 |
|
 |
||
|
||||
 |
על-מנת שלא להינזף בשנית, עשיתי כאשר ביקשת ממני וקראתי את ספרו של שרדר מראשיתו ועד סופו. זה היה מתסכל ומעיק, אבל עברנו את זה. עכשיו אני יכול אולי לענות לטענותיך, אבל אני לא לחלוטין בטוח שקראנו את אותו הספר. נחיה ונראה. על ספרו של שרדר אפשר לכתוב ביקורת מקיפה, אך עשו זאת לפני (יש דוגמאות בתגובות למאמר זה). אני רק יכול לומר שהגישה הבסיסית תמוהה מאוד. שרדר כותב: The biblical account of animal life's development, which amounts to a mere eight verses(!), will have no problem with the final understanding of how animal life evolved. (למען הסר ספק, סימן הקריאה שם בסוגריים הוא שלו, לא שלי). אני מסכים - מה שלא תהיה המסקנה הסופית לגבי מוצא החיים, היא תתיישב יפה עם פרשנות מתאימה לפסוקים בספר בראשית. שרדר בהחלט *בעד* פרשנות ו*נגד* biblical literalilsm. אבל אם כך, למה לטרוח לטעון טענות נגד תורת האבולוציה בצורתה הנוכחית? בוא נהיה כנים לרגע: נניח, היפותטית, שבשנה הבאה נולדים ממצאים חדשים ועידונים לתיאוריה והקהילייה המדעית תמימת-דעים - אבולוציה ותו-לא. האם אמונתך תיחלש, אורי? מי צריך את כל המשחק הזה?ולטענותיך מתגובה 180905: "זהו מדע טהור כפי שהוא מקובל בקהילייה המדעית." זה לא. זה ספר פופולרי, וזה בסדר גמור, אבל זה לא מחקר מדעי לפי שום אמת מידה שאני מכיר. "על ידי חישובי הסתברות מורכבים, מוכיחים המחברים שהופעת החיים והופעת האדם על כדור הארץ לא יכולות להיות מקריות". יש לי שתי בעיות עם המשפט הזה. הראשונה פשוטה לתיקון: אין בספרו של שרדר חישובים הסתברותיים מורכבים. יש חישובים הסתברותיים בסיסיים ביותר, וזה גם בסדר גמור, רק כדאי להיזהר מהנסיון להרשים אותי או קוראים אחרים ע"י ציון שמות-תואר מופרזים. הבעייה השנייה חשובה יותר: כל מדען, גם שרדר בעצמו, ישמח להסביר לך שאין שום דרך להוכיח שמשהו "לא יכול להיות מקרי". אפשר לנסות להראות שמאורע הוא בלתי-סביר, אך גם זה תקף רק בתנאים שיש מרחב-מדגם ברור. אנו חיים ביקום מסויים, על פני פלנטה מסויימת, וצופים בתופעות שונות; אין לנו שום מושג כמה פעמים "ניסה" הטבע לייצר יקום שכזה, כמה יקומים אחרים "קיימים" כעת או בעבר, כמה פלנטות אחרות יש שאין בהן שום חיים (ולכן גם אף אחד שיתהה על קיום האל), וכו'. אין בחישובים כאלה, אגב, שום חידוש - אני, ורבים אחרים בני דורי, שמענו עליהם מקרל סאגאן לפני עשרים וחמש שנים, וגם אז הם לא היו חדשניים במיוחד. לסיכום, לא מצאתי, לצערי, את ספרו של שרדר "מחכים, מעורר מחשבה ומפתיע לעיתים". לא מצאתי שם פתרון של שום "דילמה שפרנסה דורות רבים של פילוסופים ומדענים", ובוודאי שלא את פתרון "בעיית הרצון החופשי בעזרת 'פיסיקת הקוואנטים"'. מעבר לכל זאת, אני אומר שוב שכל הדיון הזה נראה לי חסר תוחלת הן לאדם המאמין והן לאדם החילוני. אני יכול להעיד רק על החילוני, כמובן, אך גם כל המאמינים שהכרתי אישית לא חשו צורך להתאמץ וליישב, למשל, את ששת ימי-הבריאה עם גיל היקום האמיתי באמצעות פרשנויות יחסותיות ורמזים דקים בתנ"ך. האם אמונתך נובעת מצידוקים מדעיים? האם היא זקוקה לכאלה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"כל מדען ישמח להסביר שאין שום דרך להוכיח שמשהו 'לא יכול להיות מקרי', וכו'." כל הטיעון הזה - שהוא הבשר היחיד שמצאתי להתייחסות רצינית מכל המלל הנבוב של התגובה - איננו נכון בעליל, גם בגלל שאלת נטל ההוכחה על מי מוטל, וגם בגלל הטיעון הבא: כיוון שברור לכל שהסדר המופלא ביקום, אם נוצר מאליו לא נוצר בבת אחת מאין למצבו הנוכחי, ותומכי האבולוציה יאמרו כי מדובר בתהליך בו התגבשו היצירים שלב אחרי שלב, הרי אם נקודת הסדר הראשונה יכולה היתה להיות אחת, מתוך אין ספור לא מוצלחים ולא מסודרים, הרי נקודת הסדר השנייה כבר היתה צריכה להיות באותו מקום, וכאן כבר אין אינספור אפשרויות. ואם תיטען את הטיעון המטומטם הבא: שהיו אינספור סדרות של פעולות לא מוצלחות עד שהגיעה אחת מוצלחת, ועליה היו אינספור פעולות לא מוצלחות עד שהגיעה עוד אחת מוצלחת (וצריך אין ספור פעולות מוצלחות כדי שעל אחת מהן מתוך אינספור פעולות לא מוצלחות תצא אחת מוצלחת, אני מרגיש מגוחך כשאני כותב זאת) ואם כך קרה, היכן פח הזבל של היקום בו הושלכה כל הפסולת הלא מוצלחת שלא נמצא לה כל זכר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענת שיש נסים ונפלאות בספרו של שרדר, סנטת בי שאני מבקר אותו בלי שקראתיו בעיון, ישבתי כתלמיד נזוף והתעניתי בקריאתו, ועניתי על תשבחותיך כמיטב יכולתי הדלה. בתור תשובה, אני מקבל "מלל נבוב", "טיעון מטומטם" שודאי אטען, ותוכן שהוא בוודאי רב-עומק אך לי הוא נראה שגוי לגמרי, אם להתבטא בזהירות. ייתכן שהייתי יכול לפתח איתך כאן דיון על מהותה של הסתברות, עולמות מקבילים ומיקומו של פח-הזבל של היקום (אצלי בראש, אגב. איפה חשבת?), אבל שווה בנפשך שהמוטיווציה שלי להתדיין איתך, אני בן ערב-הרב של החילוניות הרדודה והאלימה, ואתה נציג המאמינים התרבותיים והמעמיקים, ירדה לאפס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הספר של שרדר, תגיד תודה שלא שלחו אותך לקרוא את כל כתבי ווליקובסקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כבר די ככה ניחשתי את זה... :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא ברור מהן "נקודות הסדר" שאתה מתייחס אליהן: המעבר ממצב מסודר למצב מסודר-יותר אינו כל-כך קשה כפי שאתה מתאר; בוודאי שלא צריך "אינספור סדרות של פעולות לא מוצלחות" עד שתגיע "אחת מוצלחת". אותו "מצב מסודר" (למשל: עכביש) אינו תופעה יחודית בעולם הטבע; הוא מופיע בו-זמנית מליוני פעמים, וכולם עושים ככל יכולתם לייצר מצבי-סדר (עכבישים) נוספים. לפעמים מתקבלת "נקודת סדר שניה" (עכביש עם רשת משופרת). אתה מוזמן לקרוא את "הטיפוס על ההר הבלתי סביר" של ריצ'רד דוקינס (בעיקר הפרק השני). באשר לשאלתך "היכן פח הזבל של היקום", כפי שרומזת הכותרת שלי, מדובר בכל אותם טריליוני כוכבים שסביבם לא התפתחה גרסה מקומית של האייל הקורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נורא מתחשק לי לענות לך, אבל אני יודע שלא אצליח להוציא תחת ידי דברים פחות נבובים או פחות מטומטמים מאלה שאלון כותב, כך שאמנע מעצמי את הבושה. לדיאלוגים עם מטיפים מסוגך יש מטרה עיקרית אחת: למנוע מתמימי דרך את מחשבת העיוועים ששתיקה כהודאה. במקרה שלך זה די מיותר כי מי שמספיק טיפש לחשוב כך, מגיע לו. אסתפק בכך שאחזק את ידיך בנקודה אחת: ההרגשה שלך שאתה מגוחך מבוססת בהחלט. למרבה הצער אי אפשר להגיד את זה כמעט על שום דבר אחר שאתה כותב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפץ גדול. הרבה מסה ואנרגיה, מתפזרים במהירות. * המסה הכוללת מספיק חזקה ==> הרבה מסה ואנרגיה מתכנסים. הרבה מסה ואנרגיה בנקודה אחת. בום. יש לחזור על הקטע עד שבשלב המסומן בכוכבית נוצר כוכב אחד עליו מתפתחת גרסה מקומית של האייל הקורא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |