|
||||
|
||||
הקצאת מלגות לסטודנטים אך ורק על פי הציונים שלהם פוגעת במערכת מצד שבדרך כלל נוטים להזניח. אחד הפרמטרים החשובים בהצלחה של חוקר היא היצירתיות שלו. העניין הוא שהרבה מאוד קורסים באוניברסיטה לא מתגמלים בציון על יצירתיות (מה ההגדרה של יצירתיות? איך מודדים אותה לעזאזל?). תוסיפי על זה שאנשים יצירתיים הרבה פעמים הם קצת מפוזרים ולא ממש עקשניים בלימודים כי הראש בורח להם למליון כיוונים אחרים ותקבלי שהמערכת מפספסת את האנשים היצירתיים ביותר. שלא ישתמע ממה שאני אומר שצריך להפסיק לתגמל את התלמידים המצטיינים, או שצריך להפסיק להתייחס לציונים, או שיצירתיות היא הדבר היחיד או הראשון שיש לקחת בחשבון. אני כן אומר שצריך למצוא דרך לשקלל את הפרמטר הזה בתגמול של הסטודנטים, ויפה שעה אחת קודם. |
|
||||
|
||||
נראה לי שכשדנים על נושא כמו "יצירתיות" או אף "מקוריות" בהקשר האקדמי יש להפריד בין תארים נמוכים וגבוהים (או לא-מחקרי ומחקרי). בתארים לא-מחקריים יצירתיות/מקוריות לא רק שאינם מעודדים אלא אף נחשבים לדבר רע מכמה סיבות: 1. חוסר פוקוס בנושא הנלמד. 2. נסיון לרוץ טרם למדת ללכת. 3. תואר ראשון זה לא יותר מקניית תעודה וקצת ידע בדמים וביזע. כל זאת מעלה 2 שאלות: 1. האם בתארים מחקריים באמת ובתמים מעודדים מקוריות ויצירתיות? ואם כן, 2. איך מישהו שעד עתה היה אמור לחשוב בצורה שבלונית ומדוקלמת עושה כזה switch לפתע? |
|
||||
|
||||
אלו שאלות מאוד טובות והן חלק מפרויקט פדגוגי שאני עושה כרגע במסגרת הלימודים לתעודת הוראה אקדמית (חלק מלימודי מחקר בביוטכנולוגיה). משיחה שהייתה לי היום עם 15 חוקרים עמיתים, כן, הם מאוד היו רוצים תלמידי מחקר יצירתיים. איך הופכים בן אדם ליצירתי אחרי שדיכאו לו את היצירתיות במשך 4 שנים? לפי אהרון קנטורוביץ ('יצירתיות עיוורת' גלילאו ינואר-פברואר 2001) אין שיטה להפיכת בן אדם ליצירתי, מה שכן, אפשר לתת לאדם כזה סביבה שתעודד את התכונות האלו, וגם אפשר ללמוד לזהות מהלכים יצירתיים כאשר הם מתרחשים (וזה לא דבר טריויאלי). אני רק אוסיף שאני מסכים איתך חלקית בזה שלא בכל מקום צריך להיות יצירתי, אבל לא הייתי הולך לקיצוניות שאתה הבאת את הנושא עד כדי כך שיש לדכא יצרתיות בתואר ראשון. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי ש-*לדעתי* יש לדכא יצירתיות בתואר ראשון, או בתיכון, או לצורך העניין בילדות. להיפך, אני חושב שאם כולם היו מתחנכים בשיטת מנצורי או כמו ג'ון סטיוארט מיל או צ'ארלס סאנדרס פירס, היה הרבה יותר מעניין ואפילו טוב בעולם. רק ציינתי את המגמות האמנם מצערות בהן הבחנתי; כך שנראה לי שאנו די מסכימים. |
|
||||
|
||||
לדכר יצירתיות? בתואר ראשון? אני ממש לא מסכים איתך. בתור סטודנט לתואר ראשון בטכניון אני יכול להגיד לך שיצירתיות היא דבר חשוב לסטודנט, וכן עוזרת ללמידה. |
|
||||
|
||||
תוכל להרחיב באיזה אופן? כלומר, היכן סטודנט שהוא משקיען ויצירתי מצליח יותר מסטודנט שהוא משקיען ובמכוון מתמקד בדרישות המערכת ולא מנסה לחדש? (בהנחת IQ ויתר הדברים שווה בין שני הסטודנטים הללו – מצידי הסטודנט השני הוא יצירתי כמו הראשון אך בוחר במכוון לא להשתמש בכך). התחושה שלי היא שהסטודנט השני יצליח להשיג ציונים גבוהים יותר (מה שמשקף מבחינתי את גישת המערכת ליצירתיות) |
|
||||
|
||||
מנסיוני האישי כאדם (אם יותר לי) יצירתי למדי אך בלי כל יכולת להקפיד על הקו שמכתיבה המערכת, ישנם קורסים מסוימים שמושכים לכיוון היצירתיות, וכאלו שמושכים לכיוון ''דרישות המערכת''. היו לי קורסים שבהם נקודת מבט מקורית שלא נצמדה לחומר של הקורס הקנתה לי ציון גבוה יותר מאשר אלו שקיבלו אנשים שנצמדו לחומר מבלי שהביאו שום דבר חדש לדיון. אך אני מסכים שהרוב אינו כזה - ברוב המקרים מקוריות אינה מועילה, ובמיעוט משמעותי שלהם - היא אף מזיקה. |
|
||||
|
||||
בקורסים מסויימים באו"פ, היצירתיות, ואפילו צלה של היצירתיות1, פוגעים בפירוש בציון2. 1 כדי להמנע מלייחס יצירתיות למי. 2 אמר הסטודנט הממורמר. |
|
||||
|
||||
תיקון טעות: "מונטסורי" כמובן, לא "מנצורי" (היא היתה איטלקיה...) |
|
||||
|
||||
אולי ה- switch הוא בזה שמישהו שמבין את הנושא מציע לך לאן להפנות את היצירתיות? פגשתי לא מעט סטודנטים יצירתיים במתמטיקה, ולפני שהם לומדים נושא לעומק, הרעיונות הבאמת-טובים שלהם היו חדשנים ויצירתיים לפני מאה שנה (היום הם סתם יצירתיים, וגם זה יפה מאד). |
|
||||
|
||||
זה מעניין. מה קרה בתקופה של מאה שנה, שרעיונות שאז היו חדשניים, הם כאלה שהיום לא-מעט סטודנטים (גם אם יצירתיים) יכולים להציע אותם? |
|
||||
|
||||
בתגובה שלי חסר ''במקרה הטוב''... מדובר בסטודנטים שכבר למדו שנה או שנתיים, וספגו חלק מהרעיונות בזמן הלימודים. כעת הם יכולים לחזור אחורנית בזמן ולהציע דברים שמבחינה הסטורית קרו מוקדם יותר מן החומר שהם למדו, גם אם הם לא ראו אותם במפורש. |
|
||||
|
||||
מאוד קל להמציא את הגלגל, אחרי שראית מכונית. |
|
||||
|
||||
תגובה 187670 |
|
||||
|
||||
אני מניח שאתה מתכוון למשהו כמו "יצירתיות בתוך גבולות" (דבר שקצת מזכיר את "תנאי העולם הסגור" בתיאוריית ה"חשיבה יצירתית" של רוני הורוביץ). מצד שני, האנשים שהזכרתי (מיל ופירס) התחנכו מראש באופן מאוד שונה ע"י הוריהם (מיל כמדומני ידע כבר כמה שפות בגיל 4; גיתה כנראה גם) וכזה שלא מזלזל ביכולתו של הילד (למה צריך למשל ללמד קרוא וכתוב רק בכיתה א'?) והצליחו ממש ליצור תחומים חדשים (בעיקר פירס) כשאחד הדברים המשותפים ביניהם זו חשיבה עצמאית ויציאה כנגד טיעונים דוגמטיים או אוטוריטטיביים. זו שאלה מאוד מעניינת לדעתי האם זה בגלל שהם היו יחידי סגולה השייכים לזן ה"גאון" המהולל, או שחינוכם יצר זאת. אם תשאל אותי זה השילוב של השניים. אני לא טוען כי אלה תנאים הכרחיים (שמא תביא דוגמאות של אנשים יצירתיים שחינוכם היה סטנדרטי למהדרין), אבל מאוד מפריע לי אישית הרבה דברים מדכאי יצירתיות שמערכת החינוך (הישראלית במיוחד) מנהיגה. ד"א, איחדתי כאן באופן לא זהיר משהו בין "יצירתיות" לבין "מקוריות". ייתכן שמה שאני מחפש זה "יצירתיות מקורית" ו/או "מקוריות יצירתית" (כלומר, מישהו מאוד מקורי שלא יוצר כלום, או מישהו מאוד יצירתי שיוצר המון שבלונות פחות מעניינים אותי כאן מעבר לסקרנות פסיכולוגית). |
|
||||
|
||||
אתה שוכח תחום אחד שבו הסטודנטים בתואר הראשון נדרשים להראות יצירתיות כל הזמן. שיטות העתקה, השגת מחברות בחינה פתורות משנים קודמות, מציאת סיבות חדשות למועדי בחינות מיוחדים, תכמון מערכת ההזמנות הממוחשבת כך שהזמנת הספר עם התשובות תאפשר לי לקבל אותו בדיוק על שלושת ימי ה''מבחן בית עם חומר פתוח''. |
|
||||
|
||||
אפשר לקבל קצת פירוט על הנושא האחרון ? |
|
||||
|
||||
זה תלוי באופי התור, מספר העותקים ומספר הסטודנטים בקורס המשתמשים בשירותי הספריה. ברוב המקרים מספיק לבדוק את אורך תור ההזמנות במשך כמה ימים כשבועים לפני המבחן, עד שיגיע למספר העותקים הקיימים בדיוק ואז להוסיף את ההזמנה שלי. בנוסף יש לוודא שאף אחד לא יעשה את טריק 2 (בהנחה שנשך ההשאלה הוא שבוע). טריק 2: במקרה מסויים הזמנתי עותק כחודש לפני הבחינה כדי לקבלו כשבועיים לפני הבחינה, להחזירו מייד היישר למדף המוזמנים ולהזמינו מחדש. אני לא זוכר את מהלך האירועים המדוייק שהוביל אותי לאסטרטגיה הזו אבל היא עבדה. יתכן שמישהו אחר שביצע חישובים מדויקים כדי לקבל את הספר בשבוע של המבחן, נדפק כתוצאה מזה וקיבל אותו שבוע ויום לפני המבחן (כלומר הוא יכול היה להעזר בו בלימוד אבל נאלץ להחזירו יום לפני תחילת הבחינה). יש סטודנטים שמשתמשים גם בטריקים מלוכלכים כמו ביצוע הזמנות על שמות של חברים שאינם משתתפים בקורס, רק במטרה לשריין לעצמם עותק אבל חלאות האדם הללו אינם ראויים להתייחסות). בכל מקרה, תמיד אפשר להגיע מוקדם לספריה ולהשתלט על העותק השמור (הזה שאפשר לקחת רק לסופי שבוע וערבים בודדים). ואם יש עוד מישהו שעושה את זה אפשר ללמוד בחברותא ולעשות את המבחן ... טוב גם זה אסור. |
|
||||
|
||||
אצלנו אפשר להאריך אוטומטית את השאלת הספר, עד-אין-קץ( כלומר, בינתיים). אני מחזיק ברשותי כבר למעלה משלושה חודשים ספרים, ומאריך אותם במחשב כל פעם. |
|
||||
|
||||
1. ברגע שמישהו יזמין את הספר שברשותך, לא תוכל להאריך אותו. 2. היום אתה יכול לומר לחשבון שלך בספריה להאריך אוטומטית את כל הספרים שאצלך, ולהודיע לך באי מייל1 אם הוא לא הצליח (ואיזה ספרים שהזמנת הגיעו). 1 יש טענה שהמחשב שולח גם SMS במקרה כזה. |
|
||||
|
||||
כמו שכתב הסטדנט האחר, אתה לא יכול להאריך את הספר אם מישהו אחר מבקש אותו. מצב נפוץ כשיש 10 ספרים, 30 תלמידים ושלושה ימים שבמהלכם כל התלמידים ירצו עותק של הספר בהשג יד. |
|
||||
|
||||
גם אני. ספרים ששורדים אצלך יותר משלושה ימים הם ספרים שאף אחד אחר אינו רוצה, קריא: ערכם ביחס לסילבוס נמוך. אם אתה לומד משהו ממדעים מדוייקים, אתה יכול לערוך לעצמך השוואה קטנה בין ספרי החדו"א של קון ושל לד'ינסקי. |
|
||||
|
||||
הא! לי יש ספר שאני מחזיק אצלי ומאריך אוטומטית כבר מאז שנה א' של התואר הראשון. שלוש שנים. היית מצפה שהם יוותרו מתישהו... עוד לא קראתי אותו, אגב. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
קוגניציה של פרימאטים. הייתי צריך לנחש ;-) |
|
||||
|
||||
הזמנתי אותו |
|
||||
|
||||
עשית לי את היום :o) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |