|
||||
|
||||
אתמול בתוכנית "צו תשע" בגל"צ בישרו באושר גדול על כניסתן של נשים לתפקיד טבחיות במטבחי צה"ל. פתאום חשבתי על זה - אין איזו מגבלה על בישול והגשת מזון על ידי נשים בזמן נידה? (נכון שכבר מזמן הגיע הזמן שאקח את הספר של הרב לאו שקיבלתי לבר-מיצווה - "יהדות הלכה למעשה" - מהורי, ואקרא בו לפני שאני שואל שאלות כאלו באייל?) |
|
||||
|
||||
ממש אין. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אשריך ישראל. ראו כמה גדולים מעשיהם שהם מקפידים באכילת חולין בטהרה. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. תסביר. |
|
||||
|
||||
קודש - חול טמא - טהור כשר - טרף בין הזוגות האלה קיים קשר רעיוני מסויים, אבל הם בהחלט לא שקולים, למרות שנוטים להתבלבל בהם. בפרט, זה שמשהו טמא לא הופך אותו ללא-כשר. |
|
||||
|
||||
ישנם מאכלים אשר יש לאוכלם בטהרה (יוסבר בהמשך). למשל, התרומה הניתנת לכוהן צריכה להאכל על ידי הכהן בטהרה. תרומה טמאה יכולה להינתן למאכל לחיות של הכהן אבל הוא אינו יכול לאוכלו. כך גם מעשר שני שיש לאוכלו בירושלים בטהרה וכל הקרבנות שנאכלים יש לשומרם בטהרה. אולם היו אנשים רבים אשר נקראו "חברים" אשר הקפידו לאכול גם אוכל רגיל "חולין" בטהרה. יש בזה מעלה אולם אין זו חובה. הדאגה של אנשים בהאייל הקורא להקפיד על אכילת חולין בטהרה מחממת את ליבי ומחזקת את האמירה שכל ישראל חברים (תרתי משמע). אמנם בימינו, כשכולנו טמאי מתים ואין לנו אפר פרה כדי להטהר, איננו אוכלים תרומה ומעשר שני כלל אלא הם מושמדים או מועברים לחיות. מכאן שאכילת חולין בטהרה היא לא רלוונטית. אני גם מניח שחיילים היו מקבלים פטור מאכילת חולין בטהרה עקב הבעיות שבהקפדות מעין אלו בצבא. מצד שני, יש ציווי מפורש בתורה דווקא בצבא להקפיד על טהרה, והסיבה ברורה (דווקא שם יש לפעמים התפרקות כללית). לגבי הטהרה: אדם יכול להיטמא ממגע במת: אדם מת גורם לטומאה חמורה נבלה מתה (לא ג'וקים) גוררת טומאה קלה בנוסף אדם יכול להטמא בטומאה היוצאת מהגוף. על כל טומאה כזאת שיש באישה יש מקבילה בגבר. באישה: נידה - בגבר יש טומאת קרי באישה: זבה (דימום לא סדיר) - בגבר זב וכמובן יש מצורע ומצורעת על כן הרעיון לשמור על האוכל בטהרה ידרוש שגם הגברים במטבח יקפידו על טהרה. |
|
||||
|
||||
אה, אז לא הבנת. לעצמי אני ממש לא דואג. אני תהיתי לגבי החיילים הדתיים ושאר שומרי הכשרות, שהרי בזמנו איימו שלא ישרתו בצבא: דיון 645 |
|
||||
|
||||
טוב שיאכלו חולין בבסיסי צה''ל מאשר קודשים בחוץ... |
|
||||
|
||||
איך לדעתך היו מסתדרות משפחות דתיות אם האמא היתה מנועה מבישול והגשה במשך כמה ימים בכל חודש? |
|
||||
|
||||
זכרתי משהו כזה. אבל אין איזה איסור נגיעה או משהו כזה בזמן נידה? זה לא תקף לאוכל? |
|
||||
|
||||
אכן אסור לגעת באישה בזמן נידתה1 (נידה מלשון נידוי) אבל זה לא טרנזיטיבי. ________________ 1- הבאתי כאן לא מזמן איזו הלכה שאסור לגעת בה אפילו אם היא חולה וזקוקה לסעד, אבל מותר אם בעלה הוא הנזקק. |
|
||||
|
||||
גם יש איסור להגיש את האוכל ישירות מיד ליד, אבל לא כל אדם דתי יקפיד עליו. |
|
||||
|
||||
כלום העלית בדעתך שהממסד הדתי הגברי והשוביניסטי ישלול מעצמו את ההנאה שבלשבת לשולחן כשהאשה טורחת על הארוחה? אם תהיינה מגבלות על נשים בזמן נידה, הן לא תהיינה מהסוג שישלול מהגבר את הפולקע ותפוחי האדמה שלו. האדיקות ההלכתית המופרכת יכולה היתה להניב איסור מהסוג שאתה מתאר (נשים מזוהמות בזמן הנידה => האוכל שהן מכינות מזוהם => אסור לאכול אותו), אבל איסור כזה לא יתקיים מאותה סיבה שבגללה לנשים בזמן נידה מותר להדיח את הכלים אחרי האוכל, ולשטוף את הרצפה. |
|
||||
|
||||
ומה פסול בעובדה שהמזוהמת תטרח בעבודות הבית על מנת לפנות זמן לבח"ל להתגנב לקולנוע מרכז לצפות בלהיט החדש 'יאסין ושבעים הבתולות'? סליחה, כמובן שהכוונה היא לפנות לו זמן להגות בתורה אלף לילה ולילה. אה? לילה! |
|
||||
|
||||
תגובה 208881 |
|
||||
|
||||
יש מספיק משפחות דתיות שבהן האב הוא זה שטורח על הארוחה וכו', אבל את בטח יודעת את זה גם בלי שאני אגיד לך. |
|
||||
|
||||
יש איזו סטטיסטיקה בעניין? |
|
||||
|
||||
אין לי מושג. |
|
||||
|
||||
Unfortunately, religious families who value gender equality are not the halachic rulemakers in Israel, nor are they a substantial, loud voice in the religious public realm.
|
|
||||
|
||||
לדעתי, את טועה בחלקו השני של המשפט. בקיצור, מה ששאל שכ"ג: יש איזו סטטיסטיקה בעניין? |
|
||||
|
||||
Either I underexplained or you misunderstand me. Statistics are irrelevant; loudness of voices is not measured statistically, nor does what I said have anything to do with the actual percentage of religious couples who share household work. Even if we are willing to assume that in most religious families the burden of household chores is evenly divided between the spouses (which, incidentally, I hardly believe is the case, for religious OR secular heterosexual couples in Israel), that is not the dominant cultural image projected at the public. The public is under the (perhaps, but not likely, mistaken) premise that religious marriages do not actively promote the equal sharing of household duties; that motherhood, as opposed to fatherhood, is a major defining characteristic of female status; that women are expected, by the halachah, to engage in household and commerce more than in intellectual pursuit (the "Eshet Chail" song); that the cultural context of Shabbat and holiday dinners, as it is stereotyped and typified in the popular image, looks at the woman as responsible (the 'balabuste' stereotype).
So, even if we are willing to assume that there is a large number of couples in which household burdens are distributed more evenly, it is still a fact that this image is not reproduced by popular culture, so apparently the voices calling for an alternative distribution of household work are not as loud as they should be. That was my premise all along. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |