בתשובה לרבקה ירון, 01/01/04 20:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מניין, אם יותר, הידיעה הכה נחרצת שלאה גולדברג היתה לסבית? האם לא ייתכן שלא מצאה בן זוג לא בגלל נטיות מיניות? ו"באת אליי את עיניי לפקוח" הוא טקסט חד מיני בעיני המסתכל. יש דרכים רבות נוספות לפיענוח הטקסט הזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע האם לאה גולדברג היתה לסבית או לא (זה גם לא כל כך משנה), אבל ב"באת אלי את עיני לפקוח" (או סליחות כפי שהוא נקרא) אני (בעוונותי) לא מוצא רמזים כאלו. לו הייתי צריך למצוא רמזים כאלו, הייתי הולך לשיר המושמע ביותר בחתונות (הטרוסקסואליות) - הוא (בואי כלה) וממשיך ממנו צעד אחד - אל התשובה לשיר הזה- היא: "שלחת אלי את האוח להעיר עיני משינה. לימדת אותו לצווח מילות אהבה ותחינה אבל אני לא אבוא, לא אבוא, לא אבוא! שילחת בי את ריח האצות ואת הלבנה, ציוית על הים להאנח בקול אהבה ותחינה אבל אני לא אבוא, לא אבוא, לא אבוא!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
-- באשר לטקסט "סליחות", קרא בבקשה את תגובתי לעיל, תגובה 187714. באשר לטקסט שהעלית: אם נכתב אחרי "סליחות", או אחרי שנתפרסם הביצוע של יהודית רביץ, הוא מושפע באופן גלוי וסלקטיווי מרוב האלמנטים שמופיעים אצל זה של לאה גולדברג; גם נשען עליהם. אם נכתב לפניו (או לפני שנתפרסם הביצוע של יהודית רביץ), הרי שמציאת שימוש דומה למילים מסוימות והיעזרות במילים קרובות אצל שני הטקסטים רק מחזקות את משמעותן המוכרת אצל אוכלוסיות רחבות למדיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה את אומרת. השיר "היא" שקטע ממנו הבאתי, נכתב ע"י לאה גולדברג, ובהכרח לפני שיהודית רביץ ביצעה את "סליחות". לגבי תגובה 187714, נראה לי שפיספסת את הפרודיה בניתוח שהציע איילת ל"דירה להשכיר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהאהא. לא הכרתי אותו, ועכשיו אני מבינה למה לא מצאתי את הטקסט ברשימת הטקסטים של לאה גולדברג: כי שמו "היא", ולא "בואי כלה", כפי שהבנתי (בבורותי) מתגובתך הקודמת: "לו הייתי צריך למצוא רמזים כאלו, הייתי הולך לשיר המושמע ביותר בחתונות (הטרוסקסואליות) - הוא _(בואי כלה)_ וממשיך ממנו צעד אחד - אל התשובה לשיר הזה- היא:(...)." (הדגשתי את "בואי כלה" לצורך הבלטת נפילתי המבישה.) אגב: לא ביררתי מה גורלו של "היא" באשר להופעתו ברשימה האמורה. אבל לא חשוב. מעניין איזה משני הטקסטים נכתב ראשון. לגבי הפרודיה בניתוח של איילת: נפילה מבישה נוספת שלי. לא נורא. :-) לומדים יום-יום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
-- לאה גולדברג - ו"סליחות". -- (חבל שביכרת להתייחס רק לחלק הפיקנטי-רכילותי בתגובה שלי.) אכן, עניין משני מיניותה של לאה גולדברג. הצבעתי עליה כי ניתן למוצאה בשיריה - ואו "ליפול בפח" שטמנה כדי למנוע רינונים, או להבין בלי "להלשין". מה שתמוה בעיניי - ולכן הגבתי - היה ועודנו הניתוח של ספר-הילדים שלה "דירה להשכיר" תוך כדי מציאת פמיניזם ויתר חומרים של כתיבה חתרנית (כפי שלא היו קיימים בתקופת חייה) בספר הנ"ל. שוב: יש לזכור כי טקסט פוליטי נכתב בתור טקסט פוליטי מלכתחילה. מאז ומעולם. (ע"ע "הקומדיה האלוהית", שם עוברים בסך פוליטיקאים אנשי שם של ימי דנטה במהלך הסיור שלו עם מורהו-מדריכו וירגיליוס. ) ובאשר לטקסט שלה, "סליחות", הנה תוצאה של קריאה פשוטה, עוקבת אחרי המשמעויות הנורמטיביות של מילות הדימויים בו: -- באת אלי את עיני לפקוח וגופך לי מבט וחלון וראי >> מה ומי משתקפים בראי, במבט ובחלון? (בעיקר: בראי.) באת כלילה הבא אל האוח >> הלילה [שבא אל-] חשוך. כן חלקי הגוף האינטימיים של _האישה_. להראות לו בחושך את כל הדברים. >> חושך מול חושך >> אישה מול אישה. ולמדתי שם לכל ריס וציפורן ולכל שערה בבשר החשוף וריח ילדות ריח דבק ואורן הוא ניחוח לילו של הגוף. אם היו עינויים הם הפליגו אליך >> הפליגו - פעילות דו-משמעית. אבל: מפרשי הלבן אל האופל שלך >> _סמלי המין_ כתובים במהופך: המפרש הלבן _זכרי_; האופל _נקבי_. תנני ללכת תנני ללכת לכרוע על חוף הסליחה. >> חוף - נשי. -- כיוון שבמקצועה הרבתה לעסוק בפרשנות טקסטים, לאה גולדברג ידע היטב שיש כמה וכמה אפשרויות [לפרשנות] גם לטקסטים שלה. -- אבל שוב, באמת, _זה_ עניין צדדי. העניין העיקרי בתגובתי הקודמת תגובה 187628 הוא בקביעת היות הטקסט "דירה להשכיר", של לאה גולדברג, _טקסט פוליטי_. -- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חוזר על השאלה, מלבד ניתוח ספקולטיבי של הטקסטים, האם יש עדות מוצקה להיותה לסבית, או שמדובר בפיקנטיות לשם פיקנטיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שמעתי על עדויות כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאה גולדברג לא הייתה לסבית. קראו כל עדות ביוגרפית או קטעי יומן שלה. הרכילות המסופרת עליה בהקשרים רומנטיים, מדברת תמיד אודות התאהבויות בגברים מבוגרים ממנה (מורה בביה''ס, משורר זקן, לעומתה, כיצחק בן אברהם). תולים זאת בחסרונו של אביה במהלך התבגרותה. האב, שהיה חולה במחלת נפש, בהשפעת מוראות מלחמת העולם הראשונה, לא התראה עם בתו לעיתים קרובות ולא היה גורם משמעותי בחיי לאה הצעירה. לעיתים מנסים לנתק פרשנות ספרותית מן הביוגרפיה של הכותב א, כאן הדברים אינם מוסתרים ונעלמים. הם נאמרים במפורש מפי הביוגרף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. בעקבות הניתוח שלך חזרתי לשיר המקורי של לאה גולדברג, שהוא ראשון מתוך ארבעה, ובחנתי את שאר החלקים כדי לראות אם הם תומכים בפרשנות שלך. והאמת - לא ממש. שלושה דברים ברורים לי: ראשית, השיר מתאר חוויה ארוטית גופנית מובהקת. שנית, השיר מתאר חוויה של גילוי. ושלישית, השיר מתאר את החוויה כמשהו שיש לבקש עליו סליחה, כמשהו המוביל לתחושת אשמה, כמשהו אסור. משני האלמנטים האלו אפשר להעלות על הדעת שהשיר מתאר חוויה לסבית - אבל לא חייבים. השיר פורסם ב- 1938, כשלאה גולדברג הייתה בת 27, ובתקופה עליה אנחנו מדברים אפשר בהחלט שגם לילה הטרוסקסואלי פרוע עשוי להיות סיבה לתחושות אשמה ולרצון בסליחה. השיר עשוי גם להיות שיר געגועים מטאפורי לאהוב שלא באמת החזיר אהבה, ובהקשר זה כשאי להזכיר שב- 1938 פגשה לאה גולדברג את המשורר אברהם בן-יצחק, שהיה מבוגר ממנה בהרבה, והתאהבה בו באופן נואש. מרמזי הפרשנות(המעטים יחסית) שמצאת בטקסט לכיוון הפרשנות הלסבית דווקא, אינני מתרשם כלל. המלים הקשורות לאופל ולחושך מתחברות יופי עם תחושת האשמה הכללית בשיר, גם מבלי לשייכן לאברי המין הנשיים. גם לא ברור לי מה גברי ב"מפרש" ולמה היפוך מעין זה בא להצביע על חוויה לסבית דווקא. וגם אם נקבל ש"חוף" הוא מושג נשי, הרי שקל לפרשו בתור המיקום הנפשי הפנימי של הדוברת בשיר ולא בהקשר של הנמענ/ת. הרמז היחיד שאיכשהו מעניין הוא ה"ראי", בשורה השניה. אבל דווקא הצמדתו למבט ולחלון מרחיקים את המשמעות שהיצגת, שכן בחלון רואים החוצה וכך גם במבט. לפיכך נראה סביר יותר לפרש את "מבט וחלון וראי" כדרכים שונות בהן נפקחות עיניה של הדוברת, והיא מכירה בדברים שלא ידעה עד כה, כולל דברים שלא ידעה על עצמה ועל גופה (ראי בית שני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתוח קצר משלי לבית ההוא: החויה המינית הארוכה והחדשה בשיר נדמת כהפלגה באניה ליבשות לא מוכרות. "אם היו עינויים הם הפליגו אליך"- אם היו לי תהיות בנוגע למין בדרך חדשה הם עברו ובדרך להתגלות במסעי אתך "מפרשי הלבן אל האופל שלך"- אני הולכת אתך בכל דרך שתוביל... "תנני ללכת תנני ללכת לכרוע על חוף הסליחה"- תן לי להרגיש דברים טובים כאלה, מלוכלכים ומשוגעים, כמו שלא היו לי מעולם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את הניתוח (למרות הבוטות), אבל חייב לציין שקריאת החלקים האחרים של השיר מראה בהחלט שתחושות האשמה והתהיה בקשר לאותה דרך ואותה חוויה לא מתפוגגות לגמרי, אלא ממשיכות להתבטא גם תוך כדי ההיסחפות בתוך החווייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ. השורה האחרונה שלך מהווה דוגמה מצוינת לחופש פרשני אמיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהכרותי המצוצמצת עם בתולות בנות 19 יש להן המון כמיהה והמון רצון למין מספק אבל באותה מידה חששות ותהיות לא מובנות הביטוי "חוף הסליחה" בשיר נראה לי מתאים לאותה כמיהה מלווה חשש, כי חוף הוא מקלט מהים, והסליחה היא הרגשת הכפרה וסליחה על החושפנות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר נשמע יותר קרוב לרוח השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממם. הממם. שאלה קטנטנה: האם פירוש הדבר כי נשמעים כבר פעמי משיח? (כי אנו עדיין מחכים לו, כאן, בסיפור הזה, זאת אומרת.) (סתאאאם, שלא תיעלבי לי פתאום אם תחליטי במקרה ש"ברקת כן פה", טוב?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
??? (טוב, אני אבהיר - "ברקת לא פה", פירושו שבשעת כתיבת התגובה אני לא זמינה באייסיקיו לכל רבבות האיילים המצויים ברשימתי, כמהים לכל הופעה של הפרח הירוק שלי, למען לא יחששו כי עברו ל-invisible. ככה זה כשיש יותר מדי טקט, בסוף זה חוזר כמו בומרנג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי פים קראתי משהו על אהבה נכזבת שלה באיזה חוקר צרפתי(?) או משהו כזה, שלו גם נכתב השיר המפורסם "אהבתה של תרזה דימון". לא? (בטח אני עושה סלט גדול כאן, אבל זה תרגול טוב לקראת ארוחת הערב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט. החלף חוקר בסטודנט וצרפתי בשווייצרי, ותקבל את הגרסא המקובלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על תוספת קריאה ופרשנות. כיוון שכל טקסט ניתן לאין-ספור קריאות ופרשנויות, עוד ימצא כל אחד מאיתנו (וכל אחד בכלל) קריאות חדשות, שונות תמיד בהיבט מסוים. מה שקורה עם טקסטים עשירים וטובים. מלבד זאת, ראה בבקשה תגובה 187638 וכן תגובה 187833. גם תגובה 187864 (שלי). באשר לעולמות הסמלים (ולאה גולדברג הייתה עשירה מאוד בהם): החלק השייך לתרבות העברית ניתן למצוא אותו באקדמיה ללשון העברית, במחלקות העוסקות בתקופות השונות של הכתיבה. עדיין עוסקים בהעברת החומר למחשב, אבל קיים כבר חלק ממחושב, אם אינני טועה; החלקים השייכים לתרבויות האירופאיות: קשה יותר להתמקד ולהצביע על מקורות אחדים. "סירה", "מפרש", "הפלגה" והרבה מילים תמימות, יש להן היסטוריה קונוטטיבית ארוכה ועשירה גם בגלגוליה. מכל מקום: אצל פטררקה יש כמה סונטות המעלות שימושים למילים שרשמתי לעיל - ולא מצאתי קישור להביא לכאן. עמך הסליחה. כדי לא לשעמם מדיי, אצטמצם לבית הראשון, שורה שנייה, של "סליחות": -- "וגופך לי מבט וחלון וראי" -- אתחיל עם "חלון": הפעם הראשונה שהבנתי מה אני רואה מהדימויים באה כאשר ראיתי ש- - ש_תמיד_ רואים _אישה_, ולא חשוב מי הרואה אותה: אם דויד את בת שבע, אם רומיאו את ג'וליה. ויש עוד, כמובן. אמשיך עם "גופך", ואדגיש כי זאת המילה הראשונה בשורה: הגוף אטום, אין לראות דרכו - אלא אם מתעלמים ממנו. והוא משמש את הדוברת הלירית בתור מבט, חלון, ראי, דווקא בשל היותו אטום. "מבט": לכאורה, חסר-חד-משמעיות. לאמיתו, העיניים הן אלה המעניקות אותו. כך שמאחורי "מבט" יש "עין", או "עיניים", המחזירות תמיד את דמות המביט בהן. "ראי": אין צריך להוסיף עוד, כך שאזכיר בלבד כי מן הראי ניבט אך ורק המביט בו. עד כאן - כי כך או אחרת, תמיד יהיה "עוד". --- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתם חושבים באופן מכליל מדיי על שלושת הפעלים שלכל אחד מהם יש משמעות מובהקת משל עצמו. מבט, חלון וראי כולם אכן קשורים להתבוננות, אבל קיים שוני שלדעתי יש לשים אליו דעת בעת ניתוח השיר הזה. קודם כל, שימו לב לבניית החוצצים. במבט אין חציצה כלל, בחלון יש חציצה ברורה בין הצד המתבונן לבין הצד שמנגד לחלון, והראי הוא חציצה מלאה של ההתבוננות והכוונתה אחורה כלפי המתבונן. המילים אינן שם למען המשקל הלירי שלהן בלבד, יש להן משמעות. חוץ מזה, יש הבדלי פעולות- מבט הוא אקט של הסתכלות על, צפיה מחלון היא אקט של התבוננות מבעד והתבוננות ממראה היא בחינת השתקפות. ז''א, מה שלדעתי נתכוון בכתוב הוא ''לימדת אותי להביט דרך עצמי, מבעד לעצמי ועל עצמי''. ברור שהגוף לא עומד כגוף. הגיוני שהכוונה היא לידע בשרים כמו שציינתם, אבל זה לא הכרחי. הדבר היחיד שאנחנו יכולים להגיד בלי ספקולציות הוא שהיא משתמשת במושא המתואר ככלי לחקר עצמה. משמעות החרטה בשיר היא שאולי היא לא אוהבת את מה שהיא רואה. אגב- שימו לב שלדוברת אין בחירה בשיר. היא צריכה שישחררו אותה. שימו לב גם לבית השני, הקישור שנעשה בין ריחות הילדות לריחות המיטה כפי שניתן לפרש את האמור. זה זורק אותי למקום של מערכת יחסים פדופילית. אני מקווה שזה לא נשמע מתוח מדיי מהמציאות, אבל תחשבו על זה- זה פירוש שמחזיק מים. נסו לנתח את השיר דרכו, נסו לחשוב על הדיכוטומיה בין היום והלילה שמבוגרים לא נוהגים לעשות אותה והיא נחלתם של המתבגרים שנכנסים לנחלה הלא מוכרת מנקודת המבט של ילדים, ובמיוחד בנסיבות החברתיות שגולדברג גדלה בהן... (אגב, הדיכוטומיה הזאת היא גם מה שמובילה לפירוש הלסבי לשיר, למרות שבאותה מידה אפשר היה לשייך אותו לסאדו מאזו או שימוש בסמים, אף על פי שניתוחים כאלו פחות הגיוניים בהקשר הדוברת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו חמש (5) שנים, ארבעה (4) חודשים ואחד-עשר (11) ימים אחרי הדיון. תודה על התגובה. סליחה על אי-מתן תגובה מצדי: היום יכול להיות מתיש :-). אולי מישהו אחר יגיב לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי רעיון לדרך אחרת להסתכל עליו. האהוב שלה מת, וחוזר - מעין צד שני של "המת החי" של אלתרמן. מה אתם חושבים? (לא שמישהו יראה את זה כאן מתישהו, ובכל זאת. אולי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהא, אז איך זה ש"אם יהיה זה שנית בל יהיה זה אחרת"? "רק אותו הדבר עוד ועוד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה של אלכסנדר פן, לא של לאה גולדברג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייסברג, גולדברג, כולם אותו הדבר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אוך, אוי, שיט, עוד פעם, קיבינימט, יוט פוידוש, פאזבנג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי במקרה יוצא לי עכשיו לקרוא את היומנים של לאה גולדברג, ומשם עולה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שלאה גולדברג הייתה הטרוסקסואלית למהדרין. העובדה שלא מצאה בן זוג היא תוצאה של העובדה שתמיד היא מצאה לעצמה אהבות בלתי אפשריות (שמושאן תמיד היה גבר). מהתיאורים של התחושות שלה, האהבות האלה היו תמיד תמיד מאוד אמיתיות ומאוד ייסרו אותה. סתם, שתדעו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקשיבו לשיר הניפלא מדובר באהבה של גבר ואישה . לאה גולדברג מודה לגבר שלמד אותה את רזי האהבה כל נים כל ריס כל ציפורן . באת אלי את עיני לפקוח. וגופך לי מבט וחלון וראי, דרכך למדתי על עצמי יום אחד האהבה פרחה היו עינויים ואני עדיין מודה על מה שהיה . והולכת אל חוף הסליחות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |