|
אז זהו, שאצל הנטינגטון זה לא היה *כל כך* קראנקי באופן בוטה, סתם גם לא מעשי וגם לא נכון מתמטית. זה היה משהו עם משתנים הקשורים בקשר מונוטוני עולה או יורד, דהיינו הנטינגטון הכיר בקושי לתת מדד מספרי ל"שובע" של חברה או ל"נזילות הפוליטית" שלה, וניסה לפתור זאת ע"י שימוש במשתנים שאין להם ערכים מספריים מוגדרים אבל הם קשורים איכשהו בפונקציות מונוטוניות. הבעייה שהטענות שניסה לטעון (כמו שאם מרכיבים כמה פונקציות כאלה מקבלים פונקציה כזו) פשוט לא נכונות, וגם היה די ברור (כרגיל במודלים כאלה) שקל מאוד להוכיח באמצעותם כל טענה שמחליטים מראש שהיא האמת.
סוג כזה של ייבוא-על-כרעי-תרנגולת של מתמטיקה (שגויה, לרוב) למדעי החברה נמצא איכשהו בתחום האפור בין טרחנות כפייתית של ממש לתורה סבירה. מאמרי בתחום מתקדם לאיטו...
|
|