 |
מעניין היה לי להכיר את היהודי האפיקורס הזה משחר ילדותו, טרם עומדו על דעתו (בר-מצווה). רון בן-יעקב, שא ברכה.
ברצוני רק להאיר על הערותיו של הוק במסתו "הרהורים על הבעיה היהודית" אודות ספרו של סארטר "אנטישמיות והיהודי". הוק העיר כי: "הגדרותיו של סארטר ל'אנטישמי' ו'יהודי' ... הן סוגים של אידיאלים פסיכולוגיים שאינם מבוססים על מה שמרבית היהודים והאנטישמים הינם, אלא על איזו תדמית של יהודים ואנטישמיים שמעניינת את אנשי הספרות". לדעתך רון, התשובה הזו מספקת הסבר לאותן תפיסות "הייחוד והתפקיד" של העם היהודי בעולם.
לפני שנתיים ערכתי ראיון נרחב עם הפרופ' בני לוי, שנפטר לפני חודשיים בירושלים. למי שאינו מכיר, האיש היה מזכירו האישי של הפילוסוף ז'אן פול סארטר באחרית ימיו, כשסארטר כבר היה כמעט עיוור. ב-1980 בני לוי הוציא לאור ספר שיחות עם סארטר בשם "תקווה עכשיו". והוא כתוב בצורת שלושה דיאלוגים בין לוי לסארטר. באחד מהם, "שער המשיח", הם דנים במשיחיות היהודית. הדיון מתבסס על ספרו הקלאסי של סארטר שראה אור ב-1947: "הרהורים בשאלה היהודית" (ולא כפי שכתבת בטעות תרגומית נפוצה). זוהי מסה המנתחת את יחסו של האנטישמי ליהודי, בה הוא ראה ביהודי בבואה של האנטישמיות, ללא כל ישות עצמאית. לאמור, זהותו היא רק התגובה לאנטישמיות ואין לו כל מקור של חיים עצמאיים. סארטר ראה את כל היהודים בצלמו ובדמותו של המתבולל, שאכן לא היה לו משל עצמו כלום, והיה דומה, או אף זהה בכול, לצרפתי אחר. השוני שבו לא היה אלא פרי ההשלכה של השונא.
בערוב ימיו, סארטר חזר בו, והיכה על חטא. הוא התוודה בפני לוי על טעותו האופטית, והכיר בזהותו העצמאית-מהותית של היהודי הנצחי. מיותר לציין ש"הכאתו על חטא" עוררה גל של תגובות מגוונות ברחבי צרפת.
"בדיוק כאשר עסקנו יחד בסוגיה זו", סיפר לי לוי, "התחלתי ללמוד יהדות אינטלקטואלית [עמנואל לוינס, פילון האלכסדרוני ואחרים - א"פ]. ולכן, כאשר העלנו את הנושא החשוב הזה על שולחן הדיונים, סארטר הסיק שטעה לאורך כל הדרך, ושאכן ישנה מציאות יהודית. ויש שורש, גזע, מקור, וכל זאת בניגוד לדתות כמו נצרות או איסלאם. היהדות היא מודעות וחשיבה ברמה גבוהה בניגוד לדתות השולטות בכיפה. היהדות איננה רק איזו מטאפיסיקה רליגיוזית גרידא, אלא היא חשיבה לוגית ברמה הגבוהה ביותר", הדגיש בפני בני לוי.
וכאן, במסגרת הלימוד המשותף ביניהם את קורות ההיסטוריה, הם הגיעו למסקנה שישנו מקום נכבד לתקווה של עתיד טוב יותר לאנושות כולה, מה שמביא את שניהם לצדקת רעיון הגאולה היהודית. "סארטר", סיפר לי לוי, "התרשם והתלהב מאוד מהתוכן העצום שמצא ברעיון הגאולה היהודית, תובנה המביאה אותו, בין השאר, לשינוי נקודת המבט על עצם היהדות". סארטר שטען שאין למציאות מטרה או כיוון, ושמבחינה אקזיסטנציאלית הכול אקראי, לאמור כל קיומנו רווי באקראיות – נוכח להבין את נס הישרדותם של היהודים כאירוע מטאפיזי, כאשר התבונן בעין בוחנת במלחמת הקיום של פזורי ישראל בין האומות; איך שמלחמה זו היא סיפור מתמיד של השתרשות ועקירה, של נפילה והתאוששות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות