בתשובה לאחד, 07/04/01 14:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התורה המדעית, כדי להשיג את מטרותיה (?), *לא* מוכנה לוותר על שלמות ההוכחה. ראשית - לתורה המדעית אין מטרה. למדענים יש מטרה. (מטרות רבות ושונות, למעשה; כל מדען ומטרותיו-הוא). המדענים הם בני-אנוש, וככאלה, רבים מהם "מעגלים פינות" מדי פעם. אלא שבשל טבעו של המחקר המדעי, מאחרי כל מדען שמעגל פינה יש עשרות סטודנטים לתואר שני ודוקטורנטים רודפי-תהילה שיעשו הכל כדי לגלות את השגיאות, ולפרסם ברבים תוצאות מדוייקות יותר או תיאוריות עדיפות. מציאת תיאוריה חדשה לא הופכת את המדען שהמציא את הקודמת לאידיוט; כבודו של ניוטון, למשל, עדיין מונח במקומו למרות שאינשטיין הראה כי התיאוריה שלו אינה אלא קירוב, במקרה הטוב. טבעו של המדע שהוא בנוי נדבכים נדבכים, וכל תוצאה מתבססת על מחקרים קודמים; כל תיאוריה חייבת להסביר את כל העובדות הידועות לפני שנוכל לטעון שהיא טובה יותר כי היא מסבירה עובדות חדשות. (וראו גם את ספרו של קון, "טבען של מהפכות מדעיות", על נושא זה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול, ניתן לומר שיש מטרה למחקר המדעי, והיא: להשתמש בידע מהעבר, על מנת לנבא את העתיד. אני בטוח שמיד תמצא לי 30 מקרים שבהם זו אינה המטרה, אך בגדול זה עדיין יהיה נכון. סיפור ניסויי מיליקן וארנהפט: בתחילת המאה התגלה האלקטרון. עלתה השאלה האם האלקטרון הוא חלקיק בודד, או שמה אלה אוסף של חלקיקים. כדי להוכיח את הטענה נערכו ניסויים בידי שני חוקרים ידועיי שם מיליקן וארנהפט. מיליקן השתמש בטיפות שמן זעירות, והוכיח שיש מסה בסיסית לאלקטרון. ארנהפט השתמש בחלקיקי מתכת קטנים אף יותר, והוכיח שאין מסה בסיסית לאלקטרון. מיליקן טען שארנהפט השתמש בחלקיקים שצורתם אינה ידועה ולכן הניסוי שלו כושל, ארנהפט טען שמיליקן השתמש בטיפות גדולות מידי ולכן תוצאותיו אינן נכונות. הויכוח בקהיליה המדעית נמשך כ- 10 שנים. לאחר 10 שנים הכירו רוב המדענים התיאוריה של מיליקן כנכונה. מה קרה לאחר 10 שנים? מיליקן באותו הזמן הצליח להוכיח בדרך ניסויית את תורת היחסות הפרטית של איינשטיין וקיבל פרס נובל. בעקבות כך הוכרו גם תוצאות ניסויו במסת האלקטרון, למרות שעוד 15 שנים לאחר מכן ערך ארנהפט ניסויים נוספים, על מנת לסתור את ניסוייו של מיליקן. טענתי: אמת מדעית איננה אמת ניצחית ואבסולוטית, אלא עמדה שבה מכירים רוב המדענים בעלי השם בתחומם. אין כאן עיגול פינות, אלא הנחות בסיסיות שמשמשות את המדען במחקר המדעי, גם אם עלול ביום מן הימים להתגלות, שההנחות היו מוטעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור יפה, אבל האם אתה יכול להצביע על הבדלים ב*הנחות המטפיזיות* של מיליקן וארנהפט? כי לי נראה מהסיפור שההבדלים ביניהם היו באינטרפרטציה של הניסויים ומגבלותיהם. וזה אמנם מראה דברים מעניינים על המדע, אבל לא את מה שאתה רוצה להראות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה המטהפיזית של ארנהפט היא שניסוי שמגיע לדרגת רגישות גבוהה יותר, דהיינו חלקיקי מתכת קטנים יותר, הוא ניסוי שמראה תוצאות ''נכונות''. ההנחה המטהפיזית של מיליקן היא שהעיקביות בניסוי, דהינו טיפות שהמבנה שלהן אחיד, הוא זה שמביא לתוצאות נכונות. הביקורת של ארנהפט על מיליקן היא, שהוא מניח את מה שהוא מבקש להוכיח, כי הוא משתמש בטיפות שמן שידוע לו שהן אחידות, אך הוא מנסה להוכיח שהמטען אחיד. הביקורת של מיליקן על ארנהפט קשורה לחוק טבע שנקרא חוק סטוק, לגבי תנועת גופים בחלל. בגלל שארנהפט לא יודע איך נראים שבבי המתכת, הרי שהוא אינו יכול לדעת איך פועל חוק סטוק עליהם, ולכן הוא מגיע לתוצאות ''מקולקלות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם שתי ההנחות הללו היו (עבור מיליקן וארנהפט) עקרונות יסוד גדולים, או ''סתם'' קווים מנחים לניסוי נכון. בדרך כלל כאשר מדברים על הנחות יסוד מטאפיזיות, מדברים על דברים בסגנון ''הדברים הפיזיקליים מצייתים לחוקים דטרמיניסטיים'', או ''לא ייתכן ששני חלקיקים ישפיעו זה על זה מרחוק'', או ''אלוהים לא משחק בקוביות''. כל אלו הם ''גדולים'' יותר ממה שאתה מתאר, ומתייחסים למה יש בעולם - לא למתודולוגיה של עריכת ניסויים. אני חושב שפיזיקאים בכל העת המודרנית, וגם היום, יעדיפו שהניסוי יעסוק בחלקיקים הקטנים ביותר הרלוונטיים (או בדרגת הרגישות המקסימלית האפשרית), ובדברים אחידים ככל האפשר (כדי לבודד את המתשנה הנחקר). מה המשקל שיש לייחס לכל אחד מהם, זה כבר עניין לדיון הביקורתי בכל ניסוי בפני עצמו. אני עדיין לא מסיק שארנהפט ומיליקן היו חלוקים מטאפיזית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להגיד רודפי תהילה? אתה מעליב כאן ציבור שלם של סטודנטים שבסך הכל צריכים למצוא נושא ראוי לתזה. תגיד מאותגרים רעיונית :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכמה הזדמנויות שמעתי פיזיקאים אומרים שכל הפיזיקה שאחרי ניוטון היא בעצם הערות שוליים לעבודתו. ברור שמדובר בהגזמה אבל זה עשוי לתת מענה לזילזול המרומז של חלק מהאנשים פה בעבודתו של ניוטון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |