בתשובה לגיל רונן, 08/01/04 8:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל הטיעונים החוזרים והנשנים שלך אל סיקור לא שוויוני בתקשורת הישראלית לא מצדיקים כלל את הראייה המעוותת כאילו שכל מדינתו נשלטת על ידי נשים אינטרסנטיות שמושכות בחוטים. (אני יכול ממש לראות את התמונה של אישה-תמנון פורשת את זרועותיה הספוגיות על כל העולם וצוחקת ברשעות). קודם כל, כפי שכבר נאמר, באותה חיילת שנהרגה במוצב ההוא היה משהו חדש או יוצא דופן, ואם נאהב את זה אם לא התקשורת מעדיפה לסקר דברים שיש בהם איזשהו חידוש. הרי מסתם פיגועים וסתם חיילים שנהרגים בשטחים כבר נמאס לנו [ז]. עם זאת, אכן יש נטייה מסויימת לחלוק כבוד גדול יותר לנשים הלוחמות שהן שחדרו לצבא הגברי כנגד הסיכויים וכנגד כל מה שלימדו אותן, לעומתן ישנו הלוחם שהוא בסך הכל עוד דור בשורה של זכרים רופסים שהולכים בעיוורות לאומנית אחרי מורשת הקרב של אביהם, לתפארת דורות של קנאת פין. אתה יכול להסכים עם זה ואתה יכול שלא, אני אישית לא מסכים עם זה ומשוכנע שגם ימצאו פמיניסטיות רבות שבעצמן יראו בסיוע לצבא הן מצד נשים והן מצד גברים דבר שלילי. שים לב: להרבה פמיניסטיות יש משהו נגד מלחמה, וכמו כן הן רואות קשר שאכן היה קיים לאורך כל הדורות בין גברים למלחמות, אין בכך כדי להעיד שהן סבורות שגברים לא מעוניינים בשלום ושכולם פאשיסטים מחרחרי ריב, ובכלל, הגיע הזמן שתבין שלא מדובר במלחמת עולמות בין נשים לגברים, המאבק הוא בין מה שנחשב לגבריות ומה שנחשב לנשיות, ואין באמת חפיפה בין השניים. הרי חלק מכל המהפכה הפמיניסטית הוא ההבנה שבכולנו יש קווי אופי גבריים ונשיים, במי דומיננטים יותר במי פחות. אז אתה יכול להסכים עם זה ואתה יכול שלא, אתה יכול להתלונן על סיקור לא שוויוני שאכן מעודד סוג מסויים של פמיניזם, אבל מכאן עד למסקנה שנשים הן הן השולטות האמיתיות במדינתו מרחק רב מאוד. אם תגרד את פני השטח תווכח לדעת מהר מאוד שזהו עדיין, עולם שנשלט על ידי גברים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו אמנם לא הוכחה קבילה בבית המשפט, אבל אני זוכר מתקופתי בגל"צ שדיברו על זה שמיכאלי, יחימוביץ' ועוד כמה גראציות נפגשות באופן קבוע לתכנן ולתאם מהלכים אסטרטגיים. לא זוכר אם זה כלל את עירית לינור. בכלל, לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין שהן נפגשות במסגרת פעילויותיהן הענפות, ושהן מתואמות ביניהן. אתה מדבר כמו מישהו שלא יודע איך התקשורת עובדת. אין דבר כזה, למשל, שכל העיתונאים בארץ הופכים את ויקי כנפו לגיבורת על, סתם ככה. הם (ובעיקר הן) הפכו אותה לגיבורת על כי היתה קבוצת פעילות ועתונאיות שתכננה את העסק כולו לפרטי פרטים, הרבה זמן מראש. אתה לא רוצה לקרוא לזה קונספירציה? תקרא לזה משהו אחר. תכנון ותיאום רחב היקף. גם לגבי החיילות שנהרגו בנצרים - לא מפריע לי הסיקור הנרחב שזה קיבל. מפריע לי שהשאלות שנשאלו והכותרות שניתנו יצרו את הרושם כאילו מי שהיה אשם במותן זה הפטריארכיה המאצ'ואיסטית, שברשעותה לא ציידה אותן ברובים. שו רובים, מה רובים? הן ישנו בכלל. מי יכול לירות כשהוא ישן? מה גם שלאחת מהן היה רובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגל"צ דיברו על זה? בערש הקליקות והבראנז'ות מדברים על קליקת הנשים דווקא? :-) להזכירך, מיכאלי ויחימוביץ' חברות בארגון "עזרת נשים", שאינו רשום כארגון מחתרתי. ככל הידוע אין חוק האוסר עליהן להיפגש ולדסקס את ענייניהן המקצועיים. מעבר לזה, כל חתך עיתונאי שנוצר אי פעם, נפגש בימי שישי בצהריים לדרינק, מוותיקי "העמוד האדום" של ידיעות אחרונות ועד אחרוני שוליות התסריטאים של ערוץ 10. תמצא אותם בקפה דיצה, בקפה אוסלו, בבית סוקולוב (ואלה רק מקומות בת"א, יש מן הסתם עוד רבים). על מה מדברים שם? על עבודה ומן הסתם גם על עניינים אישיים. נוצרות חברויות, נוצרים סכסוכים, מתגבשים פרוייקטים. לגבי הטיפול העיתונאי בסיפור ויקי קנפו: אכן, כך התקשורת עובדת, וזה נחשף כבר ב"עין השביעית". כך התקשורת עבדה גם בכל סיפור תקשורתי גדול שהיה פה אי פעם: קו 300, פרשת האזנות הסתר ועוד רבים, כולל "עסק הביש" (קונספירציה בקנה מידה בינלאומי, על טהרת הגברים). אתה מתנפל על ביטוי ספציפי של תופעה רחבה, בגלל שהוא לא תואם את האג'נדה שלך. אבל אין פה טעם לדבר על מזימות. כי אם יש מזימה אחת - יש עוד אלף, שלא קשורות לנשים/גברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה קשורים קו 300, עסק הביש והאזנות הסתר. התוכלי להסביר? וכן, דיברו על זה בגל"צ, ביומן החדשות (לא בשידור, באחורי הקלעים). לא זוכר מי סיפר לי על זה, אני רק זוכר שכבר אז זה היה מבאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה היו דוגמאות למקרים שבהם עיתונאים ויסתו את מידת החשיפה של האירוע לפי תיאומים ביניהם ו/או עם הרשויות הרלוונטיות. אפשר להוסיף גם מחלות קשות של נבחרי ציבור. כך - וזה לאו דווקא לטובה - פועלת העיתונות הישראלית כולה, בכל התחומים המרכזיים, וזה מתבצע בשיתוף פעולה עם מועצת העיתונות, הצנזורה וגופי מימשל שונים. יש ספר של שני מומחי תקשורת ישראליים שעוסק בנושא, גם על בסיס תיאוריה של התיאורטיקן האיטלקי גרמשי (Gramsci), ואנסה להיזכר בשמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת! הגזמת גזם! הדוגמאות שאת נותנת הן של צנזורה צבאית והימנעות מפירסום - לא של המצאת קמפיין. במקרה של כנפו העיתונאיות אשכרה עבדו כשדולניות. כרמית גיא פתחה מהדורה אחרי מהדורה ב'קול ישראל' בוויקי כנפו, מה היא אוכלת, מה היא לובשת וכמה פעמים היא עפעפה בעפעפיה בשעה האחרונה. הטלוויזיה הפכה לגל פתוח של ויקי כנפו. כולנו היינו פה (אני מניח) ולא צריך להזכיר - לא היה אתר אינטרנט, עיתון, תוכנית אירוח או מוסף שהגיבורה שלו לא היתה ויקי כנפו. זו התגייסות תעמולתית מניפולטיבית מקיר לקיר ולא היה כדבר הזה מעולם בתולדות התקשורת שלנו. דבר כזה - רק נשים יכולות לעשות. נשים עם הרבה יותר מדי כוח, בלי מי שיגביל אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קמפיין" יכול לפעול בכל הכיוונים - בפרסום, בהסתרת עובדות וגם בהדגשת הנתונים הרצויים לגוף המפרסם. יש נזק דומה בהסתרת סיפור כמו פרשת קו 300 ובהבלטת יתר של סיפור שנראה לך משני (בדרך כלל השני בא על חשבון הראשון). ויקי קנפו חוללה דיון ועשתה הרבה רעש, אבל לא הצליחה להגיע להשגים אמיתיים בשטח. את ההחלטות על התקציב והקצבאות קיבלו (הגברים!) בממשלה השבוע, בזמן שהיא דואגת לבנה הנרקומן, או משהו. שוב, אתה מתבלבל בין ספינים תקשורתיים לבין השפעה ממשית על המציאות. ויקי קנפו היתה פשוט סיפור טוב בעיני העיתונאים, והם טיפלו בו כל עוד הוא נראה להם סיפור טוב. אותו דבר קרה עם שביתת הנכים, ש"ליוו אותה מיומה הראשון" וכל זה. מה הסיקור של השביתה שינה ביחס לנכים, בגודל הקצבאות או בהחלטות הממשלה? כלום. אפילו את העובדה הזו סיקרו, את העובדה שהסיקור לא שינה כלום. זה עדיין לא שינה כלום. דוגמאות נוספות הם עובדים זרים, חרדים או עולים מרוסיה שנפצעו בפיגועים שונים - בזמנו היו עליהם כתבות מרגשות בכל העיתונים. מה הם שינו במציאות? כלום. הם היו פשוט סיפור טוב. השאלה האמיתית שעלתה במקרה ויקי קנפו - מי זכאי לקבל קצבאות ובאיזה הקף - נשארה בשיח הישראלי באופן מעורפל בלבד, והטיפול בה היה ונשאר דמגוגי. כמו בהרבה שאלות אחרות. אגב, הנה שתי דוגמאות לגברים שעשו מה שויקי כנפו ניסתה לעשות, ואפילו, אם יורשה לי, במידת הצלחה רבה יותר. מוטי אשכנזי: אייבי נתן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויקי כנפו יוצרה והודרכה ותודרכה מהרגע הראשון - סליחה, הרבה לפני הרגע הראשון - ע"י שתי"ל ושדולניות הנשים. מהרגע הראשון של "המסע" שלה - 250 ק"מ בארבעה ימים, שזה 60+ ק"מ ביום, כלומר יותר מ-2 ק"מ לשעה, 24 שעות ביממה... נראה לך שהיא אכן הלכה כל הדרך? - ועד סוף הקמפיין, התקשורת היתה איתה. כל יום, כל שלב, תוכנן. כל מילה שהיא אמרה נכתבה עבורה. הכל נעשה בסודיות, עד שהעסק נחשף בשלב מסויים (כשהעסק כבר התחיל להתפוצץ והתחיל להתחוור לכולם שהיא נכשלה). כמו שאמרתי לעיל, גם לי היה חלק בפיצוץ הבלון הזה. היא היתה זיוף אחד גדול מההתחלה ועד הסוף, וכל העם ראה את הציפורניים המטופחות שלה ואת הסלולרי ואת המרלבורו. בחיאת ברקת, מה הקשר למוטי אשכנזי? האשה הזאת היא המצאה של הפמיניסטיות. ועל מה היא נלחמה? על הזכות של נשים גרושות לקבל קיצבה, משל הן היו נכות? על זכותן לסרב לעבוד? את זה את משווה למאבקם של הנכים המסכנים או לטיסתו של אייבי נתן למצרים? האשה הזאת לא ישנה אפילו במאהל אלא בבתים שארגנו לה בירושלים. פיחסה עליה ועל כל הלובי הפמיניסטי המפונק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא נוצרה בידי שדולת הנשים. היא החלה לצעוד לבדה ואז פרשו עליה כנפיים. שים לב שאני כלל לא מתווכחת איתך לגבי האופן שבו טיפלה העיתונות בסיפור הזה, ואתה לא מגלה פה שום סוד. אם כי אני לא בטוחה שחלקך ב"פיצוץ הבלון" היה משמעותי יותר מזה של העין השביעית: אתה שואל מה הקשר? הקשר הוא שקנפו נלחמה להשגת מטרה מסוימת, ולא משנה אם המטרה הזו מופרכת בעיניך או בעיני כל מישהו אחר. ההשוואה שביצעתי למוטי אשכנזי ולאייבי נתן לא אומרת שהמטרות זהות בצדקתן (וגם זה לא הנושא כרגע). דיברתי על היכולת לעורר גלים בתקשורת ובציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הגיעו אליה העיתונאים כבר במצפה רמון? הנה כתבה שלדעתי פורסמה לפני החשיפה של "העין השביעית" (אם כי אני לא רואה תאריך בכתבה של "העין"): חלקי שלי לא היה בחשיפת כנפו בעתונות אלא בפירסום מאמר במדור "דעות" של "מעריב" שסיפק לשר האוצר גיבוי ותחמושת ברגע קריטי. נדמה לי שסיפרתי את הסיפור באחד השירשורים. זה המאמר, והוא עורר הדים רבים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם קנפו היתה כזו "כלי ריק", נכון יותר לומר שהיא היתה קורבן של כוחות גדולים ממנה. לא בהכרח כוחות נשיים - מול נשות ויצ"ו (או מי שלא עמד מאחוריה) עמדו עמיר פרץ, פקידי האוצר, שר האוצר, כולם גברים. אפילו עמדו בנחישות. בסך הכל אשה משום מקום שיצאה מביתה, עלתה לירושלים וחזרה כלעומת שבאה. המאמר ב"העין" פורסם בגיליון ספטמבר 2003 (אם כי מדובר בירחון, ולא ברור מתי נכתב המאמר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך ז'נבה, אבל חזרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר כמה וכמה אימהות הוריות שסיפרו לי על מסע השתדלנות של "אגודת ידיד" שפעלה נמרצות עוד בטרם ויקי קנפו החלה בצעדתה הנמרצת. אגודת ידיד פעלה בכל הארץ במסע שיכנוע שכלל הרבה מאוד דיבורים שאפשר להשוות אותם למסע תעמולה של מערכת בחירות. ולא רק זאת, ביבי יודע מה שאף אחד לא מעיז לספר. הוא יודע שרבות מאוד מכל אותן האימהות ההוריות מקיימות מערכת יחסים עם גבר שאותו הן מסתירות מאחר והן רוצות בקצבאות. ואסור להראות שיש לך גבר! ובגלל זה, חרף כל השאלות שהעיתונות נסתה להעלות, עד היום, אנחנו לא ראינו אבא אחד של הילדים של כל אותן האימהות ההוריות שעבורם... עבור הילדים הם יצאו לצעדת המסכנות. לא מפליא אותך שאף אב לא קם לומר אני כאן, או שום חבר, ידיד או רע לא התייצב לצידם. רק קרובי משפחה בדרגת דוד או אח היו! הפחד או המציאות או השקר וכזב, תחליטי את! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יכולה אולי בבקשה לברר לי את שם בית הקפה שבו נפגשים אחרוני שוליות התסריטאים של ערוץ 10? יש לי חבר שכבר שנים מנסה להכנס לברנז'ה שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אברר. ככל הידוע לי, זה לא רחוק מהספסל של המערה החשמלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה גדולה על "בית-כלא" לשוהות בלתי חוקיות, פועלות זרות וזונות יחדיו. נשים!! קרא באלו תנאים שמים את הנשים, קרא גם את הציטוט הבא: * כמו לפלשתינאים, גם בעבור העובדים הזרים המציא הממסד הישראלי אוצר מלים מיוחד. "מתקן משמורת" ולא כלא. הנשים אינן עצורות אלא "מוחזקות" והן אינן מגורשות מישראל, אלא "מורחקות". לוי מקפיד על המונחים. "זו לא טרמינולוגיה", הוא אומר, "אלה הגדרות חוקיות. זה לא בית כלא". עובדה: לא שירות בתי הסוהר אחראי על המקום, אלא המשטרה. * קישור לכתבה פתאום, באמצע הכתבה, הנשים, שדיברו עליהם בלשון נקבה, הופכים ל"עובדים-זרים" וכי למה? כוון שמדובר על בית כלא בנאים של בית מלון, כוון שכותב המאמר, רצה שיבינו כי התנאים הללו, מוענקים לכל העובדים הזרים. ולא כך הוא. פועלים זרים, זכרים, גברים נמצאים במכלאות של בהמות, בבתי כלא שמורים, בתנאים של דיר חזירים. מאחורי סורגים מבורזלים. ורובם חיים באוהלים מיוחדים, כן... גם בכפור של החורף. אבל הם גברים, הם באים מרומניה, שם יותר קר, אז מותר להתייחס לגברים כמו כלבים. תגיד לי אתה? למה האפליה הזו? למה הכתבה נגועה בשלילת הגבר כוון שהוא גבר ואיננו אישה. שים לב שבכתבה עצמה, שזורים המילים "סרסור" ו"סרסורים" גם אם הנערות אומרות שהן באו מרצון, גם אם הן מספרות שקנו בית מהכסף שהן הרוויחו, גם אם הן חוזרות ואומרות שהן מעדיפות לשוב ולזנות. אז מהיכן צצים הסרסורים כאן? מה? כל חבר של זונה הוא סרסור? וכדאי שתקרא מה כתבה על כך השופטת הדסה בן עתו. קרא ותראה שאתה כמו כולם, לא רואה ומסרב להאמין. הסרסור כל מי שחקר את הבעיה הזאת לעמוק סבור כי הנשים העוסקות בזנות קושרות את גורלן לעיתים קרובות לגבר החי על ריווחיהן בהסכמתן המלאה ולעיתים אף מיוזמתן. המניעים הם לאו דווקא בתחום ההגנה הפיזית או העזרה שהן זוכות לה לפעמים אלא דווקא בתחום הרגשי. יש לזכור כי נשים כאלו נפלטו בדרך כלל ממשפחתן ומסביבתן הטבעית והן סובלות מבדידות קשה, אין תימה שרבות מהן פונות לסמים ואחוז נסיונות ההתאבדות .הוא גבוה ביותר לעיתים הסרסור הוא האיש היחידי שהזונה מרגישה אליו קירבה נפשית ולעיתים קרובות היא מוכנה לשלם תמורת המשך הקשר איתו. אומנם יש מקרים בהם נמשך הקשר תחת לחץ אבל במקרים רבים אחרים הוא מתחיל או נמשך מרצונה של האשה אין שום הסבר אחר לעובדה שקשר זה נמשך לפעמים שנים רבות או לעובדה שנשים רבות חוזרות שוב ושוב אל הסרסור שלהן .לאחר שעזבו אותו במשפטים המוגשים נגד סרסורים עולה שוב ושוב התמונה המוכרת שהתלונה למשטרה לא באה לעיתים קרובות אלא מתוך רגש .של קנאה כאשר הסרסור מתקשר לבחורה אחרת יש בתוכנו מי שסבור כי התערבותו של החוק נחוצה רק במקרים בהם נאלצה אשה לתת מאתננה לאחר בניגוד לרצונה, שאם לא כן – כך טוענים בעלי הדעה – אנו דנים את הזונה לבדידות נצחית משום שאינה יכולה להקים לעצמה שום מסגרת משפחתית ואינה יכולה לחיות במשותף עם אדם אחר – אפילו חברה במידה שהיא תורמת מכספה לקיום המשותף. יש לציין כי העיסוק בזנות הוא רווחי מאוד וכמעט בלתי אפשרי שבן הזוג ישתכר סכומים דומים אלא אם כן הוא פורץ או שודד אשה העוסקת בזנות אינה יכולה לחיות עם פועל או להינשא לו מבלי לגרום לכך שהוא יימצא בסכנה של העמדה לדין מאסר ממושך כמי שחי על רווחיה, אפילו אין ביחסים שביניהם כל אלמנט של אילוץ ואפילו אם הוא מנסה להשפיע עליה לפרוש .מעיסוקה הבעיות הללו הטרידו אותנו מאוד אולם בסופו של דבר הגיעה רב הועדה למסקנה שאין מקום לשינויים מהותיים בחוק אם כי יש מקום להשאיר לבית המשפט שיקול דעת בלתי מוגבל על ידי המחוקק. לכן אנו ממליצים לבטל את ההוראה הקבועה בסעיף 10 לחוק החדש בדבר עונש מאסר חובה בלאו הכי זהו אקט הצהרתי בלבד של המחוקק שהרי לא נקבע שום עונש מאסר מינימום ובית המשפט רשאי להטילמאסר לתקופה סמלית בלבד. לאור הנימוקים שהבאנו לעיל ולאור העובדה שבלאו הכי פסק בית המשפט העליון כי מותר .להעמיד סרסור בפיקוח קצין מבחן אנו סבורים כי יש להשאיר לבית המשפט את אותו שיקול הדעת שמשאיר לו המחוקק בעבירות חמורות יותר ואפילו בפשעים חמורים. דוח עתו עמ' 79/3 תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הלינק שמוביל לכתבה של העיתונאית ענת מהארץ. באמת מדהים הפער. (אהבתי את הקטע על מנהל הכלא הזה שמכין לבנות חביתות). אבל אני לא בטוח שצריך לבוא בטענות לנשים.הן פעלו כקהילה למען אחיותיהן הנשים מחבר העמים,ומה שהשיגו עבורן זה בסך הכל תנאים אנושיים סבירים בעת מעצרן. מדוע קהילת הגברים אינה פועלת למען האחים הרומניים באותה נחרצות מסירות והשקעת אנרגיה? אומר לך למה,גברים הם חבורת אגואיסטים,שיוצרת אחווה רק כשצריך להרוג את האויבים שבאים לקחת להם את הנשים שלהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |