בתשובה לדמיטרי לוינסון, 11/04/01 22:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נשים לב ראשית, שאתה מסביר (לכאורה) את עניין רישום הנישואין, אבל לא את החוקים התלויים בו: משכנתא, מס הכנסה ואולי גם הורות "אוטמטית" של בעלה של האם. ובעניין הרישום: נאה דרשת, אבל אני חוזר על השאלה. במקרה של דירות, ברור מי ירצה להוכיח מה למי: מוכר הדירה ירצה להוכיח לקונה שהדירה היא בבעלותו, וגם הקונה ירצה לוודא זאת. אפשר לראות ברישום הדירות "הגנה על הצרכן", מבחינה זו, כמו חובת סימון תזונתי, או פיקוח תברואתי ממלכתי. ואילו במקרה של נישואין: מי רוצה להוכיח מה למי, ואיך הרישום עוזר לו כאן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הוחלט שהמדינה מנהלת את רישום יחס הבעלות על הדירות. כל שינוי נרשם בטאבו. הרוצה להוכיח טענת בעלות מוציא נסח טאבו. אבל אין שום סיבה אפריורי שהמדינה תנהל רישום של בעלות על מקרקעין. תרצה להוכיח טענה כלשהי - תוכיח אותה בדרך הנראית לך. למה תערב את המדינה? אבל מרבית האזרחים מעוניינים בשירות ממלכתי בענין זה. כך גם ביחס "נישואין" בין אנשים (בינתיים). האנשים מעוניינים לדעת מי נשוי למי, אם בכלל, ולהיות מסוגלים להציג אסמכתא רשמית לטענות כגון "אני נשוי לשרה" או "אינני נשוי". בהתאם, המדינה מספקת את השירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רק מי מנהל את הרישום. חוזים נערכים לא רק לצורך הצהרתי - אנו נשואים או אני בעל הרכוש הזה, אלא גם ואולי בעיקר להסדיר את פירוק החוזה. אם שנינו רוצים לקיים שותפות בלב תמים, איננו זקוקים לחוזה אך למקרה של חילוקי דעות ערכנו חוזה. מכך שהחוזה זקוק לגיבוי מחוץ לצדדים כדי לאכוף ביצועו, כדי להגן על החותמים התמימים וכדי להכפיפו למגנון הצדק שדרכו פועלת ומתקיימת החברה - שלא יהיה מצב של כל דאלים גבר, אלא שחוק ישאר חוק ללא קשר לכח של מישהו לעשות כאוות נפשו. רישום החוזה נותן לו גושפנקא וגיבוי חברתי. לכן החברה צריכה לספק רק קליפה המגינה על החותמים ועל החברה (אל תימכור לי משהו שלא שייך לך) בהסכמי בעלות על רכוש או הסכם חיים משותפים אך את התוכן הערכי או פרטי החוזה ימלאו הצדדים על פי רצונם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא של רישום ע"י המדינה בדרך כלל מוצדק באחת משתי דרכים: 1. מדובר במצב בו יש אינטרס לרוב המעורבים בדבר שיתקיים רישום אובייקטיבי להסתמך עליו. רישומים פרטיים מעלים הוצאות של בירור בעלות וכו', מייקרים עיסקאות פשוטות ופוגעים בכל מי שרוצה להיעזר בשוק הרלוונטי (דירות, מכוניות, נשים, גברים, ...). בעצם היעדר רישום יוצר דילמת אסיר, בו כ"א מעוניין במירשם אמין ואובייקטיבי, אך בהיעדרו יעדיף לרמות או לחפש מירשם 'טוב' עבורו. המירשם האובייקטיבי מונע את אפשרות הרמאות (הזו, יש אחרות), ומונע את דילמת האסיר הפוגעת בכולם. 2. מעוניינים למנוע החצנה של הסיכונים או הנזקים של צדדים לחוזה על צד שלישי, לא מעורב בחוזה, שאינו יכול להגן על עצמו. אז מחייבים רישום כדי שלצד שלישי כזה 'יהיה את מי לתבוע', והבעלים הרשום ידע שזו אחריותו לוודא לשנות את המירשם אם הוא מוכר את הנכס. כך חובת המוכר רכב להעביר בעלות במשרד הרישוי (או שיירשם שם כאמור). איזה מהשניים מתאים לנישואין? אם רואים את ההסכמה החברתית כקונסנזוס, הרי הטיעון הראשון מתאים. אם ההסכמה החברתית כבר אינה כה רחבה (וכך נראה), ההצדקה לכפות על כולם הסדר 'כי ככה עדיף לכולם' כבר אינה כה חזקה. נשאר הטיעון של לכפות על כולם הסדר כי הרוב מעדיף כך (בהנחה שזהו עדיין המצב). אך כאן זו כבר כפייה על המיעוט על-מנת להגן על דעת הרוב, טיעון חלש בהרבה מהטיעון המקורי. השאלה אם צריך לשנות את המצב הקיים, אם כך, תלוייה בשאלה רחבה יותר של גבולות כוחו של הרוב בדמוקרטיה, ומהם המקרים החריגים (אני מקווה) בהם אנו מרשים לרוב לכפות דעתו על המיעוט. אם נישואין ורישומם מספיק חשובים כדי להיכנס לחריג הזה, תלוי בגודל החריג (עד כמה מגינים על המיעוט מפני הרוב) וחשיבות המקרה (עד כמה רואים בנישואין מקרה חשוב ביחס לאחרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי, בדיוק, מעוניין לדעת מי נשוי למי, ולמה הוא מעוניין בכך? זו הרי אחת מטענותי העיקריות: מדובר ביחס אישי, פרטי מטבעו, שאיני רואה סיבה שיעסיק מישהו שלא מכיר אותי על בסיס אישי. ואם מישהו מכיר אותי על בסיס אישי, מן הסתם הוא לא יזדקק למנהל האוכלוסין כדי לדעת עלי פרט כזה... זאת בניגוד לבעלות על דירות, קרקעות ומכוניות: כל אלו הן דוגמאות ליחס של *בעלות* או קניין. היחס הזה הוא לא רק מעניינה של המדינה והחוק, הוא אחת הסיבות העיקריות לקיומן של מדינות ושל מערכות חוק! והרי עצם *משמעותה* של בעלות היא הכרה מצד כלל החברה בבעלות, והגנה של החברה עליה. בעלותי על המכונית אינה עניין שרק ביני לבין ידידי (שלפניהם אני משוויץ שיש לי מכונית, נניח) - הוא עניין ביני לבין האיש הזר לחלוטין שהולך כעת ברחוב ולוטש אליה עיניים. (טל העיר למעלה על המקור האטימולוגי של המילה "בעל", בקשר הנישואין, כיחס של בעלות - אבל ברור (?) שאיננו רוצים כיום לייחס משמעות כזו לנישואין. אפילו לא (?) יחס של "בעלות הדדית" בין בני הזוג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שאני נכנס מאוד באיחור אבל יש לי שאלה: כשאת/ה הולך להתחתן האם הדבר הכי חשוב לדעת שבעבורו יש לנהל רישום נישואין הוא האם הוא/היא נשוי/נשואה? האם לא עדיף לנהל רישום פלילי זמין על מספר בני הזוג שהוא/היא היכה? אולי כדאי שנספק מידע על מצבו הבריאותי, הכלכלי והנפשי של עם החמד שלנו? ואיפה כאן הגבול? יישר כח גדול על רעיון ביטול רישום הנישואין - ויפה שעה אחת קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע לראות שאתה מברך את ירדן על הרעיון שהגה כשעוד נקרא ירדן ניר. משום מה היישום הפרטי על עצמו הביא, בין השאר, לשינוי שמו. עכשיו לא רק ידידיו הקרובים, ולא רק מי שמציץ בתעודת הזיהוי שלו, אלא כל מי שעובר באייל יודע על השינוי שחל בחייו בקשר לאותו יחס אישי, פרטי מטבעו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזוהי בחירתו הפרטית והאישית ומי אני שאלין על כך. יש פה עמדה עקרונית בלי שום קשר להאם זה מועיל לי אישית (לי לא אכפת שידעו שאני נשוי ויתנו העדפות לנשואים) או לקהילה שלי (האם הדתיים ירוויחו מרישום נישואים) או האידיאולוגיה שלי (אני בעד נישואים אז בא נעשה משהו מגונה כדי לקדם את האידיאולוגיה שלי). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |