סיפור אמיתי: יש לי גיס, בריטי מבטן ולץ מלידה, אחד האנשים המצחיקים שאני מכיר. פעם, כשהיה בישראל, צלצל למזכירה של החברה שלו בלונדון, וזאת דווקא כשהיה במצב-הרוח הענייני החד-יומי השנתי שלו, ואפילו טיפה לחוץ. הוא ביקש ממנה בקול רציני לשלוח פקס לאחד, שי פינס.
המזכירה, כמובן, סירבה בצחוק מתגלגל. גיסי ניסה להתעקש, אך כאן עמד לו לרועץ שהוא בדיוק מסוג הבדחנים ששומרים על פרצוף-פוקר וטון רציני כשהם משכיבים אותך מצחוק. בסוף המזכירה הסבירה לו, מוחה דמעה מעיניה, משפט שהפך לקלאסיקה של משפחתנו:
NOBODY is called Shy Penis!
וזהו. פקס לא יצא מזה.
|