 |
|
 |
||
|
||||
 |
בפתיח למאמר כתבת שאתה מגיש בו כתב אישום נגד התיקשורת בגין סיוע לפשע. לא הבנתי מהו הפשע והיכן הוא נעשה. בית משפט הוא הגוף היחידי שמוסמך לקבוע שמעשה מסוים הינו פשע, אך אין שום פסיקה שכזו. אני מניח שמכיוון והקביעה הנחרצת שלך באה במסגרת מאמר על המערכת המשפטית, הרי שמובנם של המושגים בהם השתמשת אמור להיות מובן משפטי ולא משמעות של שימוש יומיומי. אשמח להבהרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פתיח נכתב על ידי המערכת, לא על ידי דב. דב - האם הפתיח מקובל עליך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותרת המאמר (שהיא הפעם מקורית שלי), מלמדת על מה שרציתי להעביר: מה מודגש ומה לא מודגש בעיסוקי עולם המשפט ובהעברתו לציבור, והמגמתיות שבכך. לו היו עולות בדעתי דוגמאות שאינן לקוחות כלל מעולם המשפט שאותן התקשורת מבליטה, ואחרות בעלות משקל שווה שאותן היא מסתירה הייתי מביאן גם במאמר, ואולי מחזק בכך את הבקורת עליי בדבר "הבלבול" ו"חוסר הקשר". האשמת מערכת המשפט ברשלנות בודאי אינה עיקר המאמר. רשלנות במאמר, הוזכרה רק במקרה אחד: "פרשת דמיניוק", למרות שבכך ראיתי את הפרשה החמורה ביותר מאלה שהוזכרו. נסיון החיים "האיילי" שלי למד אותי להימנע מביקרות על עורכיי (במאמר על בן לאדן, מישהו התעצבן בגלל הכינוי "משיח" שנתתי כביכול לבן לאדן, וחששתי לענות לו בפומבי שזה בכלל לא אני. . .) לגבי עריכת מאמר זה באופן כללי אני מאד מרוצה. העורך החליט לשנות את הפסקה "זמיר יצא צח כשלגיה שבדית" ל "זמיר יצא צח כשלגיה". מילא. לא זה העיקר, והינה מצאתי הזדמנות לדחוף גם את זה . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השינוי שעשה עורך מאמרי היה מ ''צח כשליגה שבדית'' ל ''צח כשלג'' ולא ל ''צח כשלגיה''. פליטת קולמוס שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר שהדברים עלו בי כה מאוחר (לצורך הדיוק, תוך כדי צעידה רגלית). בדרך כלל איני מקדיש תשומת לב מיוחדת לקטע הפותח שמדביקה המערכת למאמריי, ואני רואה בהם משהו כמו "חלקו של המלך" איזה מס מסויים שעלי לשלם. אבל במחשבה שנייה, הפתיחה הזאת, לא רק שלא ייצגה את תוכן המאמר אלא אף, כשחשבתי על כך שוב, גרמה לי ממש נזק. כי בן אדם שבא לקרוא את המאמר לא מתייחס, כמוני, כלאחר יד לפתיחה, אלא מתחיל ממנה ומחפש אחר כך את התמיכה למה שנאמר בה בגוף המאמר. לו הייתי קורא כזה מן השורה שבא לקרוא את המאמר הייתי רואה שכתוב שם שהמאמר עניינו בהאשמת גופי המשפט ברשלנות ובתמיכה של התיקשורת בכך (שזה פשוט לא מה שכתוב במאמר). מיד גופי היה מתכנת את עצמו לנושא זה ומתחיל לחפש בתוכן את הנימוקים. תחילה היה בא הסיפור הויתור על כתיבת דוח התנועה לדרונר. מה לכך ולרשלנות ? הייתי שואל את עצמי וממשיך לחפש בהמשך. אחר כך היה בא הסיפור על היחס הטוב של אהרון ברק לזמיר והחברות ביניהם. עדיין שום קשר לרשלנות. ואחר כך היה מוזכר ספר ובו ביקורת על ברק (שלא פורטה במאמר) עדיין אי אפשר להאשים ברשלנות אף אחד. מה בעצם המחבר רוצה ? ואז היה מגיע סיפור דמיניוק. את הסיפור הזה הגדיר המחבר כחמור ביותר, ובאמת מסופר שם על טעות רשלנית שנעשתה בבית המשפט המחוזי. אבל המחבר עצמו אומר שעיקר החומרה הוא לא במחוזי אלא בעליון. ושם בודאי לא הייתה רשלנות. אני לא הבנתי תחילה מדוע כמה מהמגיבים מדברים על חוסר קשר, ולפתע נפל האסימון. אולי הם חיפשו רשלנות, ולא הבינו את הקשר "הרשלני" בין הדברים. אני מוצא את עצמי, עכשיו, לאחר שהתברר לי הפרט הזה שקשור בפתיחה שאותה לא כתבתי, מוצא עצמי מסביר את הקשר בין הדברים, דבר שלא חשבתי בכלל שמתבקש. הקשר אינו רשלנות אלא שחיתות, ואי הארתה ע"י התקשורת. הויתור על הדוח, אי פסילה עצמית בגין חברות ואי האשמת חבר בועדת כאהן, אי דיון ציבורי בספר ביקורתי שלם על אהרון ברק, ולבסוף פרשת טיוח שבה הועגלה רשלנות של קולגות וכלל המערכת. נ.ב. אני צריך להודות לרון בן יעקב על תגובתו. לולא היא לא היו הדברים האלה עולים כלל על דעתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |