 |
הבעייה של אנשים כאן לא הייתה עם רעיון הגרפולוגיה (היינו, עם הרעיון שיש קשר בין אופיינו לאופני ביטוי אישיים שונים כמו כתיבה, ציור, תנועות גוף, וכדומה) אלא עם המתודה המשמשת לפרשנות הכתב.
בתמצית, היו הטענות שייכות לארבעה סוגים:
א. טענות לגבי המתודה עצמה, כמו ביחס לפרשנויות פשטניות עם יחסי אחד-לאחד (לולאה בלמד משמעה כך וכך, נון סופית יורדת משמעה כיך וכוך). כאן, העלו אנשים ספקות או תחושות בטן.
ב. טענות לגבי ההוכחות שניתנו לתקפות המתודה. כאן הצביעו רבים על כך שעד היום לא ניתנה הוכחה משביעת רצון לכך שהמתודה (כלומר, שיטת פרשנות הכתב) עובדת באופן כלשהו. למעשה, רוב המחקרים שהובאו מצביעים על כך שהניתוח הגרפולוגי אינו מניב תוצאות החורגות הרבה מתחום הטעות הסטטיסטית.
ג. טענות ביחס ליושרה ולאמינות של גרפולוגים: כאן הועלו שפע טענות, שלמרות שאין להן תוקף מפריך – כלומר, לטענה שאיקס הוא אדם גועלי אין השלכה על אמיתות דבריו – הן מטילות צל לא נעים על גרפולוגים וגרפולוגיה. לדוגמה, העובדה שגרפולוגית נודעת בשם חנה קורן התחזתה, ככל הנראה, לדמויות שונות ("פסיכולוג קליני") והעניקה בשמן אישורים ושבחים גורפים לעצמה אינה אומרת שחנה קורן נוכלת, אבל מטילה צל לא נעים על כל טענותיה.
ד. טענות ביחס למעמד הרם שניתן לגרפולוגיה באבחון ובקבלה לעבודה, בשעה שסעיפים א-ג מורים על כך שאין הצדקה למעמד רם זה.
לסיכום, איש אינו חולק על כך שגרפולוגים עשויים להיות אנשים מוכשרים ובעלי אינטואיציה חדה – חילוקי הדיעות נסבו סביב הטענה שהגרפולוגיה היא מדע, שהמתודה הגרפולוגית מדעית, ושלאבחונים הגרפולוגיים יש ערך כלשהו כאשר הם מבוססים על מתודה שאינה מוכחת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש