 |
|
 |
||
|
||||
 |
חבל שלא היתה כאן התייחסות עמוקה יותר לנושאים שבאמת עומדים על הפרק. חבל, לדוגמא, שלא מדובר על נסיונו של שרון לגייס את תומכי נתניהו באמצעות סוכריות שונות (ראה, לדוגמא, את מינויו ברגע האחרון לתפקיד שר של צחי הנגבי, אולי תומכו הבולט ביותר של נתניהו בכנסת), או על הסיבות (המאוד מעניינות, והכלל לא ענייניות) שהביאו אף הן ברגע האחרון למינוייה של לימור לבנת לתפקיד היוקרתי של שרת חינוך. שיא הרדידות בא לידי ביטוי בהתייחסות המשעממת למינויו של שלום שמחון (''חתול ושמנת'' וכן הלאה), מבלי להזכיר כלל שמינוי זה התקיים אך ורק בעקבות מספר התפתחויות מרתקות, ששיאן בחזרת התק''מ למפה הפוליטית ככוח בעל משמעות. על מנת לקרוא על הישבן הצחור שמונח עתה על כס השר לבטחון פנים, הייתי יכול בקלות לפתוח את ''ידיעות אחרונות'', או - במידה יותר סבירה - את עיתון ''את'' או ''לאשה''. באמת שאני לא מוצא צורך להתחבר עבור כך לאינטרנט ולגלוש עד לאייל. כאן הייתי מצפה להתייחסות יותר אינטילגנטית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לשרון ושמחון ישנו אינטרס משותף - עיגון זכויות החקלאים בקרקע. או במילים אחרות, ה-שוד הגדול. כך לאור יום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה עיגון זכויות החקלאים על הקרקע הוא "השוד הגדול"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה באמת לא הבנתי. מדוע כשאנו מעניקים לדיירי הדיור הציבורי את בתיהם - אני בעד, אגב - זהו צעד סוציאלי חשוב, וכשאיכרים שעיבדו את אדמתם במשך שנים מבקשים עליה חזקה (שבלעדיה הם נותרים, למעשה, ללא כל רכוש) מדובר ב"שוד הגדול"? בשני המקרים מדובר ברכוש המדינה. אנא הסבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים ששם משפחתם דומה לזה של אסף נוטים לחילוקים דקים כאלה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבא וסבתא שלי מושבניקים. והנה הלכה התאוריה שלך. חשבתי באמת מה היה קורה אם אדם עם שם משפחה כשלי היה מדבר על העליה הרוסית כמו שדיברה דליה רביקוביץ. רצוי להתייחס לדעה ולא לאדם האומר אותה. ומה זה חילוקים? זה בעברית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם ההיבט העקרוני. השאלה היא שאלה של כמות. החוק שהחקלאים בכנסת רוצים להעביר מדבר על 27-29 אחוז. בעוד שוועדת מילגום מדברת על מדרג הנע בין 8-10 אחוז במרכז הארץ ועד 31 אחוז באזורי עדיפות א (פריפריה). ההטבה של הלובי החקלאי מגיע לכדי עשרות מיליארדי דולרים (שביט 1999). אל תשווה דירה קטנה ומעופשת ששולם עליה שכירות לכמה דונמים של בן קיבוץ במרכז הארץ. אם כן, הצעת וועדת מילגרום היא הצעה סוציאלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב אותך מאחוזים. מה דעתך על ההצעה הבאה: "כל חקלאי יקבל כרכושו את האדמה אותה עיבד ושעליה הוא חי"? אגב, אני איתך בהסתייגות מדברי "השד העדתי", שלא עמד לו האומץ לכתוב את שמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא העליתי על דעתי שלא תנחשו לבד | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממם. אהבתי. משום מה, תפקידך באייל מזכיר לי את אותה דמות ב- The Rocky Horror Show אשר, בכל אחת מהופעותיה האקראיות, זוכה לקריאות בוז ולמטחי פופקורן מהקהל, ואז שבה למאורה ממנה הגיחה. כה לחי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדוש ככל שיהיה, אני מעדיף את הדימוי של הילד הצועק ''המלך הוא עירום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם לא נתייחס לנדושות הדימוי ולנפוצותו, הרי שהוא עדיין בעייתי. בטרם תזעק "המלך הוא עירום", עליך לחשוב: 1. האם קיים מלך? 2. האם האיש שאתה רואה הוא הוא המלך? 3. האם יתכן כי אינך מסוגל, מסיבה זו או אחרת, לראות את הבגדים? 4. אולי המלך עירום בכוונה? 5. האם יש לכך חשיבות כלשהיא? למרבה הצער, רוב הצועקים מעדיפים לעשות זאת ללא שיקולים אלה. כך גדלה רמת הרעש, ומטבע הדברים אף אחד לא טורח לשים לב לצעקנים במהומה הכללית... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל זאת יש להוסיף: 1 - האם קיימת ממלכה? 2 - האם קיים העולם? 3 - האם אין הכל אשליה? 4 - איך לעזאזל הגענו לדיון הסהרורי הזה? LOL LOL LOL דני.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אתה מנסח מחדש את פירוש הביטוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את כל הדונמים אותם עיבד? כדי מה? שיוכל לבנות שם עשרה בתי קומות שאותם יוכל להשכיר? זה הצדק הסוציאלי שעליו דיברת? כבר עכשיו יכול לקבל כל בית אב חצי דונם (לעיתים בנוסף על מה שיש לו) כדי שיוכל להקים שם בית לבן ממשיך. אף אחד לא מתכוון לסלק אותם מהבתים בהם הם גרים. גם אם זה לא רשום על שמם בטאבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניסיון (נואש משהו) לרדוקציה לאבסורד: מה דעתך על ההצעה הבאה: "מדי שנה ילקח אחוז אחד מיתרת השקלים/הדולרים של בנק ישראל, ויחולק לעובדי הבנק"? תראה, כמה מידידי הטובים הם קיבוצניקים ומושבניקים. אני יודע שאף אחד כמעט בסיפור הוא לא נבל; שבשנים הארוכות שהם עסקו בחקלאות הם עשו זאת באהבה ובקשיים וב"ציונות", ולא כדי להפוך לכרישי נדל"ן בעתיד; ואני מסכים שיש מקום להבטיח להם עתיד נסבל מבחינת רמת חיים, כעת כשהחקלאות בדשן. ויחד עם זה יש כאן סיטואציה של כסף רב שיינתן למעטים, באופן שהוא *שרירותי* מאוד, תוצאה של נסיבות היסטוריות מקריות. מה הקשר בין העובדה שהחקלאי עיבד את האדמה וחי עליה (וגם הרוויח עליה פרוטה שחוקה או שתיים במשך השנים), לבין העובדה שכרגע האדמה הזו היא מכונה להדפסת כסף? האם לא ראוי שהמדינה תשתלט על הכסף הזה, ותשתמש בו או תחלק אותו לפי קריטריונים עניניים, אובייקטיביים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להבין את העובדות לאשורן. הקיבוצים והמושבניקים ברובם כבר אינם מתפרנסים מעיבוד האדמה. הם מעוניינים בקרקע על מנת לספסר בה אחרי שתומר לקרקע לבניה. כל בר דעת חייב להתנגד לכך. אגב, מרבית בני משפחתי (ולשעבר גם אני) חיים במסגרת של מושב או קיבוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ככה: א' - הקיבוצים והמושבים קיבלו בחכירה את אדמתם על-מנת לגדל עליה תבואות. הם מעולם לא שלמו עליה סכום מלא למדינה. ב' - דיירי הדיור הציבורי, לעומת-זאת, משלמים חודש אחר חודש, ושנה אחר שנה, עבור שניים וחצי ~ שלושה חדרים צפופים וקטנים מעמידר, בהם הם חיים בעוני במשך שלושים או ארבעים שנה. ג' - כאמור, הקרקע החקלאית ניתנה, כאמור, על מנת לתפקד ככזו, ולא על-מנת להוסיף שלמת בטון ומלט פרברית/תעשייתית, כפי שזוממים הקיבוצניקים וחבריהם הנדל"ניסטים ד'היום. ד' - פעם, לפני הרבה שנים, היו הקיבוצים ומרבית המושבים סוציאליסטיים, ועבדו בעצמם את שדותיהם - כיום, הם יושבים בבריכות-השחייה שלהם, מתבטלים, מסכמים עסקאות נדל"ן ובורסה, ובין לבין גם רודים קצת בתאילנדים - עבדיהם החדשים. Alabama is here. קצת להבהיר את התמונה. שלכם, דני האדום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר קלטי, רצוי לעיתים שתקרא את תגובותיך כדי למנוע סתירות פנימיות, שהודעותיך כה נגועות בהן. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות כאשר קראתי את סעיפי א' ו ב' בתגובתך זו. מה ההבדל בין חקלאי שחכר (דהיינו השכיר) את אדמתו ושילם עליה חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה לבין דיירי הדיור הציבורי שעשו כך בדיוק? מצד אחד אתה תוקף את החקלאי ש'מעולם לא שילם את תמורת האדמה למדינה' כלשונך, אך לא טורח לציין את העובדה שגם שוכרי הדיור הציבורי לא עשו כן. בנושא של סעיף ג' אני, למרבה הפלא, מסכים עמך במאת האחוזים, בגבולות מסוימים קרקע זו צריכה וחייבת להיות חקלאית. סעיף ד': אז מה? רק למי שהוא סוציאליסט מגיעות זכויות? אם אני קפיטליסט מצחין, היושב בבריכה ומספסר בבורסה, אין לי זכויות כלל? גם בהנחה שהחקלאים הם כאלו (ובטוחני שגם אתה יודע שהם רחוקים מהתיאור שהצמדת להם), הדיון בנושא הקרקעות צריך להיות ללא קשר לדיעותיהם או התנהגותם של הקיבוצניקים/מושבניקים. אנא ממך, מר קלטי, זכור שזכויות האזרח וזכות הקניין, נתונות לכל אדם, ללא קשר לדעותיו או התנהגותו. דעה, כל דעה שהיא, אינה מנטרלת אדם מזכותו; לחיים, לחופש, לרכוש ולשאר זכויות אדם, גם אם, למצער, צ'ה גווארה וחבריו לא חשבו כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי סעיף ג' - למה שהקרקע תהיה חקלאית? ענף החקלאות בישראל הוא בחלקו מפסיד ובחלקו מסובסד ע"י הממשלה (מים שפירים במחירים מצחיקים), והוא מושתת על יבוא (עובדים). אינני אומר שכל פיסת קרקע צריכה להיות מנוצלת באופן המשתלם ביותר (בניה להשכרה להייטק, נכון לשלשום), אולם ההתעקשות על חקלאות (אמנם סייגת אותה מעט, אולי תפרט) נראית לי בלתי-מוצדקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינה זקוקה לחקלאות, גם אם היא אינה רווחית כלכלית וזאת בגלל: א. מדינה כמו שלנו, ובעצם כל מדינה, זקוקה ליכולת ייצור חקלאית שתשמר לעת צרה או מחסור כלל עולמיים, שימור ופיתוח הידע הכלכלי מהווה ביטוח לימים קשים שיכולים להתרחש. ב. שיקול הנוף: לא הכל זה הייטק או נדל"ן, לשטחים חקלאיים פתוחים ולשדות עם יבולים יש השפעה נופית לא קטנה על הארץ. בגלל סיבות אלו ובעיקר בשל הראשונה, יש לשמר את החקלאות, גם במחיר סיבסודה, כיוון שזהו המחיר אותו אתה משלם עבור 'הביטוח'. העובדה היא שגם ביפן, סינגפור ועוד מדינות, במצוקת נדל"ן איומה יש שטחי חקלאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם סעיף ב' אני מסכים. סעיף א' הוא בעייתי במקצת, לדעתי: נסה להחליף את המילה חקלאות במילה טקסטיל. באותה מידה יכולנו לטעון שהיה עלינו לסבסד את מפעלי הרכב שייצרו את הסוסיתא ("כרמל"?) כי יש לשמר את הידע הכלכלי של ייצור הסוסיתא לכשיגיעו ימים קשים. האם אין לשפוט את החקלאות בכלים כלכליים גרידא? לקח די הרבה זמן להפטר מ"נלבישך שלמת בטון ומלט", הגיע הזמן להתאושש גם מ"הפרחת השממה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לחיות בלי טקסטיל. מחסור בזה לא יהרוג אותי. מחסור במזון, כן וכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מחיר המזון המיובא נמוך ממחיר הגידול בארץ אז יש לייבא מזון ואין טעם להעניק סובסידות לחקלאות. מכיוון שמן הסתם תעלה את הטענה הצפויה כל כך של מצור בעת חירום, קח בחשבון שבעת כזו גם לא נוכל לייבא דלק וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הולכים להידפק, אז עד הסוף, אתה אומר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך. עדיך להשקיע כסף כדי לא להגיע למצב של קטסטרופה מאשר לנצל אותו למטרה שבמילא לא תעזור בעת קטסטרופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חקלאות היא ענף מיוחד, בשונה מטקסטיל או כל ענף לא כלכלי אחר, כיוון שאופייה של ארץ נמדד גם בכמות השטח החקלאי שלה. כמו כן, אתה מניח מחסור כללי, אך יש מקרים שנוצר מחסור ספציפי במוצר חקלאי. כמו כן עדיף לנו להסתמך ברוב המקרים על ייצור-עצמי בענף הזה כדי לא להיות תלויים באסונות טבע במדינות אחרות או בתנודות מחירים שעלולות להביא למשבר חברתי. המחיר של השארת החקלאות כענף חי שווה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ביננו ויכוח בנוגע לחקלאות כאמצעי לשימור שטחים פתוחים. אם קיים מחסור ספציפי במוצר חקלאי, נטפל בכך כפי שמטפלים בכל מוצר אחר: ייבוא. במקרה שהמחירים עולים מעבר לתחום מסוים, ע"מ למנוע משבר חברתי (או אפילו רעב, במקרים קיצוניים), אז יש לסבסד את המוצרים החקלאיים. עדיף לסבסד כשצריך ולא לסבסד תמידית גידולים לא רווחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ענף הפרחים לדוגמא. רובו לייצוא. המדינה בעצם מייצאת מים. ואחר כך מפחידים אותנו עם ילד שצועק על הדודה שלו שלא תוריד הרבה מים אחרי שהיא עושה צרכיה בשירותים. שיקול הנוף הוא לא שיקול. אפשר להשאיר שטחים פתוחים החיים על מי שלחין. זה לא או חקלאות או נדל''ן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנושא הייצוא, אתה צודק, לפי דעתי הייצוא החקלאי צריך להכיל את מחירם האמיתי של המים. אך אני לא מדבר על ייצוא, אלא על ייצור עצמי, שיש לשמרו גם אם הוא אינו כלכלי. במדינה שלנו, שטח פתוח ולא מעובד, יהפוך במהירות טרף לכרישי הנדל''ן, כמו כן, אני מעדיף מבחינה אסתטית שדה חקלאי על פני שדה בור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הטענה "שטח פתוח ולא מעובד יהפוך במהירות טרף לכרישי הנדל"ן". זה היה נכון אילו השטחים המעובדים היו מוגנים בחירוף נפש על ידי המעבדים שלהם, שהיו חוששים לפרנסתם החקלאית ונשכבים לפני הבולדוזרים. והרי אין זה המקרה... אולי ההיפך? כל עוד אלו שטחים חקלאיים, האינטרס של המחזיקים בהם זהה לזה של הכרישים. אם הם יהיו שדות בור, לפחות יהיו אלו חובבי הטבע ואיכות הסביבה מול הכרישים, מבלי שגם החקלאים יהיו עם הכרישים. השטחים המעובדים גורמים נזק *עצום* לאיכות הסביבה - בפרט, לאיכות מי התהום - בין בזיהום ע"י חומרי דישון והדברה, ובין בהגדלת צריכת המים. ואני מעדיף אסתטית שדה בור על פני שדה חקלאי. בהרבה, אפילו. (לקחת בחשבון את גורם חיות הבר בהעדפתך האסתטית?). אם כי יש לומר כי ריח פרדסים בעונת הפריחה הוא פייט קשה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו היה עלינו לבחור בין שדה מעובד לשדה בור, ניחא, וגם אז דעתי כדעת ירדן. אך ברוב המקרים מדובר בסביבות גידול עשירות יותר. יצוין שגם מבחינה תכליתית של ראות ירוקות, שדה מעובד (למשל חיטה) מייצר הרבה פחות חמצן ליחידת שטח מאשר צמחיה טבעית, כמדומני עד כדי שני סדרי גודל. טיעון זה תופס כמובן פחות לגבי פרדסים או מטעי עצים (אבוקדו/אגוזים), שהרי מקור ההבדל בשטח הפנים הגדול יותר לעומת הצמחיה המישורית בשדה מעובד. יצוין גם שחלק משדות הבור מקורם בכריתת יערות, שדות/ישובים שניטשו, שימוש כשטחי-אש וכו', ובמובן זה הסביבה ניתנת לשיקום ברבות הימים. ע"פ מיטב ידיעתי מרבית הקמח, הסויה, וכו' מיובאים מארה"ב וממדינות אחרות, ומשקל התוצרת המקומית כמקור למוצרי יסוד אינו אלא משני. יש כ-8000 חקלאים במדינה, אילו באמת היינו רוצים להגיע לאוטרקיה, ולו בשעת חירום בלבד, לא כבישת שטחים פתוחים לשדות היתה הדרך. אולי גידול בקומות או גידולים ימיים, או פתרונות אחרים המפורטים ב'מוסד המשחק העולמי' שציטטתי לרוב: אך שאיפה זו נראית לי רומנטית נלהמת משהו, גם כשמטרתה להגן על המשק מפני תנודות בשוק העולמי, ולא להתכונן למלחמה. אוכל נשמע קיומי, אבל מוצרים חיוניים לא פחות ויקרים יותר גם כן מיובאים מחו"ל. למעשה מרגע שתושג מדיניות יציבה יותר בתחום גידול האוכלוסין והפרנסה, לא מן הנמנע לספק מזון להמונים חינם כמו מים ואויר לנשימה. עם התחייבות מינימלית לגבי היותו משביע וראוי למאכל אדם, כשלרשות אניני הטעם יעמדו עדיין הבישול הביתי והמסעדנות העממית והיוקרתית כאחד. זה באמת לא כזה סיפור מבחינה כלכלית כל עוד לא ילווה בגידול מופרע במס' הנפשות למשפחה, ולאלה הנזקקים לו יוותר הפנאי לעסוק בעניינים מהותיים יותר. השכלה למשל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |