בתשובה לאורי, 25/02/04 14:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לך טעות מהותית: אתה חושב ש"האדם הסביר" הוא זה שאמור לזהות את המקור מתוך היצירה המעתיקה, לפי קרטריון X (נניח קנוניות). ולא היא, אף אחד לא מצפה מאדם סביר לעשות זאת, זאת עבודה למומחים (או פשוט עניין לתביעה של בעלי הזכויות על המקור). כל מה שהאדם הסביר צריך להכריע לגביו הם לגבי אותם עניינים מעורפלים: האם המקור מהווה יצירה קאנונית, האם המינון הוא מספיק גדול על-מנת להחשב כהעתקה. אין גם שום מניעה שהכרעה זו תתבצע לאחר קבלת חוות דעת של מומחה (שמסביר למשל שיש פה העתקה של המקצב ושל תימות מרכזיות, או שמסביר מה היצירה המקורית ומהי חשיבותה). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש לי טעות מהותית – יש לשנינו הבנה שונה מאוד של המונח "אדם סביר." לפי הבנתי, מבחן האדם הסביר הוא צורת בחינה משפטית של סוגיה ששואלת: האם אדם סביר היה נוהג בצורה מסוימת או מבין דברים מסוימים בסיטואציה מסוימת או לא. אתה, לעומת זאת טוען כי "מה שהאדם הסביר צריך להכריע לגביו הם לגבי אותם עניינים מעורפלים: האם המקור מהווה יצירה קאנונית, האם המינון הוא מספיק גדול על-מנת להחשב כהעתקה. אין גם שום מניעה שהכרעה זו תתבצע לאחר קבלת חוות דעת של מומחה" כלומר, אתה מלהק לתפקיד זה כאן את השופט או חבר המושבעים, השם עצמו במקומו של אותם אדם סביר אחר שמיעת העדויות מטעם מומחים. לדעתי, זו הבנה שגויה של המונח ומעיון באינטרנט עולה כי פרשנותך לכל הפחות שנויה במחלוקת. כאן למשל: "האדם הסביר הוא מי שהתנהגותו משקפת את הערכים והתפיסות המקובלים בחברה שלו... בית המשפט נדרש לעתים לקבוע כיצד היה נוהג אדם סביר בנסיבות דומות אליהן נקלעו הנאשמים העומדים בפניו. אם בית המשפט מוצא שהתנהגות הנאשם היא התנהגות סבירה בנסיבות הנתונות (כלומר תנהגות שהולמת את האדם הסביר באותן נסיבות), הרי שאין להרשיע את הנאשם או שיש להקל בדינו. וכן כאן: וכאן (מסמך וורד): וכן כמה דוגמאות נוספות שתוכל למצוא בהרצת החיפוש: http://www.google.com/search?q=אדם+סביר&ie=UTF-8... כלומר, מבחן האדם הסביר היה מבקש לראות אם אדם סביר (לעניין זה, הנאשם בהעתקה) היה יכול לסבור כי מדובר ביצירה קאנונית, האם המינון מספיק גדול להחשב העתקה, וכן הלאה. הנאשם הוא שאמור לעמוד במבחן, לא השופט או בית המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהתנסחתי בצורה צולעת. כוונתי היתה זהה לזו של שועל: בתגובתך הקודמת תמהת כיצד אדם סביר יוכל לזהות העתקה מייטס ביצירה ספרותית, כשהוא בקושי יודע מי זה רם אורן. ובכן, מה שהתכוונתי לומר זה שאף אחד לא מצפה שהאדם הסביר יוכל לזהות מהו המקור מתוך היצירה החדשה. הציפיה היא *שלאחר ששתי היצירות לפניו*, האדם הסביר יאמר שהמקור נחשב לקאנוני, ושהמינון של המקור בתוך היצירה החדשה הוא גבוה מאוד עד כדי העתקה. באשר לתגובתך הנוכחית - היה סמוך ובטוח שאין שום מחלוקת לגבי המשתתפים בהליך משפטי: שופטים, עורכי דין, ועדים (+מושבעים אם אתה חי במדינה פרימיטיבית). אין שום מקום לאדם "סביר" מן הרחוב. כפי שהציטטה שהבאת מתארת באופן כה קולע: "*בית המשפט* נדרש לעתים לקבוע כיצד היה נוהג אדם סביר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי ששניכם טועים. מבחן האדם הסביר מתבצע לאחר שהאדם הסביר מקבל את כל הנתונים לידיו. כלומר, אף אחד לא מצפה שהאדם הסביר ידע לזהות קטע בן 50 שנה של מלחין עלום המסומפל בשיר חדש - המבחן הוא האם לאחר שהאדם הסביר הקשיב לשני הקטעים הוא רואה בשני העתקה של הראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ולא. שאלת האדם הסביר נוגעת אך ורק לנאשם ברגע ביצוע העבירה. במבחן מועמד במקום הנאשם ''אדם סביר'' דמיוני ונעשה נסיון לברר אם אדם סביר, לו עמד במקום בו עמד הנאשם ברגע ביצוע העבירה לכאורה, היה מבצע או לא מבצע את העבירה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |