בתשובה לגיל רונן, 08/01/04 15:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בגל"צ דיברו על זה? בערש הקליקות והבראנז'ות מדברים על קליקת הנשים דווקא? :-) להזכירך, מיכאלי ויחימוביץ' חברות בארגון "עזרת נשים", שאינו רשום כארגון מחתרתי. ככל הידוע אין חוק האוסר עליהן להיפגש ולדסקס את ענייניהן המקצועיים. מעבר לזה, כל חתך עיתונאי שנוצר אי פעם, נפגש בימי שישי בצהריים לדרינק, מוותיקי "העמוד האדום" של ידיעות אחרונות ועד אחרוני שוליות התסריטאים של ערוץ 10. תמצא אותם בקפה דיצה, בקפה אוסלו, בבית סוקולוב (ואלה רק מקומות בת"א, יש מן הסתם עוד רבים). על מה מדברים שם? על עבודה ומן הסתם גם על עניינים אישיים. נוצרות חברויות, נוצרים סכסוכים, מתגבשים פרוייקטים. לגבי הטיפול העיתונאי בסיפור ויקי קנפו: אכן, כך התקשורת עובדת, וזה נחשף כבר ב"עין השביעית". כך התקשורת עבדה גם בכל סיפור תקשורתי גדול שהיה פה אי פעם: קו 300, פרשת האזנות הסתר ועוד רבים, כולל "עסק הביש" (קונספירציה בקנה מידה בינלאומי, על טהרת הגברים). אתה מתנפל על ביטוי ספציפי של תופעה רחבה, בגלל שהוא לא תואם את האג'נדה שלך. אבל אין פה טעם לדבר על מזימות. כי אם יש מזימה אחת - יש עוד אלף, שלא קשורות לנשים/גברים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה קשורים קו 300, עסק הביש והאזנות הסתר. התוכלי להסביר? וכן, דיברו על זה בגל"צ, ביומן החדשות (לא בשידור, באחורי הקלעים). לא זוכר מי סיפר לי על זה, אני רק זוכר שכבר אז זה היה מבאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה היו דוגמאות למקרים שבהם עיתונאים ויסתו את מידת החשיפה של האירוע לפי תיאומים ביניהם ו/או עם הרשויות הרלוונטיות. אפשר להוסיף גם מחלות קשות של נבחרי ציבור. כך - וזה לאו דווקא לטובה - פועלת העיתונות הישראלית כולה, בכל התחומים המרכזיים, וזה מתבצע בשיתוף פעולה עם מועצת העיתונות, הצנזורה וגופי מימשל שונים. יש ספר של שני מומחי תקשורת ישראליים שעוסק בנושא, גם על בסיס תיאוריה של התיאורטיקן האיטלקי גרמשי (Gramsci), ואנסה להיזכר בשמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת! הגזמת גזם! הדוגמאות שאת נותנת הן של צנזורה צבאית והימנעות מפירסום - לא של המצאת קמפיין. במקרה של כנפו העיתונאיות אשכרה עבדו כשדולניות. כרמית גיא פתחה מהדורה אחרי מהדורה ב'קול ישראל' בוויקי כנפו, מה היא אוכלת, מה היא לובשת וכמה פעמים היא עפעפה בעפעפיה בשעה האחרונה. הטלוויזיה הפכה לגל פתוח של ויקי כנפו. כולנו היינו פה (אני מניח) ולא צריך להזכיר - לא היה אתר אינטרנט, עיתון, תוכנית אירוח או מוסף שהגיבורה שלו לא היתה ויקי כנפו. זו התגייסות תעמולתית מניפולטיבית מקיר לקיר ולא היה כדבר הזה מעולם בתולדות התקשורת שלנו. דבר כזה - רק נשים יכולות לעשות. נשים עם הרבה יותר מדי כוח, בלי מי שיגביל אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קמפיין" יכול לפעול בכל הכיוונים - בפרסום, בהסתרת עובדות וגם בהדגשת הנתונים הרצויים לגוף המפרסם. יש נזק דומה בהסתרת סיפור כמו פרשת קו 300 ובהבלטת יתר של סיפור שנראה לך משני (בדרך כלל השני בא על חשבון הראשון). ויקי קנפו חוללה דיון ועשתה הרבה רעש, אבל לא הצליחה להגיע להשגים אמיתיים בשטח. את ההחלטות על התקציב והקצבאות קיבלו (הגברים!) בממשלה השבוע, בזמן שהיא דואגת לבנה הנרקומן, או משהו. שוב, אתה מתבלבל בין ספינים תקשורתיים לבין השפעה ממשית על המציאות. ויקי קנפו היתה פשוט סיפור טוב בעיני העיתונאים, והם טיפלו בו כל עוד הוא נראה להם סיפור טוב. אותו דבר קרה עם שביתת הנכים, ש"ליוו אותה מיומה הראשון" וכל זה. מה הסיקור של השביתה שינה ביחס לנכים, בגודל הקצבאות או בהחלטות הממשלה? כלום. אפילו את העובדה הזו סיקרו, את העובדה שהסיקור לא שינה כלום. זה עדיין לא שינה כלום. דוגמאות נוספות הם עובדים זרים, חרדים או עולים מרוסיה שנפצעו בפיגועים שונים - בזמנו היו עליהם כתבות מרגשות בכל העיתונים. מה הם שינו במציאות? כלום. הם היו פשוט סיפור טוב. השאלה האמיתית שעלתה במקרה ויקי קנפו - מי זכאי לקבל קצבאות ובאיזה הקף - נשארה בשיח הישראלי באופן מעורפל בלבד, והטיפול בה היה ונשאר דמגוגי. כמו בהרבה שאלות אחרות. אגב, הנה שתי דוגמאות לגברים שעשו מה שויקי כנפו ניסתה לעשות, ואפילו, אם יורשה לי, במידת הצלחה רבה יותר. מוטי אשכנזי: אייבי נתן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויקי כנפו יוצרה והודרכה ותודרכה מהרגע הראשון - סליחה, הרבה לפני הרגע הראשון - ע"י שתי"ל ושדולניות הנשים. מהרגע הראשון של "המסע" שלה - 250 ק"מ בארבעה ימים, שזה 60+ ק"מ ביום, כלומר יותר מ-2 ק"מ לשעה, 24 שעות ביממה... נראה לך שהיא אכן הלכה כל הדרך? - ועד סוף הקמפיין, התקשורת היתה איתה. כל יום, כל שלב, תוכנן. כל מילה שהיא אמרה נכתבה עבורה. הכל נעשה בסודיות, עד שהעסק נחשף בשלב מסויים (כשהעסק כבר התחיל להתפוצץ והתחיל להתחוור לכולם שהיא נכשלה). כמו שאמרתי לעיל, גם לי היה חלק בפיצוץ הבלון הזה. היא היתה זיוף אחד גדול מההתחלה ועד הסוף, וכל העם ראה את הציפורניים המטופחות שלה ואת הסלולרי ואת המרלבורו. בחיאת ברקת, מה הקשר למוטי אשכנזי? האשה הזאת היא המצאה של הפמיניסטיות. ועל מה היא נלחמה? על הזכות של נשים גרושות לקבל קיצבה, משל הן היו נכות? על זכותן לסרב לעבוד? את זה את משווה למאבקם של הנכים המסכנים או לטיסתו של אייבי נתן למצרים? האשה הזאת לא ישנה אפילו במאהל אלא בבתים שארגנו לה בירושלים. פיחסה עליה ועל כל הלובי הפמיניסטי המפונק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא נוצרה בידי שדולת הנשים. היא החלה לצעוד לבדה ואז פרשו עליה כנפיים. שים לב שאני כלל לא מתווכחת איתך לגבי האופן שבו טיפלה העיתונות בסיפור הזה, ואתה לא מגלה פה שום סוד. אם כי אני לא בטוחה שחלקך ב"פיצוץ הבלון" היה משמעותי יותר מזה של העין השביעית: אתה שואל מה הקשר? הקשר הוא שקנפו נלחמה להשגת מטרה מסוימת, ולא משנה אם המטרה הזו מופרכת בעיניך או בעיני כל מישהו אחר. ההשוואה שביצעתי למוטי אשכנזי ולאייבי נתן לא אומרת שהמטרות זהות בצדקתן (וגם זה לא הנושא כרגע). דיברתי על היכולת לעורר גלים בתקשורת ובציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הגיעו אליה העיתונאים כבר במצפה רמון? הנה כתבה שלדעתי פורסמה לפני החשיפה של "העין השביעית" (אם כי אני לא רואה תאריך בכתבה של "העין"): חלקי שלי לא היה בחשיפת כנפו בעתונות אלא בפירסום מאמר במדור "דעות" של "מעריב" שסיפק לשר האוצר גיבוי ותחמושת ברגע קריטי. נדמה לי שסיפרתי את הסיפור באחד השירשורים. זה המאמר, והוא עורר הדים רבים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם קנפו היתה כזו "כלי ריק", נכון יותר לומר שהיא היתה קורבן של כוחות גדולים ממנה. לא בהכרח כוחות נשיים - מול נשות ויצ"ו (או מי שלא עמד מאחוריה) עמדו עמיר פרץ, פקידי האוצר, שר האוצר, כולם גברים. אפילו עמדו בנחישות. בסך הכל אשה משום מקום שיצאה מביתה, עלתה לירושלים וחזרה כלעומת שבאה. המאמר ב"העין" פורסם בגיליון ספטמבר 2003 (אם כי מדובר בירחון, ולא ברור מתי נכתב המאמר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך ז'נבה, אבל חזרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר כמה וכמה אימהות הוריות שסיפרו לי על מסע השתדלנות של "אגודת ידיד" שפעלה נמרצות עוד בטרם ויקי קנפו החלה בצעדתה הנמרצת. אגודת ידיד פעלה בכל הארץ במסע שיכנוע שכלל הרבה מאוד דיבורים שאפשר להשוות אותם למסע תעמולה של מערכת בחירות. ולא רק זאת, ביבי יודע מה שאף אחד לא מעיז לספר. הוא יודע שרבות מאוד מכל אותן האימהות ההוריות מקיימות מערכת יחסים עם גבר שאותו הן מסתירות מאחר והן רוצות בקצבאות. ואסור להראות שיש לך גבר! ובגלל זה, חרף כל השאלות שהעיתונות נסתה להעלות, עד היום, אנחנו לא ראינו אבא אחד של הילדים של כל אותן האימהות ההוריות שעבורם... עבור הילדים הם יצאו לצעדת המסכנות. לא מפליא אותך שאף אב לא קם לומר אני כאן, או שום חבר, ידיד או רע לא התייצב לצידם. רק קרובי משפחה בדרגת דוד או אח היו! הפחד או המציאות או השקר וכזב, תחליטי את! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יכולה אולי בבקשה לברר לי את שם בית הקפה שבו נפגשים אחרוני שוליות התסריטאים של ערוץ 10? יש לי חבר שכבר שנים מנסה להכנס לברנז'ה שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אברר. ככל הידוע לי, זה לא רחוק מהספסל של המערה החשמלית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |