|
||||
|
||||
בתקופה של פיצוץ הפרשה והתרבות הספורים חדשות לבקרים, נסעתי בקו 400 החביב: ירושלים-בני-ברק, גבעתיים. כמובן שכל האוטובוס התרוקן, ונשארתי לבד עם הנהג, מנסה להבין באיזו דרך קיצור הוא בחר הפעם ואיפה אני אמורה לרדת. החדשות הובילו אותו לספר לי שבתו שירתה בעבר עם מרדכי, וסיפרה שקרה לה דבר דומה. "כאב", הוא אמר לי אז, "המלצתי לה שלא תעשה עם זה כלום. אפילו אסרתי עליה. בשביל מה היא צריכה את זה?.." |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |