בתשובה לאלון עמית, 05/01/04 0:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"כל מדען ישמח להסביר שאין שום דרך להוכיח שמשהו 'לא יכול להיות מקרי', וכו'." כל הטיעון הזה - שהוא הבשר היחיד שמצאתי להתייחסות רצינית מכל המלל הנבוב של התגובה - איננו נכון בעליל, גם בגלל שאלת נטל ההוכחה על מי מוטל, וגם בגלל הטיעון הבא: כיוון שברור לכל שהסדר המופלא ביקום, אם נוצר מאליו לא נוצר בבת אחת מאין למצבו הנוכחי, ותומכי האבולוציה יאמרו כי מדובר בתהליך בו התגבשו היצירים שלב אחרי שלב, הרי אם נקודת הסדר הראשונה יכולה היתה להיות אחת, מתוך אין ספור לא מוצלחים ולא מסודרים, הרי נקודת הסדר השנייה כבר היתה צריכה להיות באותו מקום, וכאן כבר אין אינספור אפשרויות. ואם תיטען את הטיעון המטומטם הבא: שהיו אינספור סדרות של פעולות לא מוצלחות עד שהגיעה אחת מוצלחת, ועליה היו אינספור פעולות לא מוצלחות עד שהגיעה עוד אחת מוצלחת (וצריך אין ספור פעולות מוצלחות כדי שעל אחת מהן מתוך אינספור פעולות לא מוצלחות תצא אחת מוצלחת, אני מרגיש מגוחך כשאני כותב זאת) ואם כך קרה, היכן פח הזבל של היקום בו הושלכה כל הפסולת הלא מוצלחת שלא נמצא לה כל זכר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טענת שיש נסים ונפלאות בספרו של שרדר, סנטת בי שאני מבקר אותו בלי שקראתיו בעיון, ישבתי כתלמיד נזוף והתעניתי בקריאתו, ועניתי על תשבחותיך כמיטב יכולתי הדלה. בתור תשובה, אני מקבל "מלל נבוב", "טיעון מטומטם" שודאי אטען, ותוכן שהוא בוודאי רב-עומק אך לי הוא נראה שגוי לגמרי, אם להתבטא בזהירות. ייתכן שהייתי יכול לפתח איתך כאן דיון על מהותה של הסתברות, עולמות מקבילים ומיקומו של פח-הזבל של היקום (אצלי בראש, אגב. איפה חשבת?), אבל שווה בנפשך שהמוטיווציה שלי להתדיין איתך, אני בן ערב-הרב של החילוניות הרדודה והאלימה, ואתה נציג המאמינים התרבותיים והמעמיקים, ירדה לאפס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הספר של שרדר, תגיד תודה שלא שלחו אותך לקרוא את כל כתבי ווליקובסקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כבר די ככה ניחשתי את זה... :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא ברור מהן "נקודות הסדר" שאתה מתייחס אליהן: המעבר ממצב מסודר למצב מסודר-יותר אינו כל-כך קשה כפי שאתה מתאר; בוודאי שלא צריך "אינספור סדרות של פעולות לא מוצלחות" עד שתגיע "אחת מוצלחת". אותו "מצב מסודר" (למשל: עכביש) אינו תופעה יחודית בעולם הטבע; הוא מופיע בו-זמנית מליוני פעמים, וכולם עושים ככל יכולתם לייצר מצבי-סדר (עכבישים) נוספים. לפעמים מתקבלת "נקודת סדר שניה" (עכביש עם רשת משופרת). אתה מוזמן לקרוא את "הטיפוס על ההר הבלתי סביר" של ריצ'רד דוקינס (בעיקר הפרק השני). באשר לשאלתך "היכן פח הזבל של היקום", כפי שרומזת הכותרת שלי, מדובר בכל אותם טריליוני כוכבים שסביבם לא התפתחה גרסה מקומית של האייל הקורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נורא מתחשק לי לענות לך, אבל אני יודע שלא אצליח להוציא תחת ידי דברים פחות נבובים או פחות מטומטמים מאלה שאלון כותב, כך שאמנע מעצמי את הבושה. לדיאלוגים עם מטיפים מסוגך יש מטרה עיקרית אחת: למנוע מתמימי דרך את מחשבת העיוועים ששתיקה כהודאה. במקרה שלך זה די מיותר כי מי שמספיק טיפש לחשוב כך, מגיע לו. אסתפק בכך שאחזק את ידיך בנקודה אחת: ההרגשה שלך שאתה מגוחך מבוססת בהחלט. למרבה הצער אי אפשר להגיד את זה כמעט על שום דבר אחר שאתה כותב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפץ גדול. הרבה מסה ואנרגיה, מתפזרים במהירות. * המסה הכוללת מספיק חזקה ==> הרבה מסה ואנרגיה מתכנסים. הרבה מסה ואנרגיה בנקודה אחת. בום. יש לחזור על הקטע עד שבשלב המסומן בכוכבית נוצר כוכב אחד עליו מתפתחת גרסה מקומית של האייל הקורא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |