בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 04/02/04 18:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תגובה 195133 |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ניסיתי להוציא מתגובתך את הנקודה, תקן אותי אם טעיתי: "ושאר באי כוחם למיניהם - אינם מחוקקים 1 חוקים ממניעים של *כפייה חילונית* על שאר חלקי העם. כל מי שנמצא בבית המחוקקים ביכולתו לחוקק חוקים שישפיעו על חייה של רוב רובה של אוכלוסיית המדינה, מיעוטים כרבים. מה אחוזם של הח"כים הדתיים-החרדיים בבית המחוקקים היזראלי לעומת אחיהם התועים והמתעים? כגודל אחוזם של הח"כים המשפיעים על חיינו באופן ישיר - כך גודל *כפייתם* עלינו חוקים שלא מקובלים עלינו." האם אתה אומר בעצם שכל חוק שמעביר ח"כ חילוני (ש"יוקד שנאה" לחרדים) הוא כפייה חילונית? אם, נניח, מעביר החילוני חוק נגד רצח, זו כפייה חילונית? אם מעביר החילוני חוק להגנה על בעלי חיים מפני התעללות זו כפייה חילונית? (הח"כ פורז, השני במספר במפלגת "שונאי החרדים" הוא פעיל ידוע למען זכויות בעלי החיים, למשל). אז אני מתקשה להבין. אתה מביא את מספר הח"כים החילונים בתור הוכחה לכך שיש כפייה חילונית? זה די נסיבתי, אתה לא מסכים? אולי תביא כמה חוקים חילוניים, שכופים על האוכלוסיה הדתית לעשות משהו בניגוד לרצונה, או להימנע מעשיית משהו שהיא רוצה לעשות? הנימוק היחיד שעולה בדרך כלל הוא שהתרת שלטי פרסומת "לא צנועים" פוגעת בחופש התנועה של דתיים, כי הם לא יכולים לעבור ברחוב עם שלט פרסומת שכזה. זה לא עובר, כי מי שמונע מהדתיים לעבור ברחוב הזה הם הם עצמם, שלא מסוגלים לסמוך על עצמם שלא יסתכלו על ה"תועבה". בכל מקרה, ברור שהכפייה הדתית (איסור על פתיחת חנויות בשבת, למשל) הרבה יותר קונקרטית מטיעון דרך חתחתים זה. אז אנא, שוב, הבא לי כמה דוגמאות רציניות של כפייה חילונית. ואנא, נסה לרסן טיפה את הלהט והשנאה שלך כלפי האנשים שאתה מדבר עליהם. אתה לא רואה אותי מקלל את כבוד הרב עובדיה יוסף בכל הודעה שנייה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. סגירת ערוץ 7 ורדיפה תוך השחטה ונדליסטית בשם החוק של תחנות הרדיו החרדיות המכונות "פיראטיות" - סתימת פיות לדתיים ולחרדים. כאילו שהציבור האזרחי הגדל הזה אינו משלם אגרת רדיו ושאר מיסי מדינה. 2. הדוגמא השניה שעולה לי בראש, נוסטלגית המלמדת על הכיוון הכללי במדינה מראשית היווסדה: בראשית שנות החמישים, הגיעו גלי העלייה מארצות המזרח. ראשונים באו עולי תימן, 50,000 יהודים. בן גוריון לא ידע "איך לאכול אותם", כי היהודים התמימים האלה היו כולם דתיים. הם היו נרגשים על כי זכו להגשים את חלום חייהם וחלום אבות אבותיהם ולעלות לארץ הקודש. ואז הפגינה הדמוקרטיה הצעירה את "נאורותה". הם נכלאו במחנות עולים שהיו סגורים ומסוגרים בפני כל מי שלא נמנה עם המחנה ה"נכון". פאותיהם המסולסלות ("סימונים" בלשונם) נגזזו בכפייה. רבים מבניהם ובנותיהם נותקו בכוח מזרועות הוריהם, ובניגוד לרצונם נשלחו לקיבוצי השומר הצעיר. המפגש המהמם עם המציאות השונה לחלוטין בארץ, שלווה בפחד מפני השלטונות, שיתק אותם ומנע כל אפשרות של תגובה מצידם. נוסף על כך, ילדים רבים נעלמו מיד עם היוולדם או בינקותם. לא לחינם השתולל עוזי משולם כעבור שנים רבות, ולא לחינם היתה המדינה חייבת להקים, אמנם באיחור עצום של עשרות שנים, ועדת חקירה שתחקור את פרשת היעלמות הילדים. כי הכאב והעלבון צורבים בלב יהודי תימן עד היום הזה (ובלבנו אנו גם כן). לוועדה זו אין כל סיכוי להגיע אי פעם לחקר האמת, ולמעשה היא גם לא מעוניינת בכך. כל ניסיונותיהם של צעירים חרדים לחדור אל המחנות באותם ימים, כדי להסביר ליהודים התמימים וההמומים שעליהם לעמוד על זכותם לחיי תורה בארץ, נבלמו בכוח הזרוע על ידי צעירי הקיבוצים. הללו שיכנעו אותנו בעזרת נבוטים על הראש להכיר בלהט האמת של המהפכה הציונית החילונית שלהם. נכון, כיום איש לא אוהב להיזכר בימים רחוקים אלו. אבל בליבה של היהדות החרדית תקופה זו עדיין טראומה מעצבת. פרשת הכפייה החילונית על יהודים דתיים חזרה ונשנתה שוב ובמלוא העוצמה כאשר באו ארצה יהודי מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה, בוכארה, עיראק וסוריה. כדאי לקרוא את ספרו של אלי עמיר, "תרנגול כפרות", כדי להבין שמץ מן העוול האנטי-דמוקרטי שנעשה באותן השנים לילדי ישראל דתיים. המניע: הרצון ליצור עם חדש ולמנוע בכוח שהמוני העולים הדתיים יצטרפו, חלילה, אל היהדות הדתית והחרדית. ואז, לדידם של היהודים החרדים, לפתע פתאום פג קסמה של המדינה היהודית. הם חשו את טעמה של הגלות. גלות בארץ ישראל; אם כי לא גלות פיזית, בכל זאת גלות קשה במיוחד, כי מידי אחים יהודים באה.1 יותר ויותר יהודים חרדים הבינו שהנה הנה צדקו גם צדקו גדולי חכמי התורה שהזהירו בתקופה שבה נולדה התנועה הציונית, שמטרתה לא הקמת מדינה יהודית למען עם ישראל כי אם מדינה כמכשיר לשנות את אופיו של עם ישראל. הדיבורים הצוברים תאוצה בשנים האחרונות, על מדינת כל אזרחיה, מלמדים על הצלחת מגמה זו. 1 כבר בתחילת דרכה של התנועה הציונית, ד"ר נתן בירנבוים, ממייסדיה וממקימיה, שלימים חזר בתשובה קבע חד משמעית את המשפט הנבואי הבא: "בגלות אצל אחינו התועים". או, כמה שהוא צדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן תוכל למצוא המון דוגמיות תגובה 195291 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבאת שתי דוגמאות. לשנייה אין טעם להתייחס, שכן אף שהיא עוסקת בעוול היסטורי אמיתי, היא לא רלוונטית לימינו, כי היום כבר לא גוזזים פאות. אני ביקשתי חוקים קיימים שמהווים כפייה על הציבור החרדי. אם יבטלו מחר את האיסור על פתיחת קניונים בשבת, ויבקשו ממני דוגמאות לכפייה דתית, אני לא אביא "אסור לפתח קניונים בשבת" בתור דוגמא. לדוגמא הראשונה קצת יותר קשה להתייחס, כי לא משנה מה אני אענה, זה לא יהיה בסדר. שאגיד לך שערוץ 7 פעל בלי רישיון? שאגיד לך שגם אני לא שומע ברדיו את הדעה שלי, את המוזיקה שלי, או את מה שאני רוצה לשמוע, אבל אם אני אפתח תחנת רדיו פיראטית שעושה את זה, אני אעבור על החוק? לא, הדבר הבעייתי באמת כאן הוא הניכוס של ערוץ 7 "לדתיים". מעכשיו הדתיים זה ערוץ 7, וערוץ 7 הוא הדתיים. אין ולא יהיה פתחון פה לדתיים אלא בערוץ 7, ומי שסותם את ערוץ 7 סותם את פיהם של הדתיים. נעזוב את זה. אני ביקשתי חוקים שמהווים כפייה ישירה על האזרח, שמתערבים לו בצורה ישירה בחיים. לבכות על זה שאין ייצוג ברדיו לעמדה פוליטית מסויימת זו לא הדוגמא שביקשתי. אני מקווה שיש לך דוגמאות רלוונטיות יותר לענייננו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן מעשי החוק האזרחי בכל מדינה דמוקרטית נוקט אמצעי כפייה ללא הרף. למעלה מזה, עצם המושג *חוק* מכיל בתוכו אלמנט מובהק של כפייה, שהרי ברור כי במקום שאין צורך בכפייה, אין כל צורך בחוק. מי מכיר אזרח שישלם מס הכנסה ללא הכפייה של החוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק אינו בדיוק כפייה, כי אם מוסכמה ציבורית. אדם ישמח לשלם מיסים אם בלעדיהם לא יהיו לו שירותי תברואה, למשל. זה שאנשים זועמים על שהמיסים שלהם מופנים לתלמידי ישיבות, למשל, זה ויכוח לא על מהות המיסים, אלא על השימוש בהם. אבל זה בכל מקרה לא קשור לענייננו. נקבל את הנחתך כי חוק=כפייה. מהם ה"חוקים החילוניים" שמהווים כפייה? אתה יכול לציין איזה שלושה ארבעה? להזכירך, חוק שמחוקק על ידי חילוני אינו "חוק חילוני", אלא חוק שכופה על הציבור הדתי אורח חיים חילוני. אגב, ההודעה הזו שלך כמעט זהה להודעה קודמת שלך, בתחילת הדיון על ה"כפייה החילונית". בבקשה, אל תסתובב במעגלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל ניסיונותיהם של צעירים חרדים לחדור אל המחנות באותם ימים, כדי להסביר ליהודים התמימים וההמומים שעליהם לעמוד על זכותם לחיי תורה בארץ, נבלמו בכוח הזרוע על ידי צעירי הקיבוצים. הללו שיכנעו אותנו בעזרת נבוטים על הראש להכיר בלהט האמת של המהפכה הציונית החילונית שלהם." – "הללו שיכנעו אותנו..." - *אותנו*? - כלומר, זה כולל אותך באופן אישי? יש לך חוויות אישיות מזעזעות מאותה תקופה? כך ניתן להבין מן המשפט ומן הלהט שבסגנונך. והרי לפי הפרטים שמסרת, אתה יליד 1978 והגעת ארצה מרוסיה כילד, לא? יש לך קצת בעיה בלהבדיל בין דמיון למציאות? הדברים האלה קרו, אם קרו, *לאנשים אחרים*, לא לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שהרי אילו לא גאל הקדוש ברוך הוא את אבותינו, היינו אנו, ובנינו, ובני בנינו עבדים לפרעה במצרים. כמו שהוא זוכר את מעמד הר סיני, כך הוא זוכר את מכות הנבוט על הראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם משפטים כמו "לקחנו את הגביע"? זה בסדר בעיניך? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |