 |
|
 |
||
|
||||
 |
הוא כמו הניסיון להלביש את הנעל של סינדרלה לרגלי האחיות החורגות ,, ואני לא מזלזל בתנ"ך לדעתי הוא יצירת המופת מס' אחד של המין האנושי , אבל מה עומד פה על הפרק? תורת האבולוציה? ולפני כן לא נמצאו סטירות בין המדע לבין התנ"ך - יש עד היום אנשי דתיים שטוענים שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ - "ככתוב" ,, ואים תוכח תורת האבולוציה מעל לכול ספק של איש דת כזה או אחר האם אז זה יהיה סופה של האמונה הדתית? יש לי חדשות בשבילכם , האפפיור הנוכחי אמר שתורת האבולוציה היא יותר מסתם סברה .. היה אפשר לחשוב שעליו לסגור את הבסטה לתלות את המפתחות וללכת הביתה , אבל לא , הוא רק אמר שעל המאמינים להאמין שהנשמה היא החלק שאותו ברא האלוהים,, מה שאומר שהאמונה הדתית בעצמה עוברת תהליך של אבולוציה ומוכיחה את מה שהיא באה להפריך .. הדעות המתאימות נשארות השאר נעלמות.. אכן יש פה בעיה אמיתית לאנשים מאמינים שגם רוצים להיות ישרים עם עצמם אני כאתאיסט אין לי פיתרון , |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
I, as an atheist, find this whole idea of connecting reality and dogma very tedious and dull. Some people watch football, some people go clubbing, and some people try to fit science to their dogma.
Weird people. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
i can understand people who watch football , well more or less ,,
the Weirdest people are those who collect stamps ,i mean dirty used pieces of paper with a stamp on them !? yes but i see what you mean |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לכך שהאפיפיור אמר שתורת האבולוציה היא יותר מסתם סברה, ובכן לא רק שאין עליו לסגור את הבסטה לכאורה, אלא שהאמונה הרומית קטולית מוצקת ומקסימה את נפשות מאמיניה במשנה קסם. הדבר נשען על התיאולוג הקטולי הנפלא (והחשוב) בן המאה ה-20 טהייר דה-שרדין (האב טהייר)שחיבר בין תורת האבולוציה לנצרות באופן שירהיב כל שוחר מדע בדיוני העורג על השחר הקסום של אינטגרציות חדשות ומופלאות בין החומר לרוח.מדובר בהתפתחות אבולוציונית של הרוח האנושית המתכנסת לקראת הנקודה של שחר חדש. גם לחומר, לגילום הממשי ולהתפתחותו יש פה משמעות חדשה.למחפש חומר בעברית, ניתן למצוא זאת באחד מספריו של הפילוסוף הירושלמי המנוח איש האוניברסיטה העברית א. ה. ברגמן. יש לאמר שדחיית האבולוציה נעשית רק על ידי אגף פונדמנטליסטי מסויים של הלוטרניות, וכאלה השוללים את הקונספט של אינטגרציה (כמו השילוש הקדוש) או הגילום החמרי ומפחיתים במעמדה של האם מרי (בניגוד למשל לג'והן לנון שנזכר קודם, בשירו let it be..) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר הנזכר דנן "אנשים ודרכים -מסות פילוסופיות" מאת שמואל הוגו ברגמן, בתחילת מאמרו הקצר והתמציתי "פייר טייאר דה-שארדן ורעיון ההתפתחות" כותב פרופ' ברגמן ואני מצטט: "כשכתב הרב קוק ז"ל ב"אורות הקודש" שלו על השקפת ההתפתחות לעתיד, שעדיין 'ההמון לא הסכין להבין את ההתפתחות (תורת אבולוציה, בגרסאות אליטיזם הביבים החברתיות הדורסניות שהוקנו לה על ידי פופוליסטים היסטריים וצעקנים - הערת מיכאל) כרעיון שלם ומקיף' והיביע את התקווה שיבואו 'גדולי הכשרון, חכמי לב, קדושי רגש וטהורי נפש' אשר ילבישו את האמונה הטהורה את 'המחלצות הראויות לה', לא פילל שבזמנו חי חוקר-טבע קאתולי, צרפתי, בן מיסדר הישועיים, אשר יתפרסם בעולם אחרי מותו (1955) על ידי כתביו, שמטרתם היתה אותה מטרה: חזון עולם הנתון במצב של התפתחות נפשית מתמידה לקראת שלימות רוחנית - הוא הגיאולוג והתיאולוג הצרפתי Pierre Teilhard de Chardin. אוסיף כי פרופ' ברגמן ז"ל היה איש "ברית שלום" יחד עם מאגנס מייסד האוניברסיטה העברית, הפילוסוף מרטין בובר, חוקר הקבלה הדגול גרשון שלום והוגים אחרים. הערה נוספת: לכל המבקרים את "ברית שלום" בדיעבד, ממרחק של 70 שנה יש להדגיש את הנקודות הבאות: 1) מדובר בתקופה בה היישוב היהודי בפלסטינה מנה כ-200 אלף איש, מול עולם מוסלמי של 500 מליון. לא נראתה לעין הגירה מסיבית נוספת של יהודים לא"י, החל האנטגוניזם הערבי והתקוממות (1928), שהביאה להגבלת ההגירה היהודית על ידי משרד המושבות הבריטי ולקיצוץ בשטח שהובטח בהצהרת בלפור. 2) בנסיבות אלה היה זה סביר מצד אנשי רוח אחראים שחיפשו דרכים להמשיך את המפעל היהודי בא"י להציע לשכנים שהיו במצב של נחשלות פיאודלית, תמורה רוחנית וטכנולוגית, ובסיס לשיתוף פעולה פורה במקום אנטגוניזם. אחר ככלות הכל, האנטישמיות הארופית לא היתה באשמתם, ולא נראתה סיבה, לא לאנטגוניזם ערבי כלפי היהודים, אך גם לא לכך שהם ישלמו את מחיר האנטגוניזם הרודפני האירופי כלפיהם. 3) Appeal כזה של המפעל ההתישבותי, במישור הרוחני/טכנולוגי היה חף מכל פאטרנליזם והתנשאות הכופים את עצמם על אוכלוסיה אחרת. אחר הכל, המתיישבים הללו לא היו בני מעצמה קולוניאליסטית כבריטניה, המיישבת תוך גיבוי עוצמה מעצמתית, תוך כסות אידיאולוגית פאטרנליסטית של עליונות רוחנית ואחרת וזכאות תרבותית. היה כאן יותר מהנטייה המרכז אירופאית ההרצליאנית להוות כוח משיכה ולהציע שיתוף באמצעות הצעת קנינים רוחניים, פוליטיים/ביורוקרטיים וטכנולוגיים לאוכלוסיה שנשמרה מאות שנים במצב נכשל על ידי האימפריה האוטומנית. לאחר הכל, אין זו יומרה גדולה מדי מצד עם בעל תרבות עתיקה שהתפתחה במשך 2700 שנה. לא עוד, אלה שמאז עידן הנאורות באירופה התייצבו היהודים במקומות שונים כחלוצי המדע והרוח. 450 אלף יהודים בגרמנייה הצמיחו מתוכם במשך 30 שנה עשרות חתני פרס נובל עבור תרומות למדעים, שלא לדבר על הוגים חשובים ומוזיקאים. זאת בהשוואה ל- 53 שנות המדינה בהן נפל פרס נובל יחיד בחלקו של הסופר עגנון. סליחה, שכחתי כמובן את פרס הנובל שנפל בחלקו של בגין בשיתוף עם סעדאת, או פרס הנובל רבין/עראפת (דבר העשוי לעורר הרהורים נוגים על גופי פרא ביורוקרטיים דורסניים שחסמו את הג'ניוס היהודי כאן ועל עליבותה של מערכת החינוך עד תקופה זאת). בנסיבות אותה תקופה (ואולי גם כיום), היצע תרבותי וטכנולוגי לשכננו ועידוד מנהיגות רוחנית/איכותית איזורית מעבר לגבולותיו של הישוב היהודי המצומצם כאן נראו יותר מסבירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שיש אלטרנטיבה לגישה המוכרת היטב והלעוסה כדבעי המועלית כאן של "המדע והדת כאורטוגונליים" (ללא "נקודת מפגש" או מתאם ביניהם). זוהי הגישה של "השמים (או היקום) מספרים כבוד אל". דווקא מורכבותו המרהיבה של הטבע, חוקיו, והאונטולוגיה של מדעים שונים ובעיקר הפיזיקה (ראה את ה"ישים" הקסומים בתורות חלקיקים אלמנטריים והאפשרויות המטפיזיות שהיא מתווה כיום (כגון תאוריית המיתרים) עשויים לקסום ולהוות מנוף מפרה לכל מאמין לחיזוק האמונה, בהוויות ומטפיזיקות נוספות הפונות גם לרגש ולדמיון ו"לנשמה היתירה" בתאום עם התבונה. כמובן, מאז ליבוביץ הליטאי הקיצוני הזה (הפונה לרבים משום שהוא ממפה בחסכנות ואלגנטיות ראוייה לציון את הדת וההלכה, וגם משום שהיה חריזמטור בוטה וחד לשון, הגם שזכויותיו רבות ושמורות עימנו) דומה שיסוד זה אבד במקצת לטובת יסוד "עבודת האל" גרידא. זאת ללא ריבוי כל מחשבה או דמיון נוספים, כמעין צו או חובה מיצרה שממש יוצרים מידה רבה של אדמה חרוכה סביב כל שאר רוח נוסף (כאן נכנסת הקנטיאניות של ליבוביץ ופרושו הקיצוני והמיצר את "המטאפיזיקה של המוסר" של קאנט. (שכן קאנט היה גם מטפיזיקאי מרהיב הן ב"תבונה הטהורה" שלו והן בהצבת מרחב "מלכות התכליות" במטיפיזיקה של המוסר). זאת ממש כשם שגורסת אימרת החיילים הבריטית מהמאה ה-18: There is not to reason why, there is just to do and die " מכיוון שאיננו רובוטים או אנדרואידים (אף אם מערכות ביורוקרטיות מאד מסויימות היו כמהות לחולל בקירבנו את חזון העצמות היבשות המהופך הזה) ניתן להציג את הדברים הבאים: תתכן זיקה דו-כיוונית ודו שיח מפרה בין הדת למדע. זה פונה לא למישור "פני השטח", החיצוני,המנוסח, אלא יותר למישור מבני העומק המנביעים באופן יוצר והמשמשים כוח מניע מאחורי הצבת המישור האקספליציטי (המנוסח פורמאלית או מוצרן). כך, ניתן לראות את איוב, המאמין הגדול, הנסמך בדברי נחמה גם מתהום הנשייה בו הוא נמצא, אודות הסדר המופלא השורר ביקום, המעיד על תבונת-על. מהצד השני ניתן לראות מדענים מהשורה הראשונה כגון איינשטיין, ניוטון, פסקל או דקרט (את תרומתו לגיאומטרייה אנליטית כולנו מכירים מהתיכון..) שתחושתם הדתית שימשה להם כוח מניע חשוב. זאת אף אם לא כולם האמינו בעקרון ההשגחה הפרטית, אלא יותר במה שנהוג לכנות "אלוהים של הפילוסופים" (ראה אפלטון, לייבניץ או שפינוזה. זה האחרון נהג להקפיד יותר בעניין תוך אמירת "אלוהים, כלומר הטבע" כשאיזכר את האל הטוב). במקרה של איינשטיין למשל, היתה אמונתו הדתית בסיס למלחמתו בתורת הקוונטים (אף אם ניתן לראות בו אחד ממיסדיה, במאמריו מ-1905) כך אימרתו המפורסמת, כלומר המעטתו האונטולוגית ביחס למטימטיקה של תהליכים אקראיים שיושמה בתורת הקוונטים ("איני סבור שאלוהים משחק בקובייה עם העולם") וטרחתו המרובה ליצור תורת שדה מאוחדת במרבית ימיו המאוחרים. שוב, גם אם אין לראות באמונה בסיס ישיר לאונטולוגיה מדעית בשלבה המנוסח, הרי כפי שנרמז כאן בתגובות אחרות ובדין, יש לה משקל חשוב בשלב הגנרטיבי, המחולל/היצירתי של מבני העומק. לדעתי, הן אלה הטורחים ליצור התאמות -חד ערכיות (שימו לב, לא חד-חד ערכיות- תגליות המדע קודם)בין ממצאים מדעיים וקביעות הדת, והן אלו השוללים תקפות ממצאים או תורות מדעיות הינן באותו מחנה. שני הסוגים רואים במדע גורם אנטגוניסטי בסיסית לדת העשוי להוות "קוץ בישבן" עבור מאמינים שאולי אינם "כלי טהור" בעלי "אמונה תמימה" כגון חוזרים בתשובה. דומני שספרי ה"התאמה המלאה" נועדו בראש וראשונה להיות כלי בידי המחזירים בתשובה הפונים לקהל צעירים תוהים המסוממים בחלקם, שחזרו זה עתה מהודו או מהרי האנדים, בעוד המאמינים הצרופים אינם לוקחים אותם ברצינות, תוך קריצה בסגנון "העסק עובד לא רע על הקהל הזה, מתוך שלא לשמה בא לשמה" וכד'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל קראתי את מה שכתבת אני לא מסכים לכלום , מבחינתי צדיק באמונתו יחיה , על דבר אחד נראה שכן יש הסכמה ביננו ופה אני נכנס לשדה מוקשים , א,שהכתובים הם לא ספרי מדע ומי שרוצה להשלים את השכלתו המדעית שילך לאוניברסיטה ! ב, שיש שינוים בדוקטרינה הדתית היא לא סטטית - בריאה בשבעה ימים כבר פחות מקובלת , אז חשבתי , אריסטו סלל את הדרך למונותאיזים כאשר האמין שהאלים השונים הם פרצופים שונים של אל אחד , אותו כוח ראשוני שהיה מניע ולא מונע , ועכשיו כשמאבדים הספרים את כוחם ככול שהמדע מתקדם ,, אולי אנחנו לפני עידן של אמונה דתית אחת מאוחדת כשהספרים הקדושים קצת פחות רלוונטים לאמונה משהיו בעבר , רק שהפעם הבשורה באמת כבר נמצאת אצל הנוצרים -כפי שהם טענו תמיד , אני לא יודע אם זה עצוב או לא,אבל אצלנו מתעסקים עוד בקמעות מה לעשות ,, |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שפינוזה לא *האמין* באלוהים כיוון ש*ידע* שהוא קיים. אתה יודע שאתה חושב ולכן אינך צריך להאמין בזאת. לעומת זאת אני איני יודע שאתה חושב ולכן עלי להניח זאת (סינים דגים וכו'), למשל לצורך ניהול שפיר של הדיון בינינו. אילו ניתן היה לדעת דבר-מה על האלוהים, או-אז לא היה מקום לאמונה. במובן זה שפינוזה הוא לשיטתי אמנם כופר - כיוון שידע שאלוהים קיים ולא האמין בו. אני מתקשה לטעון כנגד הנקודות שציינת, משתי קצותיהן: * מחד הנימה הליטאית/קנטיאנית בתפיסת ליבוביץ' המנוח, עם כל הגדולה שבה, מעוררת גם בי קשיי עיכול. אציין שנית דימוי מוצלח שנתן חברי ליהדות אה-לה-ליבוביץ כעין כדור שיש. כדור השיש * מאידך נטייתי הנשנית להוציא רעיונות פיסיקליים יפים מהקשרם, ולהיפך, מטעמים אסתטיים גרידא, ומי אני שאתריס כנגד דילוגים מן הפיסיקה אל המטאפיסיקה וחוזר חלילה. המשלתי זאת פעם לקוטג' וסטייק - נבדלים בעליל, גם עם מקור שניהם באותה הבהמה - מובן שאופני חשיבה דומים עשויים לשמש בשני העולמות, שהרי בסופ"ד שניהם מתנהלים בנפשותינו, וזאת מבלי שתיגזר מכך יכולת להיעזר במדע להכרעה בין עניינים שבאמונה או להיפך. אם כן, כפי שארע בעבר בדיון על נשר, כיוון שמקובלות עלי כמה מעיקרי טענותיך, ומאידך אינני ממהר לזנוח את טענותי שלי, אמהר לטעון לקומפלמנטריות במקום לסתירה. אדם הלומד את הטבע (פיסיקאי) אינו ממיין אלא מאפיין, ובכך שומה עליו להתפעם מפעם לפעם מן היופי האצור בכל, והנשמה היתירה מתענגת. ועם זאת, ואף על פי שמצווה בין היתר לברך על קשת בענן או על פריחה בעתה, השמים המספרים את כבוד האל אינם מספרים עליו או על קיומו. אנסה לחדד ולא לסתום באמירה שהשמים מספרים את כבוד האל בדיוק עד הנקודה בה יהודי מאמין עשוי להיות בודהיסט/"שינטואיסט" - יאמץ את הרצון והיכולת להתבונן, אך לא את ראית הטבע כאלוהים במובן השפינוזי. במובן זה יכול אדם להיות אתיאיסט גמור ולעמוד בהתמוגגות על החן החבוי בטבע, גם אם רגשית נכון יותר הצופה בהרים שהיו לתהומות ומדבריות שהיו פעם אוקינוסים לחפש את האלוהים, נכונות שהיהדות מכירה בה, לפחות כפי שמשתמע כמדומני מן הסידור. ולנקודה האחרונה שהעלית, כאמור הייתי שמח לקבל זאת אלמלא הייתי יודע על יהודים מאמינים שעשו את ספרי "ההתאמה המלאה" למגינם כנגד טענות-סרק-אמנם מן העבר החילוני. תאמרו שאין בכך כל חדש, זה שואל את מגינו מאותה חנות ממנה זה השכיר את החרב, זו החנות עם הצלב בחזית. ואמנם ע"פ אמאזון מכוונים ספריו של ד"ר שרדר גם לציבור הנוצרי. אך בעימות מאולץ מעין זה אין בכדי לחזק אלא להכניס את היהדות לסירה טובעת אחת עם הנצרות והפגניזם, אשר יוצאים כנגד המתודה המדעית משום שלא ניתן להחזיק בה ובהן בעת ובעונה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מדוע אתה כורך את הדתות המונותואיסטיות והפגניות בתמהיל אחד, בעוד יש כאן הבדל של יום ולילה, הבדל שהינו מכריע גם מבחינת הקירבה לחשיבה מדעית תקנית של המונותואיזם מול היסוד הנוגד חשיבה כזאת בפאגניות. יש לשים לב: הפגניות יוצרת סגמנטציה של המציאות, כלומר חלוקה ממודרת שלה לתחומים שאין ביניהם כל זיקה. פוסידון אחראי על תחום הים ותופעותיו, מרס אחראי על תחום ניהול המלחמות בין אנשים, אפולו - על השמש ועל התבונה האנושית וכד'. ומכיוון שהחשיבה האנושית מציבה קונסטרוקציות מסוג זה במטרה להסביר או להכיל חוקים על התחום הממודר תחת האל המסויים, מהם החוקים כאן? כלומר כיצד לבצע מיפוי כלשהו בין האל המסויים ותחום המציאות עליו הוא אחראי? דומה ש"החוקיות" השוררת בתחום, האופן בו מתנהל התחום, נקבע על פי הפסיכולוגיה האישית של האל המסויים והקפריזות שלו, כמו גם על פי מערכת יחסיו עם אלים אחרים, טעמיו מצבי רוחו וכד'. ומהו מקור הידע אודות האל המסויים המאפשר מיפוי כזה? אלו הם סיפורי המיתולוגיה בהם נמסר לנו המידע אודות האל ונטיותיו והלכי רוחו, כך שמתאפשרת האוריינטציה המטרימה לגבי התחום עליו הוא ממונה. בכך אנו יודעים כביכול מה לעשות כדי לחולל את השינויים הרצויים לנו בתחום זה (טקסים מסויימים כדי שירד גשם, אגממנון המקריב את ביתו איפיגניה כדי שתנשוב הרוח המתאימה במפרשי אוניות היוונים וכד'. יש לשים לב לכך שזוהי חשיבה מיתוסית טרום מדעית המניחה ריבוי ישויות, וריבוי תחומים במציאות, ומנסה בעזרת ריבוי סיפורי מעשיות להבין את המציאות וחוקיה, תוך המלצות על טקסים ופולחנים בעזרתם נחולל את השינויים הרצויים לנו. אלא שהמדע והאוריינטציה המדעית הינם אפקטיביים יותר בהבנת המציאות וחילול השינויים הרצויים לנו. לדוגמא, אם ברצוננו להביא לכך שמוט ברזל יתארך בכך וכך אינצ'ים עלינו לחמם אותו בכל וכך מעלות. האוריינטציה המדעית וגם המונותאיזם הינם זהים בכך שהם שואפים להכיל מערכת הבנה אחידה על המציאות, לאחד אותה, תחת לחלק ולמדר אותה לתחומים. כך למשל החוקים הנפרדים בכל מצב צבירה של חומר - המצב המוצק, אותו חומר כגז, ואותו חומר כנוזל, אוחדו במאה ה-19 תחת מערכת אחת המיישמת את חוקי הקינטיקה על גופים אלמנטריים - מולקולות החומר. מקסוול למשל, הראה באופן אלגנטי מבחינה מטימטית שחוקים המאפיינים תחומים נפרדים הינם למעשה אקויוולנטיים (שווי צורה) כך שגם תחומים שנחשבו נפרדים הינם מאוחדים תחת חוקיות אחת. בתחום בו אני עוסק (קוגניציה) אכן קיימים ריבוי ישויות מסבירות וחוקי הסבר רבים, חלקם חוקי-אד הוק מה שמצביע על כך שזהו תחום מדעי צעיר עדיין, וגם כאן יש לשאוף להגיע לאינטגרציות (ואיני אומר רדוקציוניזם) כוללות יותר ויותר,אך באופן כזה שהכוללנות לא תרוקן מתוכן את מטען האינפורמטיביות וכושר הניבוי של המבנים התאורטיים. אשר לאוריינטציה המאחדת, כאן יש להזכיר את האנגלי אוקאם, בן המאה ה-13 שבעקרון "תער אוקאם" שלו הציב עקרון חשוב בהתפתחות האוריינטציה המדעית המאחדת -לא להניח ריבוי ישויות, כאשר חלקם אינו נחוץ להסבר. ישות תאורטית שאינה תורמת כלום - זרוק לפח. מעניין לציין שכאשר אחד מחברי האקדמייה הצרפתית למדעים הסביר לנפוליאון בעזרת המחשות את תנועת כוכבי מסביב לשמש, חוקי תנע סיבובי וכד' שאל נפוליאון: ואיפוא אלוהים בכל הסיסטמה הזאת? הלה השיב: איני צריך את ההיפוטזה הזאת. אבל יש להבין שהעקרון הפורמטיבי הן במדע והן באמונה המונתואיסטית הינו אותו עקרון. דומה שהמחשבה המכניסה פגניזם ומונותאיזם בתמהיל אחד הינה פרי מוחם הקודח של תועמלנים במשטרים מאד מסויימים, שרצו לסלק את היסוד הטראנצנדטי מהחיים, כלומר לשכנע אנשים שחיו במציאות של עליבות נוראה שמציאות זאת היא הכרחית, והמציאות היחידה האפשרית, דהיינו לסלק אפשרותם של מציאויות אלטרנטיביות, ואת היסוד הבונה והמאחד והאינטגרטיבי/חקרני של רוח אדם. זאת באמצעות יצירת רפרטואר של גידופים כמו אינטלקטואליים (קוסמופוליט, אידאליסט, מונותאיסט/פגניסט ואיזמים אחרים. בברכה, מיכאל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי צריך לדעת שאותה שורה תובן בצורה שונה מזו אליה התכוונתי. אמרתי 'נצרות ופגניזם', כיוון שע''פ הבנתי את הדת הנוצרית, לא ניתן לצמצם אותה לכדי מונותאיזם מבלי לאבד את מובנה. במילים אחרות, לא יוכל לקום קואזי-ליבוביץ' בעולם הנוצרי שיציג את הנצרות ככדור-שיש, ואפילו לא כקניידעלך, משום שפניה האליליים, מהן נגזרות אמירות על המציאות, אינם פרידים ממנה. הנצרות אינה חסינת-מדע, ודאי לא עם הידיעות המדעיות של היום, כשם שלא ניתן לומר בעת-ובעונה-אחת שברקים הם תולדה של פטישו הרוקע של ת'ור (תקנו את טעויותי אם תרצו) וגם שברקים הינם התפרקויות חשמליות כאלה וכאלה דרך תווך אטמוספרי. החשיבה המדעית אינה יכולה להשלים את החשיבה המיתית אלא רק להחליף אותה. בהקשר זה מעניין לקרוא המתואר בספרו של אומברטו אקו, 'האי של יום האתמול', שם מובא הסבר מדעי ברוח הרנסנס להשפעה מרחוק ומעשי וודו (פרטים בפינת הספרים של טל כהן המומלצת תמיד). ואם-כבר השאלתם הספר, ודאי תהנו להשוות בין הסבריו של הכומר את סיפור הבריאה ברוח הידוע למדע דאז, לבין ההסברים דהיום הנזכרים במאמר. למותר לציין שהכוונות התכליתיות בחשיבה המיתית - למשל הקרבת צאצאים כדי שהאלים יאותו להשיב הרוחות המתאימות - נשללות מכל וכל במחשבה היהודית. הצעד הנבון פוליטית מצד שאול היה להותיר את אגג העמלקי בחיים, ובכ''ז עורף שמואל את ראשו של זה, ולא במטרה לשרת כל תכלית רגעית של אדם או עם (ואף להיפך - ראה-נא מאמרי הראשון). באשר לנרמז בפסקתך האחרונה, משפחתי נרדפה והובאה לפת-לחם ומטה בתקופת המשטר הסובייטי בשל סירוב לחתום על וידוי אופיום להמונים, אז ברשותך אבקש שתימנע מאנלוגיה כנ''ל, לפחות ביחס אלי. הריני מתנער מכל נסיון לומר מונותאיזם-פגניות, פגניות-מונותאיזם, וכו', בפרט כאמירה-לשם-הכפשה, אם זה מה שמטריד את מנוחתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I am not sure you understood what I wrote
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאה נשנית של תגובתך, סבורני שהבנתי את דבריך גם בראשונה, ואף התרשמתי מהצגה מדויקת של אופן החשיבה המיתית. תמהת מדוע אני כורך את הדתות המונותאיסטיות והפגניות בתמהיל אחד, וניסיתי להבהיר שלא היתה לי כל כוונה לעשות זאת. טענתי כי לא ניתן לצמצם את הנצרות לכדי דת מונותאיסטית גרידא מבלי לאבד את מובנה, להבדיל מן האסלאם והיהדות שם הדבר ניתן. אין זו טענה חדשה, ועם זאת אשמח להתייחס להסגות, למשל מצד ידידנו האשכנזי. הצטרפותך המבורכת למעגל הכותבים ארעה רק באחרונה, ויתכן שהתוודעות וירטואלית הדדית נוספת נחוצה לצורך הבנה טובה יותר של דברי הזולת. ובכן, הרי לפניך אתרי האישי, בתקווה שתמצא בו עניין ומובן: כל טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכובדי, הרשה נא לי לחלוק על קביעתך הגורסת: "...450 אלף יהודים בגרמניה הצמיחו מתוכם במשך 30 שנה עשרות חתני פרס נובל עבור תרומות למדעים, שלא לדבר על הוגים חשובים ומוזיקאים..." יהודים יקרים אלו, שהיו במרביתם מתבוללים גמורים ואף לא-יהודיים בעליל לשיטת חוקי ההלכה - קיבלו ונשאו פרסי נובל כגרמנים בתרבות גרמנית לטוב ולרע, ולו מעצם היותם גרמנים נטו. במילים אחרות: כל נסיון לייהד בכוח אנשי אשכולות גרמניים ממוצא יהודי אלו הינו מגוחך ושקרי, היות ומרביתם כלל לא החשיבו עצמם כיהודים מבחירה. כהערת סוגריים אוסיף ואומר, כי אל לך לזלזל כלל בתרומתם של גרמנים גויים במדע, פילוסופיה, אומנות ומוסיקה, אשר רשימתם ורשימת הישגיהם המקומיים והעולמיים אינה נופלת במאומה מכל 'גניוס יהודי' לשיטתך ולשיטת מגיבים נוספים באתר זה. בידידות א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזכורם של אישים ממוצא יהודי בתגובה הנ''ל נעשה בהקשר העלייה לא''י. הסרטיפיקטים להגירה לכאן ניתנו להם על ידי שלטונות המנדט הבריטי בתורת יהודים. אין כמובן באיזכור אישים כאלה ואחרים בעלי תרומה גבוהה כדי להמעיט בתרומות לתרבות ולשטחי המדע מצד אנשים שאינם ממוצא יהודי בקרב אומה אירופית גדולה. זאת כשם שאיזכור מוצאו היהודי של המדינאי הבריטי בנג'מין דיזראלי לא בא להמעיט מתרומתם של מדינאים כוויליאם פיטס או אוליבר קרומוול למשל. איזכור מוצאם היהודי של מהלר, מנדלסון או שנברג אינו הבעת זלזול במוצרט, בטהובן או שומן. איזכורו של סטיפן צוויג אינו מהווה הבעת זלזול בתומאס מאן. איזכור ספר כלשהו של קלוד לוי שטראוס אינו מהווה הבעת זלזול בקנדיד של וולטיר, כשם שלייבניץ למשל או להבדיל, פרדריק השני לא היו מאזכרים את צרפתיותו של זה האחרון כדי לבטל את דבריו (דומני שזה האחרון קצת ''בעט באחוריו'' אבל לא מתוך הבעת זלזול בו) בברכה, מיכאל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי הנומאדי, אשמח לשמוע ולהתבשר אודות "...דחיית האבולוציה נעשית רק על ידי אגף פונדמנטליסטי מסויים של הלותרניות ]במקור: לוטרניות[...". בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך, דומני שהלוטרניות הינה מבוזרת ואוטונומית למדי, ולא אוכל לעשות מיפוי כל שהוא שלה, ובוודאי בתחום שאיני בקי בו לפרטיו. נראה שלרבים מהמאמינים, הן המדגישים את היסוד של אמונה ואהבה "לגול את עורלת הלב" כדברי אחד הנביאים המאוחרים, והן המדגישים את יסוד עבודת האל, אין קביעות אמפיריות מסויימות (כגון שתרח חי קרוב ל-1000 שנה) או קוסמולוגיות ואחרות הנוגדות את הידוע לנו, מהוות בעייה חריפה מדי. דברים רבים אינם נלקחים כמקור ידע חותך אודות המציאות האמפירית, אלא יותר כמטפורות, או כסיפורי מוסר השכל שליקחם בצידם וכד' או כדברים הבאים לסבר את האוזן העממית, בבחינת אגדות עממיות, כמו סיפורי החסידים למשל (גישה שהתחזקה מאז שפינוזה - שהיגיב בכך על המהפכה המדעית בת זמנו, ואפשרות תקיפת האמונה על ידי אתאיסטים בעלי אוריינטציה מדעית המנסים "לתפוס את התנ"ך במילה" כאסטרטגיה לערעור האמונה). בניגוד לגישה המדברת על שימוש ב-Double think אורוולי כדרך להתעלמות מסתירות, ניתן להציע את הגישה הרואה בקריאת התנ"ך התנעה של הקורא להתכוונות קוגניטיבית כלפי ריבוי רבדים (גישת הרב רובדיות הקוגניטיבית/רגשית), כלומר ראיית מה שלפנינו בריבוי מישורים הפונים להבנה היסטורית, לקריאה ורגשיות פואטית (כגון שיר השירים - האם תראה בכך קביעות אמפיריות?), להתראות והטפות מבוססות-מוסר, תכופות במבנים פואטיים מצד הנביאים (האם תראה בכך פרדיקציות מדעיות?) וכד'. רק בשביל להביא אנלוגיה מוכרת, רבים קראו את הומרוס באופן רב רבדי, אך רק היינריך שלימן בידל בכתוב את הרובד האורינטטיבי לחפירות ארכאולוגיות (כשם שיש המבדלים רובד הבנה דומה בסיפור נוח והתיבה, לקראת נסיונות לגלותה בהרי טורקיה.) מכיוון שאתה בא מגרמניה, סביר שגישת ביקורת התנ"ך שהחלה על ידי חוקרי תנ"ך גרמנים במאה ה-19 מוכרת לך במידת מה, וגם זה רובד קוגניטיבי נוסף הפונה לנטיית החקר המדעי שלנו ולשימוש במתודות מדעיות. ואשר להערתי אודות האם מרי, הרי שאיזה יסוד אנושי/מטפיזי היא מייצגת? כאדם שגדל בסביבה נוצרית הרי יסוד החסד (grace) וה-Compassion המיוצג כאן אינו זר לך, יש להניח. אבל יש לשים לב שזהו יסוד נוגד דטרמיניזם, כלומר הופעת משהוא לא צפוי, בניגוד כביכול לסדר סיבתי דטרמיניסטי חמור נוסח פסקל. ברור שיש כאן גם יסוד הנוגד גישות פרהדסטינציה נוסח קלווין. סביר שהמורפולוגיה או המבנה הלוגי של "חסד" מתיישב יותר עם הופעת מוטציות גינטיות לא צפויות או שינויים לא צפויים פרי אינטליגנציית-על או Fulguratio (בלטינית - התרחשות מעין הבזק המוליד דבר לא צפוי) המאפיין את התהליך היצירתי. דומה שיש משהו במורפולוגיה של דיטרמיניזם חמור או פרהדסטינציה שאינו כל כך קונסיסטנטי עם הופעת דברים לא צפויים בשרשרת סיבתית, ולכן המפנים מבנה כזה יטה יותר להתנגד לתורת האבולוציה, אינני יודע. בברכה, מיכאל הנווד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום וברכה, שים לב כי אינך יכול לטעון משפט מאוד ספציפי כלפי כוון האמונה והמחשבה הלותרנית, ואחר כך להמשיך ולטעון ללא כל הינד עפעף כי הנושא מבוזר ואוטונומי למדי, וכי אינך בקי בו לפרטיו. זה פשוט בלתי אפשרי, במידה ומעוניין הינך כי דבריך ילקחו ברצינות כלשהי, ולאו דווקא כמהתלת זרם מחשבה יוליססיאני-אסוציאטיבי. לעיונך א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לך, אכן, אפשר ולא דייקתי. כמובן, אשמח אם מישהו יוכל להצביע על קבוצות *מוגדרות* נוספות של לותרנים הדוחים את תורת האבולוציה (פרט לדחייתה עקב ליטרליות-יתר בקריאת המקרא). והלא פרוטסטנטים רבים מאד אינם מתנגדים לה. דומני שהאלטרנטיבה לליטראליות-יתר אינה המקרה ההפוך של פרשנות כבדה והרמנויטיקה, אלא יש כאן אולי רצף. שכן קיימת גם הפרגמטיקה של השימוש בשפה הטיבעית בנבדל משפת מחשב או שפה מוצרנת בלוגיקה מטימטית. (דבר האחראי לקשיים ביצירת תוכנית מחשב לתרגום של פיסקאות שלמות). אכן, יתכן וטעיתי וגם הטעיתי, בהיותי נחרץ מדי. בברכה, מיכאל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לפני זמן רב על טייאר דה שארדין בספרו הנ''ל של ברגמן, ואם אני זוכר נכון הרי שברגמן כותב שם שהממסד הקתולי לא קיבל את דבריו ואף גנז את כתביו, ולא כפי שאתה קובע שרק פלגים לותרנים דוחים את דה שארדין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיסקה האחרונה בתגובתי מתיחסת לתורת האבולוציה, ולא לכתביו של טיאר דה-שרדין. כתביו התפרסמו לאחר מותו אמנם, והינם מזה שנים מעוררי השראה מבחינתם של קתולים רבים, כולל, אם איני טועה, הסופר הנהדר גרהם גרין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |