|
לא נראה לי שנסחפתי בעניין הדובר, ועניין זה אינו שייך רק לסיפור אלא רלוונטי לכל מדיום שעוסק בייצוג עולם, גם ציור (רק ששם הוא לא ייקרא דובר). אני אולי יותר מודע לעניין כי כרגע אני עוסק בו, אבל הוא רלוונטי גם לכאן. כמו כן, לא אני העליתי את העניין אלא קוראים שאת שנתם לא טורדים שדי הלילה של תורת הסיפור.
אני כן מסכים כי בשירה יש פחות "בשר" לעניין זה והדבר נכון בעיקר לטקסט הנדון פה. כמו כן, כפי שאמר פעם מרצה הנערץ עליי: בשירה בכל מקרה לא מצפים ממך למהימנות, כך שזה לא ממש משנה. אבל הסוגייה התאורטית קיימת ומתאימה גם לפה.
ראו למשל את זה: רחוק מאוד, על קצה הגבעה, בערפל הכבד ובלילה החשוך, ראיתי דמות מטושטשת. לא יכולתי לראות אם זה גבר או אישה אבל דבר אחד ראיתי בבירור: על עניבתה של הדמות היו פרפרים סגולים זעירים ובכנפיו של כל אחד מהם נקודות בורדו קטנטנות בצורת נרקיס.
נו, יש פה בעיית אמינות או מהימנות? יש ויש ואין צורך להסביר אותה. חשוב להבהיר כי שחזור של דובר או של נקודת תצפית היא כלי באינטגרציה של המידע שנמסר ועד שזו לא תיושב נתקשה להבין את הכתוב. עיכוב כזה יכול להיות מכוון אבל אין זה המצב בטקסט שלפנינו. סוגיית הפרספקטיבה היא הכרחית לדיון בכל טקסט או ציור, קטן או גדול.
|
|