|
||||
|
||||
התפרסמה פעם ב-Mathematical Intelligencer חלופת מאמרים ארסית מאוד בנוגע להנטינגטון הלז, והוא לא יצא ממנה טוב במיוחד. הוא ניסה פעם לבנות איזו מין תיאוריה מתמטית של חברות ומדינות והגיע למסקנה שדרא"פ (של האפרטהייד!) היא "Satisfied Society", אני ממש זוכר את הביטוי. המתמטיקה שלו היתה סתם קשקוש, ולא פלא שיצאו לו מסקנות כאלה. הרקע היה מלחמה שניהלו כמה מתמטיקאים (Lang, ונדמה לי שגם Koblitz) נגד קבלתו לאקדמיה הלאומית למדעים (הוא לא התקבל). |
|
||||
|
||||
ואגב טרחנים, התגלגל פעם לשולחנו של שותפי למשרד טיוטה של מאמר שבקווים כלליים ניסה לבנות "מודל מתמטי" של חברות ומדינות. אני לא זוכר את הפרטים אבל הופיעו של נוסחאות כמו שורש של (סין כפול הודו) שווה לארה"ב בריבוע חלקי אירופה1. בזמנו יחסנו זאת לטרחנות אבל עכשיו אני לא בטוח... 1 אני לא בטוח שהוא הקפיד כל כך על יחידות. |
|
||||
|
||||
אז זהו, שאצל הנטינגטון זה לא היה *כל כך* קראנקי באופן בוטה, סתם גם לא מעשי וגם לא נכון מתמטית. זה היה משהו עם משתנים הקשורים בקשר מונוטוני עולה או יורד, דהיינו הנטינגטון הכיר בקושי לתת מדד מספרי ל"שובע" של חברה או ל"נזילות הפוליטית" שלה, וניסה לפתור זאת ע"י שימוש במשתנים שאין להם ערכים מספריים מוגדרים אבל הם קשורים איכשהו בפונקציות מונוטוניות. הבעייה שהטענות שניסה לטעון (כמו שאם מרכיבים כמה פונקציות כאלה מקבלים פונקציה כזו) פשוט לא נכונות, וגם היה די ברור (כרגיל במודלים כאלה) שקל מאוד להוכיח באמצעותם כל טענה שמחליטים מראש שהיא האמת. סוג כזה של ייבוא-על-כרעי-תרנגולת של מתמטיקה (שגויה, לרוב) למדעי החברה נמצא איכשהו בתחום האפור בין טרחנות כפייתית של ממש לתורה סבירה. מאמרי בתחום מתקדם לאיטו... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |