|
זכורה לי הסצנה הבאה מהמחזמר "כנר על הגג": מתברר לטוביה החולב שהשתנו הזמנים, שבנותיו מסרבות להינשא בשידוך כמקובל והן רוצות להינשא על סמך נטיות הלב בלבד. מצד אחד קשה לו לקבל זאת ומצד שני העניין מסקרן אותו והוא פונה לאישתו ושואל, "את אוהבת אותי?" היא תוקעת בו מבט של "איזו מן שאלה זאת?" אולם לבסוף משיבה: "שלושים שנה אני מבשלת לך ומכבסת לך ותופרת לך ומגדלת את בנותיך, ועכשיו אתה בא ושואל אם אני אוהבת אותך?"
לנו הצופים ברור שלמרות שהם נישאו בשידוך היא אוהבת אותו, שעצם החיים במסגרת המשפחתית יכולים להצמיח את האהבה (בפרט אם מדובר בטיפוס מקסים כמו טוביה שמגלם חיים טופול.)
ועוד מלמדת הסצנה הזו שאהבה במסגרת חיי הנישואין של הזוג הבוגר, טוביה ואשתו, שונה בתכלית מאהבותיהן הרומנטית של הבנות הצעירות. ואתה, הצופה, שואל מה יקרה לאותן אהבות רומנטיות, הרי סופו של הקסם הזה להתפוגג (כמה זמן אפשר להיות רומנטי כשבמשך עשרות שנים תופרים, מבשלים, עובדים בהייטק וכו')? האם יצליחו אהבותיהן "המודרניות" של הבנות לעבור בהצלחה את הגלגול ויהפכו ל"אהבות מיושבות בדעתן", כאלה המאפשרות חיי נישואים מאושרים ממושכים?
החוק והנורמה תמיד היו מכשול בדרכה של האהבה הרומנטית השואפת מטבעה להתנתק ממישור חיי היומיום ולהתנשא אל על. נראה לי, שקריאתו של ירדן ל"הניח לאוהבים לחיות את חייהם בלי שחוק המדינה יתערב", אינה שונה מהותית מקריאתו הדרמטית של רומיאו לבני משפחות קפולט ומונטגיו לא לעמוד בדרכה של אהבתו ליוליה - מה לה לאהבה הרומנטית שלו לסיכסוכיהם, לעסקיהם ולקודים האתיים שלהם?
אינספור סדרות טלוויזיה אנגליות ואחרות עוסקות בדיוק בנושא הזה - במתח שבין חיים לפי הקודים החברתיים לבין האהבה החופשית שאינה יודעת כל רסן. הבחורה הצעירה תמיד מתלבטת בין הבן החנון של הבנקאי העשיר שמבטיח את היציבות של הסדר החברתי עם השעמום (מהבחינה הרומנטית) הנלווה אליהם לבין הקצין הצעיר והיפה המסמל ברוכבו על סוסו את הדהירה אל האופק האינסופי של האהבה הרומנטית הטהורה.
האם הסדר, הנורמה והחוק מכריזים מלחמת חורמה על האהבה הרומנטית? לא. אבל הם מכופפים אותה, כשם שהמסה מכופפת את קרני האור באמצעות כוח הכבידה, ומסייעים בידה להפוך ל"אהבה מיושבת בדעתה". אם האהבה הרומנטית היא אהבת אמת היא תושפע משדה הכוח של הנורמטיביות, היא תתיישר במידה כזו או אחרת על פי הקווים החברתיים, אבל לא תישבר.
|
|