בתשובה לירדן ניר, 02/04/01 23:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הזעזוע שלנו מכל מני דברים נובע *בעיקר* (זה לא מדע מדוייק, אך הערכה סוביקטיבית שלי: למעלה מ%90) מהאנטנסיביות והצורה שבה זה מוצג בתקשורת. ההשפעה של חשיבה עצמאית שלנו היא מזערית, בגלל שהיא בד"כ לא קיימת כלל. התקשורת מכניסה לנו את זה לפה אחרי שזה מבושל ואנחנו בולעים את זה בלי ללעוס אפילו. לעומת זאת, במקרים בהם אני עוצר עצמי *במודע* ושואל, רגע, מה בעצם קורה פה, הפרופורציות משתנות לחלוטין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה תלוי מאיזו תקשורת אתה מוזן ומכמה מקורות. אני מסכים שמי שקורא ידיעות או מעריב דעותיו מושפעות מאד ממה שכתוב בעיתון שמשתדל לקבוע עמדה. 'הארץ' הוא מעט יותר אובייקטיבי, לפחות לדעתי. כך נכתב בקשר למקרה התינוקת מחברון במעריב/ידיעות: תינוקת נרצחה בחברון, עם כל הכותרות הצעקניות, התמונות הגדולות ושאר הירקות. לעומת זאת ב'הארץ' נכתב: תינוקת נהרגה בחברון בכותרת רגילה. כמובן שגם 'הארץ' קובע דעה ויש שיאמרו שאפילו הכותרת הזו היא קביעת דעה מסוימת. אך עדיין 'הארץ' מנסה להיות אובייקטיבי במידת האפשר. למי שניזון מיותר ממקור מידע אחד לגבי הארועים (למשל גם מ'ידיעות' וגם מ'הארץ') יש פחות סיכוי להיות מושפע, אך בעצם, כולנו מושפעים בצורה זו או אחרת. הרי גם אם אני קורא ארבעה עיתונים אני מושפע מתגובות הסביבה שבתורה הושפעה מהתקשורת, כמו כן סביר להניח שככל בן אדם יש לי פרשן או עיתונאי מועדף שבהכרח אני מושפע יותר מדעותיו. בתור אנשים אנו גם משפיעים וגם מושפעים, אך לרוב יכולת ההשפעה שלנו על הסביבה קטנה בהרבה מיכולת ההשפעה של הסביבה עלינו. בכל מקרה, ewilde, גרמת לי לחשוב על ההשפעה של התקשורת עלי, מהיום אני בהחלט אנסה להיות יותר מודע להשפעות התקשורת עלי, במידת האפשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חותם על כל מלה. אני כבר מזמן געתי למסקנה שקריאת עיתונים לא מוסיפה לי הרבה. בשני מקרים בהם הייתי מעורב אישית ופורסמו מאוחר יותר בעיתון "הארץ" ובערוצים 1 ו 2, הקשר בין הדיווח למציאות היה קלוש, העובדות הבסיסיות היו נכונות, אך "עובדות" רבות אחרות היו פרי דימיונו של העיתונאי או שהיו מעוותות בכך שקושרו לדברים ששינו את המשמעות של המקרה הכללי, וזאת הסקתי על פי מה שהבינו אנשים אחרים בסביבתי שלא היו מעורבים במקרים. מאז אני כמעט לא קורה עיתונים וכשאני נחשף *במודע* למידע מאמצעי התקשורת, בעיקר טלויזיה, אני מנסה *במודע* לסנן רק את העובדות הבסיסיות ביותר. ברגע שאני נתקל במה שנראה כמו פרשנות, או משהו שמתחיל ב-"מקור בכיר ..." או "בירושלים אומרים ..." וכדומה, אני משתדל להתעלם. אם אתה מחפש מידע, יש היום אלטרנטבות אמינות בהרבה מאמצעי התקשורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מצליח להבין מה מפריע לך בכותרת הצעקנית על הרצחה של התינוקת, ואיך עיתון הארץ הביע דעה בדיוק. מה אתה רוצה, שידווחו על זה בעמוד 18, ליד סרטי השבוע בקולנוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התינוקת הזו לא נרצחה. היא נהרגה מאש שכוונה לא נגדה אישית, אלא, יותר סביר, נגד אביה המתנחל. אני עובד בעיתון בינלאומי. כשבאתי לכתב איתו אני עובד והצעתי לו לכתוב דיווח על מותה של שלהבת, הוא אמר לי, ובצדק, שכשם שאנחנו לא מדווחים על כל ילד פלסטינאי שנהרג, כך איננו מדווחים על כל ילד ישראלי שנהרג. העובדה שמותם של אזרחים בוגרים בארץ אינו זוכה לאותו כיסוי כמו מותה של שלהבת פס בנסיבות דומות, רק מוכיחה את הנטייה הרגשית של העיתונות הישראלית, והמניעים הבלתי אובייקטיביים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"התינוקת הזו לא נרצחה. היא נהרגה מאש שכוונה לא נגדה אישית, אלא, יותר סביר, נגד אביה המתנחל." ומאין אתה יודע זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש מלומד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש לא יכול להיות מלומד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילדים - וגם המבוגרים - הפלסטינים נהרגים בנסיבות אחרות לגמרי - הם עוסקים בפעילות עוינת ונהרגים בפעולות שצה"ל מבצע בכדי להגן על ישראל. אני דווקא איש שמאל קיצוני ולדעתי אין מה לצה"ל וישראל לחפש שם, ואני נגד הרג באופן כללי, אבל אתה לא מצפה שתהיה כתבה בת עמוד שלם על מחבל מתאבד שנהרג בפיצוץ בנתניה כשם שמוקדש עמוד לכל אחד מההרוגים החפים מפשע, נכון? אתה רוצה שיראיינו את חבריו מבית הספר שיספרו איזה איש חברותי הוא היה? אני יודע, ילדים פלסטינים בדרך כלל אינם מחבלים עדיין, אך בכל זאת נהרגים כתוצאה ישירה של פעילות הוריהם. בנוסף - אני ממש לא מבין מאיפה אתה יודע על כוונות הפגיעה של הצלף. וכשפוצץ אוטובוס הילדים בגוש קטיף, גם אז המחבלים קיוו שרק מבוגרים יהרגו? ולבסוף - אין שום פסול בסיקור מורחב יותר על מות ילדים. זה בהחלט יותר מזעזע. רגשנות? אנחנו בני אדם, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא את דוחות צלם, אמנסטי, גדעון לוי, תקשורת בינלאומית בכלל וכן הלאה - מיעוט (כ-20 אחוז אם זכרוני אינו מטעני) מבין הקטינים שנפגעו עד היום עסקו ב"פעילות עוינת" כלשהיא. כל הללו נמצאים על האינטרנט ומפורסמים מדי פעם מחדש - המידע זמין וידוע (או אמור להיות ידוע...) מלבד זאת - כיצד מזכה זריקת אבן בידי נער תגובה בצורת כדור חי בראשו, או כדור מתכת מצופה גומי בבטנו? איך אתה יודע את כוונות הצליפה של הצלף הצה"לי? מדוע אתה מניח שרק זה הפלסטינאי פוגע בכוונה תחילה בילדים חפים מפשע? הרי 'בחורינו המצוינים' ידועים בדיוקם ובמקצועיותם, או שזה רק כשהפגיעה נוחה לצרכי תעמולה? בכל אופן - אין פסול בסנטימנטליות בדיווחים כשלעצמה, אך כאשר היא באה במקום המחשבה הביקורתית, ההגיון הקר או האובייקטיביות - ישנו טעם לפגם בכך. "ילדים פלסטינים בדרך כלל אינם מחבלים עדיין" - שמאל קיצוני, הא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולם לא הגנתי על חיילי צה"ל ואני מודע לכל הדו"חות. ובכל זאת, הסיטואציה היא תמיד שפלסטינים מתפרעים או משהו דומה (אפשר להתווכח עד כמה מדובר בפעילות עוינת, אבל זה לא הנושא) וצה"ל מגיב. האם צה"ל הכניס פעם טנקים אל תוך בית ספר פלסטיני ותקף ילדים באמצע שיעור כלכלת בית? ברור שלא. יכול להיות שילד מסכן ומדוכא שזורק אבן על חייל נראה לך הדבר התמים ביותר בעולם, התגלמות הטוהר, אבל לדעתי לפחות צריך להגיב. כפי שאמרתי, מבחינתי עדיף שלא היינו שם כלל, ואני לא אוהב את שיטות התגובה של צה"ל, אבל המילה העיקרית כאן היא "תגובה". כשהצלף הפלסטיני ירה בשלהבת הוא לא הגיב על כלום, לפחות לא באופן ישיר. אוקיי, המתנחל אולי גזל את אדמתו וכו', אך אלימות ורצח הם הפתרון? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |