בתשובה לדה-קארט, 24/02/04 10:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לטעמי, הדיון צריך להתמקד בשינוי אפשרי במצב החוקי, לא באפולוגטיקה סביב גניבה או בטיעון (המופרך מיסודו, למרות שאתה חוזר אליו פעם ושנית) שמידת הפופולריות/נערצות/השפעה של יצירה משליכה על הזכות להשתמש בה בלי לקבל היתר מהיוצר. לעצם העתקה (אני מתייחס ליצירה ספרותית) ישנם כמה מאפיינים ליצירה שרק בצירוף שלהם אפשר לדבר על העתקה בלתי חוקית: 1. עלילה. 2. דמויות, תיאורן ושמותיהן. 3. אירועים ותיאורם. רק כאשר יש צמידות הדוקה למדי בכל הסעיפים (ואני מוציא כאן מן הכלל העתקה פשוטה, אחד-לאחד) אפשר לדבר על העתקה וגם כאן, פעמים רבות מדובר בפארודיה מותרת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם יורשה לי (ואני חושב שיורשה לי) אני אתעלם מתקיפת טיעון הקש שאתה הוא זה המתמקד בו ולא אני. אנחנו באמת רוצים להתקדם. תשובתך לשאלתי היא אם כך: "לא, המצב לגבי היצירות של לפני המאה ה-20 אינו ראוי משום שזכויות יוצרים עומדות לנצח". נכון או לא? בפרט, לגירסתך, אין לכתוב עיבודים למחזות שקספיריים אם היה מישהוא שהיו לו זכויות עליהם, ובדומה אין להזכיר נאומים רלבנטים בספרי פילוסופיה". נכון או לא? אגב, האם אתה חושב שאני חייב לבקש אישור מארץ נהדרת על ההודעה הזו? ממש לא הייתי רוצה לסבך את דובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה לשתי הודעותיך במקובץ. כתבת: "אני חושב שיש שילוב של מספר תנאים שבהם ניתן להשתמש בלי לבקש רשות: זמן מאז הפרסום+מידת הקנאוניות התרבותית של הנכס, המינון (האם רק משתמשים במוטיבים מסויימים=סימפול, או שממש מחקים=העתקה)." תשובתי: חלק מהתנאים שלך הגיוניים מאוד וחלק מאוד לא הגיוניים: א. זמן מאז פרסום: מוסכם. השאלה הפתוחה היחידה היא כמה זמן. באופן אישי, אני חושב שתקופת זמן של 70 שנים מיום הוצאת היצירה לאור הם די והותר, ומאפשרים ליוצר להינות מפרי עמלו לאורך שנים ומעניקים ליורשיו היקרים את מתנת העבודה לפרנסתם הם בהנתק פתיל חייו. ב. מינון ההעתקה: מוסכם. כאן גם ניסיתי להתוות כמה אלמנטים שלפיהם יימדד מינון זה, בהתחשב בתחום היצירה. בתחום הציור חוקי זכויות היוצרים צריכים להיות מאוד חופשיים. למעשה, האיסור היחידי כאן חל על הוצאת ספרי אמנות עם תמונות שצולמו במוזיאון בלי הרשאה, ויצירת זיופים שמתיימרים להיות עבודתו של האמן המקורי. בשני המקרים, אין בעייתיות בהגדרתם כאסורים. בתחומים כמו יצירה ספרותית (שירה ופרוזה) החוקים צריכים להיות חופשיים מאוד יחסית, ולמנוע למעשה העתקה בו-זמנית של עלילה, דמויות ואיפיונן והעתקה ישירה של קטעים נרחבים מהספר. אם אני כותב פרודיה על ספר של רם אורן, לדוגמה, אם אני מעתיק עלילה, דמויות ואיפיונן אך לא מעתיק ישירות קטעים נרחבים מהספר, העניין כשר. כך גם ביחס לעיבוד (לא העתקה!) או וריאציה על נושא קיים ומוכר (כמו יצירות שייקספיר או באך). גם כאן, ההתמקדות צריכה להיות במניעת זיופים ושיכפול ישיר. כללים אלו צריכים לחול גם על תחומי המחול, התיאטרון והקולנוע. אשר למוסיקה, אמנות שבה יש משמעות קריטית לרצפיות בזמן, המינון צריך להבחן לפי יכולת הזיהויות (כלומר, עד כמה ניתן לזהות את המקור בתוך היצירה החדשה) משך ההעתקה (אורך בתיבות או בשניות, לפי המקרה) ומהותיותה (כלומר, אם השיר החדש מבוסס במידה משמעותית על היצירה הקודמת או לא). לדוגמה, בשיר What more can I say של עכבר הסכנה מופיעות יותר מארבעים שניות של While my guitar gently weeps של הביטלס בתוספות מזעריות והיצירה היא הבסיס המוחלט והברור של כל השיר. קשה להמנע מלכנות זאת גניבה. ג. מידת הקנוניות של היצירה: לטעמי, זהו תנאי שיש לפסול אותו מכל וכל משום שאין דרך מעשית לברר אותו בצורה מעשית והולמת בבית משפט או בשיטות רציונליות אחרות. האם אתה רואה דרך לעשות זאת? באופן יותר כללי: חוקי זכויות היוצרים נועדו בעיקר כדי להגן מפני שכפול לא חוקי של יצירות או חלקים משמעותיים שלהן. לכן, אם אתה כותב ספר פילוסופיה ומצטט בהרחבה דיאלוג של אפלטון או את נאום פריקלס המופיע אצל תוקידידס; או אם אתה מעבד מחזה של שייקספיר לצרכיך האישיים; או אם אתה מעתיק פראזות מתוכנית טלויזיה – כל זה כשר לחלוטין, אפילו אם בחרת לא לתת קרדיט ליוצר המקורי. יתר על כן, אם אתה בוחר ליצור תוכנית טלויזיה שתקרא "חרץ נחדרת" ובה תופענה דמויות כמו דליה יחימוביץ', ליובה, וכדומה המשתמשות באותן פראזות כמו הדמויות ב"ארץ נהדרת" אינך עובר על חוק זכויות היוצרים אלא על תקנת מניעת הפתטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'סדר, אז אני רואה שאנחנו לא חלוקים מהותית , בניגוד למה שחשבתי... חבל כי זה הופך את הדיון לפחות מעניין. לגבי מידת הקנאוניות - אני לא רואה דרך טכנית לברר אותו, אבל גם לא לגבי המינון (זיהויות ומהותיות?). מן הסתם זה משהו שהוא מאוד תלותי בבני אדם ותרבותם הנוכחית (שכן "העתקה" או "סימפול" נועדו בפירוש להיות מזוהים ע"י בן-אדם ככאלו) ולכן רצוי להשתמש במבחן ה"אדם הסביר" שמשמש במקרים משפטיים בעייתיים אחרים (בנוסף לכמה כללים מנחים). לגבי פארודיה, היא עניין גבולי, במיוחד על סרטים שהם שטאנציים גם ככה (סרטי אימה, סרטי פעולה, סרטי ג'ימס בונד) שלפעמים הפרודיות מחקות אותם כמעט אחד לאחד. עקרונית הייתי תמיד מתיר פארודיה בתנאי שהאדם הסביר מזהה זאת כפארודיה (ועפ"י כללים מנחים של מה זאת פארודיה, שבטח אני לא כשיר לניסוחם). כנראה שאחת הבעיות המרכזיות היא שהמזייפים תמיד ידעו ותמיד ידעו (בעתיד) לצעוד על הגבול של החוק ו/או של יכולת האכיפה. לכן גם אם תהיה לנו איזושהיא נוסחת פלא מתמטית שעולה על רוב הזיופים המוזיקליים (נניח, כי זה יחסית קל), קשה להאמין שהיא תתפוס לאורך זמן. כמו כן, יודעי דבר מספרים לי שבענף מסויים של מדעי הטבע, יש זיופים והעתקות במידה מסמרת שער. ושם האכיפה היא בעייתית הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה עם מבחן "האדם הסביר" היא שהוא יעבוד רק ביחס לקבוצה מצומצמת יחסית של יצירות מאוד פופולריות שנוצרו בזמן האחרון. ביחס ליצירות קנוניות האדם הסביר הוא מבחן בעייתי מאוד, אם בכלל. לדוגמה, אפשר להניח כי האדם הסביר יוכל לזהות ספר המעתיק בצורה בוטה את "בשקתולי התנופה" של רם אורן שיצא לפני כשנה. באותה מידה, עם זאת, קשה להניח כי האדם הסביר יזהה העתקה מספר שגילו יותר מעשר שנים, שלא לדבר על זיהוי העתקה משייקספיר, סטופארד, קורניי או ראסין. 99 אחוז מהאנשים פשוט לא מכירים את היצירות הקנוניות של יוצרים אלו. בתחומי יצירה אחרים, המצב עשוי להיות אף חמור יותר: רק מתי-מעט יזהו גניבה מחצ'טוריאן או סטרווינסקי, ג'ויס או וולף, שיימוס היני או ייטס. במלים פשוטות, בוחן האדם הסביר מוגבל מדי לאומדני קנוניות. אפילו במקרה שלפנינו, האלבום האפור, האדם הסביר ייכשל קרוב לוודאי בזיהוי Long, long, long או piggies של ג'ורג' האריסון והסברה הנקוטה בידו תהיה כי אלו יצירות חדשות ומקוריות, פרי מוחו הקודח של עכבר הסכנה. במובן מהותי אחד כל הדיון שלנו קצת מיותר, כי הסוגיות האמיתיות בין יוצרים או מעתיקים לבעלי זכויות יוצרים קשורות יותר לסוגיות פרוצדורליות מאשר לעקרונות נעלים כלשהם. לדוגמה: א. מידת הפשטות והאוטומטיות של הליך קבלת הרשאה להשתמש ביצירה. ב. מידת השרירותיות בסכומים הנגבים עבור קבלת הרשאה כזו. ג. הליך הבירור של מצבים בהם אין הסכמה. מקרים נוסח מפעל הפיס וצ'רלי צ'פלין הם החריג. במקרים רבים הבעיות בקבלת הרשאה לשימוש נוגעות ליחסים בין חברות תקליטים או סכסוכים אישיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך טעות מהותית: אתה חושב ש"האדם הסביר" הוא זה שאמור לזהות את המקור מתוך היצירה המעתיקה, לפי קרטריון X (נניח קנוניות). ולא היא, אף אחד לא מצפה מאדם סביר לעשות זאת, זאת עבודה למומחים (או פשוט עניין לתביעה של בעלי הזכויות על המקור). כל מה שהאדם הסביר צריך להכריע לגביו הם לגבי אותם עניינים מעורפלים: האם המקור מהווה יצירה קאנונית, האם המינון הוא מספיק גדול על-מנת להחשב כהעתקה. אין גם שום מניעה שהכרעה זו תתבצע לאחר קבלת חוות דעת של מומחה (שמסביר למשל שיש פה העתקה של המקצב ושל תימות מרכזיות, או שמסביר מה היצירה המקורית ומהי חשיבותה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש לי טעות מהותית – יש לשנינו הבנה שונה מאוד של המונח "אדם סביר." לפי הבנתי, מבחן האדם הסביר הוא צורת בחינה משפטית של סוגיה ששואלת: האם אדם סביר היה נוהג בצורה מסוימת או מבין דברים מסוימים בסיטואציה מסוימת או לא. אתה, לעומת זאת טוען כי "מה שהאדם הסביר צריך להכריע לגביו הם לגבי אותם עניינים מעורפלים: האם המקור מהווה יצירה קאנונית, האם המינון הוא מספיק גדול על-מנת להחשב כהעתקה. אין גם שום מניעה שהכרעה זו תתבצע לאחר קבלת חוות דעת של מומחה" כלומר, אתה מלהק לתפקיד זה כאן את השופט או חבר המושבעים, השם עצמו במקומו של אותם אדם סביר אחר שמיעת העדויות מטעם מומחים. לדעתי, זו הבנה שגויה של המונח ומעיון באינטרנט עולה כי פרשנותך לכל הפחות שנויה במחלוקת. כאן למשל: "האדם הסביר הוא מי שהתנהגותו משקפת את הערכים והתפיסות המקובלים בחברה שלו... בית המשפט נדרש לעתים לקבוע כיצד היה נוהג אדם סביר בנסיבות דומות אליהן נקלעו הנאשמים העומדים בפניו. אם בית המשפט מוצא שהתנהגות הנאשם היא התנהגות סבירה בנסיבות הנתונות (כלומר תנהגות שהולמת את האדם הסביר באותן נסיבות), הרי שאין להרשיע את הנאשם או שיש להקל בדינו. וכן כאן: וכאן (מסמך וורד): וכן כמה דוגמאות נוספות שתוכל למצוא בהרצת החיפוש: http://www.google.com/search?q=אדם+סביר&ie=UTF-8... כלומר, מבחן האדם הסביר היה מבקש לראות אם אדם סביר (לעניין זה, הנאשם בהעתקה) היה יכול לסבור כי מדובר ביצירה קאנונית, האם המינון מספיק גדול להחשב העתקה, וכן הלאה. הנאשם הוא שאמור לעמוד במבחן, לא השופט או בית המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהתנסחתי בצורה צולעת. כוונתי היתה זהה לזו של שועל: בתגובתך הקודמת תמהת כיצד אדם סביר יוכל לזהות העתקה מייטס ביצירה ספרותית, כשהוא בקושי יודע מי זה רם אורן. ובכן, מה שהתכוונתי לומר זה שאף אחד לא מצפה שהאדם הסביר יוכל לזהות מהו המקור מתוך היצירה החדשה. הציפיה היא *שלאחר ששתי היצירות לפניו*, האדם הסביר יאמר שהמקור נחשב לקאנוני, ושהמינון של המקור בתוך היצירה החדשה הוא גבוה מאוד עד כדי העתקה. באשר לתגובתך הנוכחית - היה סמוך ובטוח שאין שום מחלוקת לגבי המשתתפים בהליך משפטי: שופטים, עורכי דין, ועדים (+מושבעים אם אתה חי במדינה פרימיטיבית). אין שום מקום לאדם "סביר" מן הרחוב. כפי שהציטטה שהבאת מתארת באופן כה קולע: "*בית המשפט* נדרש לעתים לקבוע כיצד היה נוהג אדם סביר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי ששניכם טועים. מבחן האדם הסביר מתבצע לאחר שהאדם הסביר מקבל את כל הנתונים לידיו. כלומר, אף אחד לא מצפה שהאדם הסביר ידע לזהות קטע בן 50 שנה של מלחין עלום המסומפל בשיר חדש - המבחן הוא האם לאחר שהאדם הסביר הקשיב לשני הקטעים הוא רואה בשני העתקה של הראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ולא. שאלת האדם הסביר נוגעת אך ורק לנאשם ברגע ביצוע העבירה. במבחן מועמד במקום הנאשם ''אדם סביר'' דמיוני ונעשה נסיון לברר אם אדם סביר, לו עמד במקום בו עמד הנאשם ברגע ביצוע העבירה לכאורה, היה מבצע או לא מבצע את העבירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
70 שנה?!?! זה נראה לי קצת מוגזם - אני הייתי נותן 50 לכל היותר. ובטח שליורשים היקרים לא אמורה להיות שום זכות עקרונית על זכויות היוצרים אלא אם כן היורש הנחה כך במפורש בצוואתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמישים שנה ממות היוצר היה התקן עד לפני כמה שנים, על בסיס הנחה של אורך חיים קצר הרבה יותר משיש היום. לגבי זכות היורשים -- מאחר ואתה מכיר בזכותו של המוריש לצוות את הזכויות, אם אתה דורש ממנו לתבוע אותן ליורשיו אתה מסתבך עם דייסה שלמה בחוקי הורשה, וזה באמת לא מענייננו כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוסר היכולת שלך להגיע איתי למחלוקת של ממש הוא פשוט מקומם :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסים. לפעמים מצליחים, לפעמים לא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |