|
||||
|
||||
משלי קרילוב, "הזאב והטלה". " '...ובכן, אני שקרן? חוצפה לא תאומן! וגם לא ראשונה: נזכרתי בינתיים כי באביב לפני שנתיים גם-כן פגעת בכבודי. עוד לא שכחתי, ידידי.' - 'חלילה אדוני, דברי-טעות בפיך: הרי עוד לא מלאה שנה להוולדי! זאת בעדים לך אוכיחה'. - 'ובכן, היה הלז אחיך'... " (תרגום: חנניה ריכמן) |
|
||||
|
||||
בגירסה המודרנית, זה נגמר בשאלה "אז למה אין לך כובע?" וסטירת לחי לשפן (כך במקור. הכוונה לארנב) שהצטייד בסיגריה מבעוד מועד. ________________ מתוך: "עוד דרכים לרצוח בדיחות זקנות מתוך רחמים", שכ"ג, 2004) |
|
||||
|
||||
הלאה תורות יבשות! ואולם משליו של בן-סמוס, מתק שיחו ודברו - יש בם פיתיון נהדר. זאב אחד ראה שה שותה מים מנהר, ביקש לטרפו מתוך אמתלה וטענה נאה. מה עשה? הלך ועמד בנהר למעלה מהשה והאשים אותו, שהוא עוכר את המים ואינו מאפשר לו לשתות מהם. ענהו השה, שהוא שותה רק בקצה שפתיו, וחוץ מזה, בעמדו למטה אין הוא יכול להדליח את המים, הזורמים למעלה. הניח הזאב טענה זו ואמר: 'אבל אשתקד חרפת את אבי.' וכשהשיב לו השה, שבאותו זמן לא בא עדיין לעולם, אמר לו הזאב 'כל כמה שתהיה זריז בתרוציך, לא אמנע בכל זאת מלטרוף אותך.' (מתוך גרסת השפן של איסופוס, 550 לפסה"נ) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |