 |
אכן, ניתן לצפות לפתרונות יצירתיים שבוודאי יוצעו במשך הזמן, כתחליף ל"פתרונות" קצבים של קיצוץ פרוע בצריכת האנרגייה.חשבתם מה תעשו עם פחות דיזל? איך תגיעו למפעלי ההי-טק, בקורקינט? גם חשמל וותאורה צריך שם, כמדומני.וכיצד יגיעו להם המצרכים לסופרמרקט?
במתקנים פנאומתיים? דומה שהאנושות עם כל קפיצת מדרגה טכנולוגית מגייסת גם את משאבי היצירתיות המקזזים את נזקיה.אבל צמצום וגריעת רווחה מסיבית, כולל אפקט הדומינו שיהיה לקריסות תעשיות בסיס על הכלכלה העולמית -נראה שאלו, מצבי הדחק למיניהם מדלדלים גם את משאבי היצירתיות ומגבירים את הברבריות והפראות- תוצר בלתי נמנע של דחק למינהו. בעוד מגמות עלייה והתרחבות כלכלית יוצרות כר פורה ליצירתיות רב כיוונית.
נו, מאה שנה זה הרבה מאד זמן, בהתחשב בקצב התמורות הטכנולוגיות והפריחה היצירתית בעשור האחרון.אבל תמיד, תמיד היו כאלה שהתרפקו על עידן תמימות ברברית היפוטטי, וניסו להשיבנו אחורה בעילה זו או אחרת (ראה למשל מהרסי המכונות בזמן המהפיכה התעשייתית, או ההמון המוסת שידה אבנים וזעק בגרון ניחר ופנים מעוותות משנאה כלפי בביט, ששקד על פיתוח עקרונות המחשב בסוף המאה ה-19). דומה שהברירה היתה תמיד, קונן הברברי וחבר מרעיו, או התקדמות הציויליזציה.
ואגב, אילו היית ג'ורג' וו. בוש במצב של נסיגה זמנית בתעשיית ההיי-טק וקריסת מניות הנסדאק, האם היית מחולל פגיעה מסיבית בתעשיות הבסיס של מדינתך, או ממתין מעט, בציפייה לפתרונות טכנולוגיים חכמים לבעייה האקולוגית שבוודאי יופיעו? יש לחשוב גם על ההשלכות ולא לקפוץ.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש