בתשובה לרודי וגנר, 02/01/04 13:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ניתוח קצר משלי לבית ההוא: החויה המינית הארוכה והחדשה בשיר נדמת כהפלגה באניה ליבשות לא מוכרות. "אם היו עינויים הם הפליגו אליך"- אם היו לי תהיות בנוגע למין בדרך חדשה הם עברו ובדרך להתגלות במסעי אתך "מפרשי הלבן אל האופל שלך"- אני הולכת אתך בכל דרך שתוביל... "תנני ללכת תנני ללכת לכרוע על חוף הסליחה"- תן לי להרגיש דברים טובים כאלה, מלוכלכים ומשוגעים, כמו שלא היו לי מעולם |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את הניתוח (למרות הבוטות), אבל חייב לציין שקריאת החלקים האחרים של השיר מראה בהחלט שתחושות האשמה והתהיה בקשר לאותה דרך ואותה חוויה לא מתפוגגות לגמרי, אלא ממשיכות להתבטא גם תוך כדי ההיסחפות בתוך החווייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ. השורה האחרונה שלך מהווה דוגמה מצוינת לחופש פרשני אמיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהכרותי המצוצמצת עם בתולות בנות 19 יש להן המון כמיהה והמון רצון למין מספק אבל באותה מידה חששות ותהיות לא מובנות הביטוי "חוף הסליחה" בשיר נראה לי מתאים לאותה כמיהה מלווה חשש, כי חוף הוא מקלט מהים, והסליחה היא הרגשת הכפרה וסליחה על החושפנות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר נשמע יותר קרוב לרוח השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממם. הממם. שאלה קטנטנה: האם פירוש הדבר כי נשמעים כבר פעמי משיח? (כי אנו עדיין מחכים לו, כאן, בסיפור הזה, זאת אומרת.) (סתאאאם, שלא תיעלבי לי פתאום אם תחליטי במקרה ש"ברקת כן פה", טוב?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
??? (טוב, אני אבהיר - "ברקת לא פה", פירושו שבשעת כתיבת התגובה אני לא זמינה באייסיקיו לכל רבבות האיילים המצויים ברשימתי, כמהים לכל הופעה של הפרח הירוק שלי, למען לא יחששו כי עברו ל-invisible. ככה זה כשיש יותר מדי טקט, בסוף זה חוזר כמו בומרנג). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |