מה זה "There are more things in heaven and earth, Horatio", והיא לא יודעת מה זה Quis Custodiet Ipsos Custodiem אפילו אחרי שמתרגמים לה את זה. וזה בסדר לכתוב ספר שעניינו צפנים ולא להיכנס לפרטים. אבל בראון כן נכנס, הוא מפרט ומפרט אבל מניח שהקורא יסכים שאפשר לבנות מחשב מופלא שבודק אלף מיליארד מפתחות בשנייה וזה מאפשר לו לפענח הודעה עם מפתח של 64 ביט בעשר דקות (פשוט ע"י ניסוי כל המפתחות), ואם המפתח הוא בן 256 ביט חלילה אז זה מקסימום יקח כמה שעות, לא נורא. ועוד שטויות לרוב, ועלילה עם חורים שחורים בגודל טבעי. הבנת את רוח הדברים: עלבון לאינטליגנציה של הקורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ננצל את הפורום ואת העובדה שאני מניח מדבריך שיש לך ידע כלשהו בתחום כדי שתסביר לי אחת ולתמיד איך מצליחים לפענח הודעה מוצפנת (שאין לך חלק ממנה) על ידי ניסוי כל המפתחות. האם הודעות מוצפנות מכילות תמיד בתוכן קטע שבו כתוב "ברכותי, פיצחת את הצופן!"? כי אחרת, איך המחשב שבודק את המפתחות יכול לזהות שההודעה שהוא בודק באמת פוענחה? שהרי הודעה מפוענחת, מנק' המבט של המחשב, היא אוסף תווים כמו כל אוסף תווים אחר. יש לו מילון פנימי והוא בודק האם יש דיוק בהסתברות גבוהה? לי זה נראה שבנוסף לקריפטוגרפיה, צריך כאן קצת בינה מלאכותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך יודעים מה גודל המפתח? ומי בכלל מצפין מידע סודי ראוי לתוארו במפתח קטן מאורך ההודעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שאני זוכר מהספר "סודות ההצפנה" המפתח ה"קצר" משמש להצפנת המחולל ( ה SEED) של המפתח הארוך. כלומר את ההודעה מצפינים עם מפתח "פסאודו" אקראי כדי למנוע פיצוח בשיטות סטאטיסטיות ( תדירות אותיות וכולי). את הפארמטרים של המחולל של המספרים האקראיים מצפינים עם דברים כמו RSA. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל זו עדיין הגנה בלתי מושלמת. הצפנה בעזרת מפתח שאורכו כאורך ההודעה היא הצפנה מושלמת, כזו שאין שום דרך לפרוץ ("פנקס חד פעמי" בלשון סודות ההצפנה). למרות שזה מאוד מסורבל להשתמש בשיטה הזו כל הזמן, כשמדובר במידע סודי ביותר, אני מניח שאכן משתמשים בה. למפתחות פסואודו אקראיים יש את הבעיות שלהם. אם אני זוכר נכון, החבר'ה שפיצחו את ה-GSM עשו את זה תוך ניצול פאשלה במפתח פסאודו אקראי מסוג זה, שעשתה אותו קל לגילוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שתי דרכים עקרוניות להצפין. אחת, באמצעות מה שקרוי one-time pad, שהוא מפתח השווה באורכו לאורך ההודעה. לכל סיבית מידע A וסיבית מפתח K, שולחים את הסכום A+K (מודולו 2), והצד השני לוקח את הסכום הזה, מוסיף לו שוב את K, ומקבל את A. בשיטה הזו, לכל A אפשרי מתאים K אחד ויחיד - ואם המפתחות סבירים באותה מידה, באמת אין שום דרך להבדיל בין פענוח אפשרי אחד לאחר. הבעיה היא שהצפנה כזו דורשת מפתחות גדולים מאד (אם אתה רוצה לשלוח תמונות מוצפנות, תצטרך להקדיש חצי דיסק למפתחות - ולדאוג שהצד השני יחזיק באותו מפתח, כמובן). לכן משתמשים במנגנונים סטנדרטיים כמו DES, שיש להם מפתח קטן יחסית, והם מצפינים הודעות שונות בעזרת אותו מפתח. אם מנחשים את המפתח, בבת-אחת כל ההודעות מתאימות למבנה של המידע שרצו להעביר (למשל: קוד ה- ASCII מתאים ברובו הגדול לאותיות) וכך אפשר לזהות שעלינו על המפתח הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תלוי במצב, כמובן, אבל אני לא מכיר מקרים בהם נדרשים ממש לבינה מלאכותית כדי לזהות פענוח. נביט בשני מקרים קיצוניים ופשוטים: אחד, "צופן קיסר", בו מזיזים את כל האותיות הזזה קבועה (אם ההזזה היא 3, א' תהפוך ל-ד', ב' ל-ה' וכו'). נתון טקסט מוצפן באורך סביר ועליך למצוא מהי ההזזה ("המפתח") ולפענח את הכתוב. רק ההזזה הנכונה תניב טקסט בעברית, וזאת מחשב יכול לזהות בקלות ע"י מילון או ע"י סטטיסטיקה של האותיות (או צמדי-האותיות): אם ט' יוצאת האות הנפוצה ביותר בטקסט, כנראה שטרם פענחת. באנגלית האותיות הנפוצות הן (בערך בסדר הזה) ETAOIN SHRDLU, ואם אחרי כל Q בא U אתה כנראה במצב טוב. בצופן קיסר, מרחב האפשרויות הוא קטן ויהיה קל מאוד לזהות אם הסטטיסטיקה "נכונה" בטקסט המפוענח. שניים, סוג של "מפתח חד-פעמי" (one-time pad). יש לך טקסט המיועד להצפנה באורך 100 אותיות המיוצגות ע"י מספרים בין 0 ל-27 נניח (0 הוא רווח, 1 הוא א' וכו'). אתה מגריל (באמת מגריל, נניח ע"י הטלות מטבע) 100 מספרים בין 0 ל-27, ומזיז כל אות בטקסט במידה המתאימה - כלומר, מחבר את המספר של האות למספר שהגרלת (ומחסר 27 אם התוצאה גבוהה מ-27). זה נקרא "חד-פעמי" כי הרעיון הוא שאתה משתמש ב-100 המספרים שהגרלת בשביל ההודעה הזו ואח"כ זורק אותם ולא משתמש בהם שנית לעולם (אחרת אתה מועד לצרות). כעת השאלה ששאלת מחריפה עד כדי כך שהפענוח בשיטת "ניסוי כל המפתחות" הופך באמת לבלתי-אפשרי, ושום בינה לא מלאכותית לא תעזור. מדוע? כי אם נופל לידיך טקסט שהוצפן בשיטה הזו, אתה יכול "לפענח" אותו לכל טקסט בן 100 אותיות שתרצה ע"י "ניחוש" מפתח מתאים. במילים אחרות, גודל מרחב המפתחות הוא כגודל מרחב הטקסטים האפשריים, ובאמת שאין סיבה להעדיף טקסט אחד על משנהו. המצב הרגיל הוא לרוב איפשהו באמצע, וכל עוד מספר המפתחות קטן בהרבה ממספר כל הטקסטים האפשריים סביר שרק טקסט מפוענח אחד ייראה כמו עברית והשאר ייראו כמו ג'יבריש מוחלט, ואת זה אפילו מחשב חסר בינה יכול לגלות (בשיטות שהזכרתי קודם, למשל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הסקירה הרחבה, אבל עשית פחות או יותר מה שעשו כל מי ששאלתי אותו על זה - הרחבת על הדברים שכבר הכרתי. אני מכיר את המפתח החד פעמי, ולא עליו דיברתי, אלא על השיטות "סטטיסטיקה/מילון" שלך. אבל הרי קל מאוד לעבוד על שיטות כאלו, כשמעבירים הודעה שרוצים להיזהר איתה. אפשר לשלוח הודעה בלי רווחים, שבה יש אחת משלוש או ארבע אותיות מוסכמות מראש (כאלו בתדירות נמוכה, כמו Z) שמוכנסות אחרי כל שלוש אותיות, למשל, ואז ההודעה המפוענחת לא תענה על הדרישות שהצגת, למרות שקרוב לודאי שאדם שיביט בה יבין מייד שהיא פיענוח. יש שיטות יותר משוכללות למחשב לוודא דברים שכאלה? ואגב, האם זה באמת איך שמפצחי צפנים עובדים? עם מחשב שמכיל מילון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או-קיי, סליחה, אבל אולי השאלה המקורית לא היתה ברורה לגמרי. בכל אופן, למחוק רווחים עוזר אבל לא הרבה, ולא משנה במידה מהותית את הסטטיסטיקות, וגם להוסיף Z-ים לא ממש. זה ממש לא קל להפוך באופן מכני שכזה משהו בשפת אנוש למשהו שנראה כמו רעש (ואם הצלחת, פשוט הוספת עוד שכבת הצפנה שגם אותה בן-זוגך צריך איכשהו לפענח). ואם פעם אחת פענחת הודעה כזו, תוכל ללמד את המחשב שלך להתכונן יותר טוב לפעם הבאה. עוזי גם הזכיר את האפשרות שההצפנה תעבוד על הסיביות הבודדות ואז אתה יכול לזהות שפענחת ולו באמצעות הפורמט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השעלה אי עיח שיתות הפאנואך שמכפסוט התעמא מילונית מטמודדות אים שגיעות קטיב? ויש גם העניין החביב ההוא עם שליחת הטכסט כתמונה עמומה, כמו באותם אתרים שרוצים לנפות בוטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטטיסטיקה, כאמור, יותר מוצלחת ממילון; שגיאות כתיב בודדות לא מזיקות במיוחד בכל מקרה, ומשהו סדרתי כמו מחצית הודעתך הוא א. לא ממש נוח ב. אפשר גם אליו להתרגל (גם מחשב). (אגב, נדמה לי שב"חלום בתכלת שחור" של יפתח ספקטור הופיע איזה משפט משעשע, משהו כמו "אל תשאל שטויות ולא יספרו לך שקרים".) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להיות טיפה יותר טכני ולהסביר למה הוספת Z לא תשנה את הסטטיסטיקות? היא תגרום לכך שהאות הפופולרית ביותר תהיה Z - אנטי סטטיסטיקה. היא תגרום לכך שאף מילה לא תתאים למילון - אנטי סטטיסטיקה. ואם תגיד שאפשר לראות בקלות שZ חוזרת כל הזמן באינטרוולים קבועים, כאמור אפשר לעשות את זה עם ארבע או חמש אותיות שונות בו זמנית. נכון, זו עוד שכבת הצפנה, אבל בדיוק על זה אני מדבר - זו הצפנה מסוג שונה, שנגדה המחשב הרבה פחות ערוך להתמודד, לעומת אדם שיפתור אותה בשניות. אבל אדם לא יראה בכלל את ההודעה בצורה המוצפנת הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במצבים שאינם מפתח חד-פעמי, אלא מפתח קצר המשמש לייצור מפתח ארוך, כל ניחוש לא נכון יניב פענוח שהוא ג'יבריש *מוחלט*, כלומר חלק מבחינה סטטיסטית: כל האותיות, או הסיביות, תופענה בהסתברות שווה בערך. בטקסט המפוענח הנכון, עם או בלי Z-ים, זה לא המצב. זה לא מאוד חשוב מהי האות הנפוצה ביותר, כל עוד יש כזו. אם תנסה ליצור מצב שההודעה מוחלקת לגמרי "לפני" ההצפנה, אחת משתיים: או שבן זוגך לא יוכל לקרוא אותה, או שתסביר לו בדיוק איך להפוך את ההחלקה שלך, כלומר - תעביר לו עוד מפתח. זו איננה הצפנה מסוג שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ניחוש לא נכון יניב ג'יבריש מוחלט? אני מתקשה לקבל את זה אינטואיטיבית. תן לי לחזור אלייך עוד כמה סמסטרים, ונראה מה אני אגיד (כנראה "צדקת"). בכל מקרה, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב על זה כך. למידע המקורי יש מבנה מובהק (ובפרט אותיות שכיחות יותר ושכיחות פחות). כדי להצפין, מפעילים פונקציה מסובכת התלויה במפתח K, שבגלל המורכבות שלה מרסקת את המבנה ומחזירה רצף אקראי-לכאורה של אותיות. הפענוח מפעיל את הפונקציה ההופכית, שמחזירה אותנו למצב המקורי. פענוח במפתח שגוי מפעיל את הפונקציה ההופכית הלא-נכונה, שגם היא בעלת אותו מבנה מסובך כמו של הפונקציה המקורית. אם אחרי ערבוב אחד התוצאה אחידה וחלקה, ערבוב (בלתי תלוי) נוסף רק מרע את המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כך: במרחב כל ההודעות באורך 100, אלו החלקות תופסות נפח עצום, ואלו הלא-חלקות-עד-מאוד נפח זעיר. אם יש מפתח חד-פעמי ארוך, אתה עובר על כל המרחב, אבל אם יש מפתח קצר, אתה עובר על חלק פצפון של המרחב. אתה יודע שהזעיר והפצפון נחתכים בנקודה אחת (הפענוח הנכון), אבל אין שום סיבה להניח שהם נחתכים בעוד נקודות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוב כל השיטות שאתה מציע (הוספת רעש וכו') יהיו פחות בטוחות מאשר להוסיף עוד כמה ביטים לאורך המפתח. יתרה מזו, שיטות כאלה, שמאוד קשה להבין עד כמה הן באמת תורמות לבטיחות, עלולות לתת לך אשליה של בטיחות ולכן בסופו של דבר להזיק. בדרך כלל כאשר מפתחי צפנים עובדים זה בגלל שהצופן מסובך כך שגם מי שמשתמש בו לא מבין עד כמה הוא בטוח או בגלל שהמפתח קצר מדי. בנוסף, אם המשתמש בצופן משתמש באותה שיטה (למשל הוספת Z) שוב ושוב אז בסופו של דבר המידע על השיטה ידלוף, וזה יכול לסייע למפצחי הצפנים. עד עכשיו מפצחי צפנים לא הצליחו לפרוץ באמת צפנים מודרנים שמשתמשים במפתחות ארוכים (אפילו אם המפתחות קצרים בהרבה מאורך ההודעה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הייתה על היכולת של המחשב לגלות שהוא מצא את המפתח הנכון בהתקפות ברוטאליות. ניסיתי לדבר דווקא מנקודת המבט של המפצח - הוא לא בהכרח יודע אם ההודעה שהוא מנסה לפצח היא ''תקינה'' או ש''הוסיפו לה רעש'', ולכן לא בהכרח יודע מה להורות למחשב לחפש. אבל אם מה שעוזי ואלון כתבו נכון, אני מניח שזה לא רלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פלא שהיא לא יודעת, אף אחד לא יודע. כמובן, יש כאלה שיודעים את פירוש המשפט Quis Custodiet Ipsos Custodiet, אבל זה משהו אחר לגמרי. ספוילר1: לקראת סוף הספר תגלה שהחלפת ה "t" ב "m" היא בעלת משמעות רבה, ובעזרתה ניתן באמת לפצח מפתחות של 256 ביט בכמה שעות ( ה "t" מרמז על מכונת Turing בעוד ה "m" מתייחס כמובן ל *Quantu*m). לא חשוב. _________________ 1- לא לדאוג, לא קראתי את הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאללה יאללה, אז הלמינית שלי מהוהה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה Quis Custodiet Ipsos Custodie? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו סיימתי לקרוא את הספר (לשאלתכם, יש לי מין חוק מטופש כזה, לגמור לקרוא ספרים שהתחלתי), ואני יכול לומר שהמצב הרבה הרבה יותר גרוע ממה שתיארתי. בעמודים האחרונים ממש התפתלתי בייסורים, בחיי, אף פעם ספר לא גרם לי להרגיש ככה: יושבים גאונים עילאיים בחדר ולוקח להם שלושה עמודים להתקדם כזית בפתרון חידה שילד פותר את כולה בעשרים שניות, ואז עוד כזית ועוד כזית והקורא זועק "נו די כבר, אידיוטים!". וכל פעם שהם מתקדמים הם מכריזים על הברקתם הגאונית משל זרקו פצצה לחדר. בשום אופן לא לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לקרוא? זה נשמע הספר הקומי המוצלח ביותר מאז מלכוד 22. אתה בטוח שלא פספסת את כיתוב ה"פארודיה" שעליו? אגב, שאלה ספרותית גרידא. כשאתה אומר שיושבים "גאונים עילאיים" בחדר, איך אתה יודע שהם גאונים עילאיים? בזכות תיאורים כמו "ג'ון סמית היה גאון עילאי, ספץ משכמו ומעלה, בחור יוצא מן הכלל" או בגלל שלפני מאה עמודים ג'ון סמית הצליח לפצח הצפנה של 128 סיביות עם חוט תיל וקופסת קוטג'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר הנוכחי, זה הראשון. שום דוגמה משכנעת לא ניתנת כדי שנתרשם מהאיכויות האינטלקטואליות של הדמויות, ההיפך: מספרים לך בהתחלה שהגיבורה היא נורא גאונה והיו לה ציונים נורא טובים, ואח"כ במשך 400 עמודים משכנעים אותך שהיא תמימה, טיפשה, לא מסוגלת לאנגרם שבע אותיות ועסוקה בלהיות מאוהבת. מספרים לך על sys-admin שנבחר ע"י ה-NSA המהולל לעמוד בראש הקבוצה, אבל הוא עסוק רוב הזמן בלהלחים בשלומיאליות, להיות חסר-אחריות, לצעוק על ראש הארגון (מאוד אמין), להיכנס להיסטריה ולא לדעת מה זה מספר ראשוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חידה 1: מה אומרים להגנתו של sys-admin שלא יודע להלחים? חידה 2: מה אומרים להגנתו של sys-admin שלא יודע מה זה מספר ראשוני? (פרס הוגרל בין הפותר נכונה, וזכיתי במנוי חינם לאייל למשך שנה) _____________ תשובה 1: אל תשפוט אותו בחוֹמרה. תשובה 2: טוב, הוא בטח לא יהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו כולם יודעים במה אתה עוסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, מה אתה עושה כאן בזמן שאתה אמור לקרוא את תגובה 211917 ? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |