בתשובה לרן בר זיק, 18/03/01 14:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ענף הפרחים לדוגמא. רובו לייצוא. המדינה בעצם מייצאת מים. ואחר כך מפחידים אותנו עם ילד שצועק על הדודה שלו שלא תוריד הרבה מים אחרי שהיא עושה צרכיה בשירותים. שיקול הנוף הוא לא שיקול. אפשר להשאיר שטחים פתוחים החיים על מי שלחין. זה לא או חקלאות או נדל''ן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בנושא הייצוא, אתה צודק, לפי דעתי הייצוא החקלאי צריך להכיל את מחירם האמיתי של המים. אך אני לא מדבר על ייצוא, אלא על ייצור עצמי, שיש לשמרו גם אם הוא אינו כלכלי. במדינה שלנו, שטח פתוח ולא מעובד, יהפוך במהירות טרף לכרישי הנדל''ן, כמו כן, אני מעדיף מבחינה אסתטית שדה חקלאי על פני שדה בור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הטענה "שטח פתוח ולא מעובד יהפוך במהירות טרף לכרישי הנדל"ן". זה היה נכון אילו השטחים המעובדים היו מוגנים בחירוף נפש על ידי המעבדים שלהם, שהיו חוששים לפרנסתם החקלאית ונשכבים לפני הבולדוזרים. והרי אין זה המקרה... אולי ההיפך? כל עוד אלו שטחים חקלאיים, האינטרס של המחזיקים בהם זהה לזה של הכרישים. אם הם יהיו שדות בור, לפחות יהיו אלו חובבי הטבע ואיכות הסביבה מול הכרישים, מבלי שגם החקלאים יהיו עם הכרישים. השטחים המעובדים גורמים נזק *עצום* לאיכות הסביבה - בפרט, לאיכות מי התהום - בין בזיהום ע"י חומרי דישון והדברה, ובין בהגדלת צריכת המים. ואני מעדיף אסתטית שדה בור על פני שדה חקלאי. בהרבה, אפילו. (לקחת בחשבון את גורם חיות הבר בהעדפתך האסתטית?). אם כי יש לומר כי ריח פרדסים בעונת הפריחה הוא פייט קשה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו היה עלינו לבחור בין שדה מעובד לשדה בור, ניחא, וגם אז דעתי כדעת ירדן. אך ברוב המקרים מדובר בסביבות גידול עשירות יותר. יצוין שגם מבחינה תכליתית של ראות ירוקות, שדה מעובד (למשל חיטה) מייצר הרבה פחות חמצן ליחידת שטח מאשר צמחיה טבעית, כמדומני עד כדי שני סדרי גודל. טיעון זה תופס כמובן פחות לגבי פרדסים או מטעי עצים (אבוקדו/אגוזים), שהרי מקור ההבדל בשטח הפנים הגדול יותר לעומת הצמחיה המישורית בשדה מעובד. יצוין גם שחלק משדות הבור מקורם בכריתת יערות, שדות/ישובים שניטשו, שימוש כשטחי-אש וכו', ובמובן זה הסביבה ניתנת לשיקום ברבות הימים. ע"פ מיטב ידיעתי מרבית הקמח, הסויה, וכו' מיובאים מארה"ב וממדינות אחרות, ומשקל התוצרת המקומית כמקור למוצרי יסוד אינו אלא משני. יש כ-8000 חקלאים במדינה, אילו באמת היינו רוצים להגיע לאוטרקיה, ולו בשעת חירום בלבד, לא כבישת שטחים פתוחים לשדות היתה הדרך. אולי גידול בקומות או גידולים ימיים, או פתרונות אחרים המפורטים ב'מוסד המשחק העולמי' שציטטתי לרוב: אך שאיפה זו נראית לי רומנטית נלהמת משהו, גם כשמטרתה להגן על המשק מפני תנודות בשוק העולמי, ולא להתכונן למלחמה. אוכל נשמע קיומי, אבל מוצרים חיוניים לא פחות ויקרים יותר גם כן מיובאים מחו"ל. למעשה מרגע שתושג מדיניות יציבה יותר בתחום גידול האוכלוסין והפרנסה, לא מן הנמנע לספק מזון להמונים חינם כמו מים ואויר לנשימה. עם התחייבות מינימלית לגבי היותו משביע וראוי למאכל אדם, כשלרשות אניני הטעם יעמדו עדיין הבישול הביתי והמסעדנות העממית והיוקרתית כאחד. זה באמת לא כזה סיפור מבחינה כלכלית כל עוד לא ילווה בגידול מופרע במס' הנפשות למשפחה, ולאלה הנזקקים לו יוותר הפנאי לעסוק בעניינים מהותיים יותר. השכלה למשל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |