|
קושיה קטנה:
למיטב ידיעתי לומדים לשון לפחות עד כיתה י', כך שייתכן שאותו "ילד" הוא בעצם נער. במקרה כזה, ה"אין שיעור" מבטא את האפקט הראשוני של מות בעלה של מורתו, בעוד ההמשך מהווה רפלקציה יותר מאוחרת.
עכשיו, כדי שאכן יתברר שיש כאו חוסר אמינות עליך להוכיח שבשביל מישהו בכיתה י' לחשוב במושגי "אין שיעור" זוהי התיילדות שלא עולה בקנה אחד עם ההרהורים בהמשך.
טענתי תהיה שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ פרספקטיבות שונות בנקודות זמן שונות, כאשר עומק ההרהור/התייחסות מושפע בין היתר ממיידיות האירוע בו אנו נמצאים. כלומר, על-אף שיש כאן מעבר פרספקטיבות, מעבר זה הוא לגיטימי ומתרחש בתוך דובר יחיד.
|
|