 |
|
 |
||
|
||||
 |
" שהוא פחות או יותר נסבל מבחינת המשתמשים בו, זה אומר שיש בקרת איכות כל שהיא על רמת הכותבים שאמנם לא תמיד היא גבוהה והתכנים לא תמיד מעניינים ואבל בדרך כלל היא בתחום הסביר והנסבל. נכון שיש שם כמה כותבים שאין זה ברור מה הם עושים שם ועדיף היה שלא יוכנסו, אבל אני משער שבעלי האתר אינם יכולים לדעת מה יצא מהכותבים שהם נותנים להם להיכנס. מצד שני אולי כדאי שלאחר תקופה מסויימת יבצעו הבעלים הערכה חדשה לגבי מי סתם תופס חלל. אני מוצא יותר מדי בלוגים מחוץ לרשימות בדרך כלל כעילגים בחלק מהמקרים ומפגרים במקרים רבים אחרים . לעיתים קרובות מאוד הם ניכתבים בידי אנשים משעממים שחושפים את עצמם ואת חייהם ( ובעיקר חיי המין שלהם ) בניסיון נואש למשוך תשומת לב ציבורית . נראה שבכמה מקרים הם אכן מצליחים. הדבר המטריד בכל העניין הזה היא התפשטות החשיפה האישית הזאת גם לכלי התקשורת הממוסדים. רק עכשיו פורסם בכתב העת הלתיקשורת "העין השביעית" כתבה על הנטייה החדשה של עיתונאים כמו דנה ספקטור וגל אוחובסקי ויאיר לפיד ואחרים לדון בעיקר בחייהם המשעממים במדורים שלהם. לדעתי יש כאן משום פגיעה בקהל הקוראים . הקהל לא מתעניין בעיתונאים וזה גם לא צריך לעניין אותו מה הם עושים , מחובתם לספק מידע ולא לספר לקוראים אם מי קיימו יחסי מין וכמה פעמים. למה ? משום שזה פוגע לטווח הארוך בתדמיתם בעיני הציבור כספקי מידע אמינים ואובייקטיביים , זה למה.מי יכול לקחת ברצינות כתבת שעוסקת בצורה אובססיבית בתיאור חיי המין שלה? זוהי ההשפעה השלילית בעיני של הבלוגים על התקשורת . הבלוג שלי : |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באר ששתית ממנה מים, אל תזרוק בה אבנים. לפחות לא בפומבי, כשמטרתך היחידה היא האדרת עצמך והבלוג שלך. לו היה לי בלוג מלא שגיאות הגהה, שלפעמים אף מאיית את שם האכסניה שלו בשגיאה ("רשומות" במקום "רשימות"), לא הייתי מלעיזה על עילגותם של אחרים. לו היה לי בלוג שארבעה מתוך כל חמישה פוסטים בו עוסקים אך ורק בלינקוק לקטעים שלי שפורסמו במקומות אחרים, לא הייתי מציבה סימני שאלה על שיקולי פרסום של כותבים אחרים. לגיטימי להשתמש בבלוג כאמצעי לקידום אישי, גם אני עושה את זה לפעמים (הרבה אפילו), אבל זו רק מטרה אחת מבין שלל מטרות. ונכון, פרסמת כמה וכמה מחקרים מעניינים, אבל נראה שלדעתך הארץ סובבת סביב "הגולם" והסטאלאגים, וכל מה שלא מתקשר אליהם הוא "תכנים לא מעניינים". ואם זה לא מעניין אותך אישית, זה לא ראוי להתפרסם ב"רשימות" הנשגבת? זה "סתם תופס חלל"? (איפה החלל הזה, על השרת?) כאמור, טול קורה מבין עיניך. גילוי נאות: aviva.notes.co.il |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזעם הוא מדריך רע , בשום מקום לא טענתי שכדור הארץ נע סביב הגולם והסטלגים ואם אמרתי דבר כזה את מוזמנת להביא אותו לכאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התופעה שתוארה למעלה של נטית העיתונאים להכניס תיאורים אישיים לחיהם היא לדעתי בגדר עצלנות. במקום לבזבז את זמנם של הקוראים על התיאור המפורט של אירועים חסרי ענין בחייהם עדיף היה להקדיש את המקום הזה לתחקירים נוספים על נושאים בעלי עניין אמיתי לציבור . אבל זה כנראה כבר בעולם אידיאלי . ואני בהחלט מבין שזה אכן קל יותר עבור העיתונאים ( אנשים שמשתכרים ברובם משכורת נמוכה ועובדים בעבודה שיש לה תדמית נמוכה באופן לא צודק בעיני הציבור ) לכתוב על דברים כאלה מדי פעם על מנת לחסוך בזמן ובמאמץ במקום לבצע עוד תחקיר, אבל זה אינו מצדיק את התפשטות התופעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר אני חושב על כך התופעה הזאת הזאת יש לה שורשים עוד בשנות השבעים או השמונים בתור מה שנקרא אז ה"ניו ג'ורנאליזם "שבו עיתונאי ביטא את דיעותיו האישיות הלא אוביקטיביות על כל דבר שזז . זה טוב ויפה וגם מעניין ( אני למשל אוהב לקרוא את הכתבות של רון מייברג מהסוג הזה ) אבל עד לשלב מסויים. זה כבר לא טוב ויפה ובכלל לא מעניין לקרוא את דיעותיו של עיתונאי על טקס לבישת הגרביים שלו בכל בוקר או על הפשטידה שהוא אוהב לאכול או על המריבות שלו עם אישתו. יש כאן קו מסויים כמובן שנחצה והשאלה היא מה חשוב ומה לא חשוב? תשובתי : מה שחשוב הוא מידע על נושא מסויים שהקורא יתקשה להשיג אותו באמצעיו שלו. אין להאשים את הבלוגרים בעניין,להם אף אחד לא משלם והם יכולים לכתוב ככל העולה על רוחם.זכותי כקורא להתלונן על כך שדבריהם של בלוגרים מסויימים אינם מעניינים אותי אבל כמובן דברי בעניין זה אינם נחשבים יותר מזה של כל קורא אחר. אבל העיתונאים זה כבר עינין אחר,להם משלמים כסף בעבור זה שיביאו דברים שהציבור לא יקבל אותם ממקורות אחרים . אני כקורא בעיתון שמשלם עליו כסף אינני מתפעל לקרוא בו דברי תפלות אישיים במקום תחקיר מעניין . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם סיגנון הכתיבה בעיתון לא מוצא חן בעיניך אז אל תקנה אותו. אתה מאלו שקונים עיתונים כדי להתעצבן על מה שכתוב בהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך יש זכות לדבר על תחקיר מעניין? מעניין מאוד. אני למשל זוכר איך נרדמת (!) במפגשים פגניים ואחר כך פרסמת "מאמרים" עליהם כאילו היית עסוק במהלכם בתחקיר נמרץ. אני זוכר איך הצגת את עצמך כעיתונאי מתעניין, גרמת לאנשים לפתוח את דלתותיהם בפניך, ובסופו של דבר ירקת בפרצופם, תוך הדגמת זלזול מוחלט בכל רעיון של אתיקה עיתונאית. ומאמרים במרכאות כמובן. לא יודע אם אפשר לקרוא לקשקושים הגזעניים והשטחיים שלך מאמרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיה לי דיון סוער על כך בפורום הפגאניות ששם תקפו אותי בטענות האלה ועניתי להם אחת לאחת . בסיכומו של דבר רוןב הטענות שהועלו היו בלשון המעטה מגוחכות . ואגב אף אחת מהן לא היגעה מהאנשים שאכן הוזכרו בכתבה. אדוני האייל הפגאני ( אגב אני חושב שאני יודע מי אתה אבל למה להסתיר את שמך ?) הכתבה שלי הייתה אובייקטיבית ולא ירקתי בפרצופו של אף אחד. יכול להיות שהיו אנשים שהתעצבנו שלא ראיינתי גם אותם אבל אי אפשר להכניס כל אחד לכתבה של כך וכך מילים. אולי בפעם הבאה. ולמי שלא יודע על מה המדובר ראו : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה ראית זעם? אתה שוב טועה בפירוש העולם. מרכזיותה של תימת "הגולם" היא מוטיב חוזר העולה שוב ושוב, כחוט השני, מעיון בבלוג שלך, שהוא עצמו חוט שני אחד ארוך. כאמור וכמובן, אתה רשאי לעשות כראות עיניך בבמה שניתנה לך. היא ניתנה לך בזכות, וזכותך למלא אותה בלינקים לעצמך. אבל באמת לא יפה - לא יפה ברמה הבסיסית, פשוט גועלי, ושמא סתם חסר מודעות עצמית - לעשות זאת ולהתלונן על כותבים ש"תופסים חלל", כיוון שהנושאים שלהם לא מעניינים אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |