בתשובה לדה-קארט, 13/01/04 22:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מקרה 1 - אין לי עניין לטעון לעדיפות של הפיתרון החד-מדינתי על פני כלמיני פתרונות אחרים; אני טוען רק שהוא עדיף על הפיתרון הדו-מדינתי. למעשה, אני לא חושב שמדינה אחת תפתור הרבה; אבל בהביטה למציאות בעיניים היא תספק את התנאים שבהם אפשר יהיה להתחיל להתעסק באמת עם הבעיות. לכן במקרה 1 הפתרון החד-מדינתי עדיף בהרבה על שתי מדינות, למרות שהוא איננו בלתי-נמנע. מקרה 2 לא מוביל דווקא לבליעת ישראל. הוא פשוט יחזור שוב ושוב למצב שהיה עד עכשיו: כיבוש מהודק יותר או פחות של יותר ויותר פלסטינים שחיים בתנאים גרועים יותר ויותר. מכיר את הסלוגן של "אם אחרי ההסכם הם ימשיכו, אז ניכנס בהם!"? אז יהיה הסכם, במוקדם או במאוחר הם 'ימשיכו' בקטן, ניכנס בהם, הם ימשיכו בגדול, ניכנס בהם בגדול, וחזרנו ל-1992 (או 2002, לבחירתך). השרשרת המרקסיסטית. אני הייתי (חוכמת-דיעבד) משפץ אותה ככה: קפיטליזם=>ניצול+אי-צדק+עוני=>סכנת התקוממות=>שיפור מנגנוני השליטה המדינתיים והנפשיים=>עוד קפיטליזם. מרקס הדטרמיניסט טעה, אז מה? גם השד של לפלאס התבלבל ולא חישב נכון את הקואורדינטות. אולי גם אני טועה. מה הדוגמא הזו מוכיחה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1 - אני מקווה שלא לקחת את הרעיון של ביטול כל הלאומים והדתות ברצינות. זה היה המחשה על דרך האבסורד שרעיונך אינו בר-ביצוע מחד, ושהעדיפות שלו היא טריביאלית מאידך. פשיטא שעדיף שיש לאום אחד שבו כולם מסתדרים זה עם זה במקום כמה לאומים מסוכסכים... אבל זה בדיוק מה שלא בר ביצוע. 2 - הביסוס של שרשרת ההיסקים על סלוגנים מעיד כאלף עדים על רמת הסמך שלו. מטרת הדוגמא היתה להראות ששרשרת היסקים הגיונית ברמת הסלוגנים או ברמת הקומון סנס, לא מהווה בסיס מוצלח לחיזוי העתיד. בכל מקרה, אני מבין שאתה לא חושב יותר שהפתרון הוא בלתי נמנע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב: אני חושב שהחד-מדינתיות היא בלתי-נמנעת (אם מניחים דמוגרפיה אפוקליפטית), ויכול להיות שאני טועה. נמאס לי לנסות להסביר את ההבדל בין הדברים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |